עומר נצר, מהאמנים והיוצרים המבטיחים והמוערכים שיש כיום בארץ בתחום מוזיקת הקנאטרי, נמצא בימים אלה בדרך לאלבומו השלישי. עם יכולות ווקאליות מרשימות וכריזמה כובשת, שני אלבומים והופעות רבות בארץ ובעולם, נצר יחזור בקרוב אל קדמת הבמה במלוא המרץ ועם תקווה חדשה וקצת אחרת מזו שהייתם מצפים שתהיה לאמן ישראלי.
כן, למרות התקופה המורכבת, נצר המשיך בשנה זו בעשייה מוזיקלית אינטנסיבית, כתב שירים חדשים, הופיע לא מעט, וגם לקח חלק בכתיבת שני שירים חדשים לקונצרט "אומץ לבבות".
לעובדה שגדל בנהריה אין קשר כמובן לחיבור לסגנון הקאנטרי, ובשיחה עם mako מוזיקה הוא מספר ש"העניין פשוט נחת עליו": "הקשר היחיד בין מה שאני עושה לילדות שלי, זו העובדה שגדלתי בחנות התקליטים של המשפחה, ובגיל 10 מצאתי את עצמי מנגן ג'וני קאש. אמנם תמיד היו סוסים ברקע ובהמשך רכיבה טיפולית שעסקתי בה, אבל אין לזה באמת קשר לקאנטרי", מספר נצר.
"אני חושב שפשוט קיבלתי מתנה מאלוהים, וזו הצורה שבה אני עושה את קאנטרי. כשאני מגיע לנאשוויל ושואלים אותי מאיפה אתה, אף אחד לא מאמין לי שאני מישראל, כי אני מצליח לבצע את השירים כאילו גדלתי במחוזות טנסי. מה שמחזק אותי בדרך זו האמונה שזה הגורל שלי. האלבום הראשון שהצליח בארץ היה פולק-פופי, ובזכותו בעצם הייתי האמן הראשון שמושמע ברשת ג' למרות ששרתי רק באנגלית. התחלתי להופיע בעולם עם החומרים ואחרי האלבום השני, קיבלתי החלטה שקאנטרי זה ה-דבר ובו אני מתמקד".
"Honkey tonk", הסינגל האחרון שהוציא במרץ האחרון, הוא ללא ספק קאנטרי טהור וחסר פשרות. מדובר בשיר סוחף ואנרגטי שעומר כתב והלחין לבדו בזמן שהותו בארה"ב, בבר שבו מתקיימות הופעות חיות במשך 24 שעות ביממה. שם השיר, הוא כשמו של אותו הבר, והוא נכתב בהשראת המקום ואורח חייו של עומר שחי ונושם מוזיקת קאנטרי.
מבחינתו של נצר זה מוזר שהסגנון הפופולרי כל כך בארה"ב עדיין לא מושרש גם בארץ: "רוב האנשים בישראל בכלל לא יודעים שהם אוהבים קאנטרי. התרבות פה לא גרמה להם להבין שזה מגוון כל כך ויש מנעד רחב בתוך הקאנטרי עצמו. נכון שבעשור האחרון זה בלט בזירה הבינלאומית אצל טיילור סוויפט וג'סטין ביבר, אבל זה נכנס גם לרוק. בעצם כמעט הכל היום מגיע מהקאנטרי במקור ואנשים מסרבים לקבל את זה".
הסינגל הראשון שלך יצא לפני 7 שנים. מה הדבר הכי משמעותי שחווית מאז ולמדת במהלך הדרך?
"ב-2018 חוויתי בארץ את נפילת האלבום השני, אבל בחו"ל הוא דווקא כן הצליח. יצא מתוכו קליפ שזכה בפסטיבלים והופעתי המון, אבל בסיומה של אחת ההופעות, פתאום אמרתי לעצמוי: 'זה לא מי שאני'. בעקבות אותו ערב, כתבתי את "וויסקי", שהיה בעצם שיר הקאנטרי הראשון שלי, ומשם הכל היסטוריה".
"ככל שהתחברתי לעצמי יותר, התחברתי לקהל בלי חרטות, וכשאתה מאמין בעצמך - הכל קורה. אני הישראלי הראשון שחתם בחברת תקליטים בנאשוויל והיום זה כבר הבית השני שלי. הקהל בישראל לאט לאט מתחיל להבין שזה חלק מהיסוד שלנו. יש לנו כל כך הרבה במשותף עם הרד-נקים (האמריקאיים הכפריים), וזה בעיקר האהבה להתיישבות העובדת, לבעלי חיים ולזולת", מספר נצר בעיניים בורקות.
"הגולן למשל, מאוד מזכיר לי את מחוזות טנסי, אבל יש אזורים נוספים כאלו בארץ. נכון שהקהל פה אוהב כפיים, אבל הכפיים לאו דווקא יגיעו אך ורק מהמוזיקה המזרחית. זה בדיוק מה שאני מכוון אליו ורוצה שיקרה בהופעות", הוא אומר בביטחון.
לאלו מכם שפספסו, ב-2014 עומר השתתף בעונה השלישית של "דה וויס", ולמרות שבעיניו לא הרוויח מהמהלך, הוא גם לא מתחרט עליו: "אין לי חרטות בכלל. התקדמתי מאז ולמדתי לא להתפתות להצעות של תוכניות ריאליטי, כי הם מריחים את הטרף. אחרי נפילת האלבום השני, פנו אלי מהפקה כלשהי שאצטרף אבל שמח שלא נפלתי לזה. מעבר לזה, הצלחה בעיני היא לא כמויות של הופעות ואינסוף השמעות ברדיו, אלא לצבור קהל נאמן שיילך איתך לאורך כל הדרך. לאהוב את מה שאתה עושה ולהמשיך לעבוד. 90% מהמשתתפים בריאליטי לא הצליחו, או במקרה היותר גרוע- סיימו את הקריירה כי לא הצליחו לשחזר את רגעי תהילה משם".
מה ההבדל בין תגובות שאתה מקבל כאן לעומת הקהל בנאשוויל?
"קודם כל, הקאנטרי עוד יהפוך להיות פופולרי גם כאן. אבל בגדול זה נורא תלוי מקום - למשל בהופעה שהייתה לי בחוות התבלינים בצפון, המקום היה מפוצץ וכולם הכירו את כל המילים. לעומת זאת, במקום אחר בו הופעתי, לפני כמה ימים, לקח לקהל יותר זמן להיפתח לסגנון. בנאשוויל לעומת זאת מדובר ממש באורח חיים והמוזיקה הזו טמועה בהם כמו הכדורגל בארגנטינה למשל. כשהם רואים שאני חי את זה על הבמה, הם מתחברים באמצעות המוזיקה והמילים עד שנוצר קשר ממש טוב".
האלבום השלישי של נצר, שייצא בשנה הבאה, צפוי לכלול שיתופי פעולה עם אמני קאנטרי מוכרים שפגש בנאשוויל, ביניהם גם סטפן הנלי, ואם השתכנעתם ותרצו להיסחף לשיגעון הקאנטרי שעומר מתכוון להחזיר לארץ, ב-16.12 הוא יופיע במרכז ענב ויארח את עילי בוטנר. בואו לחוות משהו קצת אחר.