שרית חדד עולה לבמה העגולה בהאנגר 11 למופע ההשקה של אלבומה החדש "20" והסחרחורת מתחילה, סחרחורת של התרגשות. הנה כוכבת הפופ הכי גדולה שהיתה בארץ, בגודל טבעי, למשך שעתיים, עם הרכב נגנים משובח, מיטב הלהיטים והשירים החזקים מהאלבום החדש, והכל על במה מסתובבת, מוקפת באלף ומשהו חוגגים, ששרים, רוקדים, צועקים, אוכלים, שותים ושמחים.
עומדת באתגר של פורמט ה-360 מעלות
זה המשחק של הפופ העממי, שחדד היא המלכה שלו בעשור וחצי האחרונים וכנראה שגם לעשור הבא. המעריצים בהמוניהם, מסבתות עד נכדים, ממנהלי סניפי בנק עד הפקידות, מפרחות במרצדס עד מנהלות בתי ספר, ממוטים שהולכים הביתה עד תותחים שהולכים עליה כפרה. באים לערב אחד של כיף ופריקת עול, דמעה של עצב מתוק, היסטריה וקריעת לבבות, משלמים 250 ₪ נקובים לכרטיס, מזמינים אלכוהול ופלטות מטוגנים מכל הבא ליד במחירים מופקעים, ושוכחים מאחור, לערב אחד, את כל הצרות. גן עדן של שותים.
ובאמצע שרית, הזמרת-בדרנית הכי תותחית שקמה כאן, באתגר חדש. קשה מאוד לשלוט בקהל שמקיף אותך מכל עבר, 360 מעלות, לרצות את כולם, לשיר לכולם, להוציא את כולם מאושרים, וחדד עושה את זה, ובגדול, עומדת במשימה. המבנה העגול מאפשר לה להיות קרובה לרוב הקהל ובכל החלק הראשון של הערב היא הולכת במעגל, שרה לכל הצדדים, לא משאירה אף אחד זנוח, וכולם יוצאים מבסוטים.
משופשפת, משודרגת, מאובזרת, מקודשת
מישהו בקהל אומר: "נראה שהיא לא שמחה היום, משהו בה לא צוהל". ואני מתקן אותו: "360 מעלות זו הופעה מאוד קשה לאמן, במיוחד כשהקהל כל כך מעריץ ותובעני. לכן היא חייבת להיות סופר-מרוכזת, מפוקסת". שרית חדד באה לעבוד, ועובדת קשה, מקצוענית, זמרת-על, משופשפת, משודרגת, מאובזרת, מקודשת. מנגנת במלודיקה, מתחרעת על דרבוקה. רוקדת, מחייכת, צוחקת, בא לך להיות חבר שלה, בא לך להיכנס איתה למיטה. היא יפה, סקסית, אישה במלוא מובן המילה, כבר לא דקיקה כמו נערה, השמלה השחורה הצמודה מדי לא הכי מחמיאה לגזרה, אבל תוספות השיער יושבות עליה בול. איזה יופי.
חדד פותחת עם מקבץ של שלוש בלדות מהאלבום החדש: "שישמעו אותי", ו"בא לי" ו"אור כוכב" המרגש מהאלבום החדש. הקהל מתחמם, גם היא, מתרגלת לפורמט, נהנית מההערצה. ואז, בדיוק כמו בהופעה בזאפה, מגיעים בזה אחר זה "קצת משוגעת", "חגיגה", "קרוסלה" ו"מקודשת" וההאנגר הופך לחפלה ענקית, המשך ישיר לחגיגות המימונה. חדד מקבלת במתנה זרי פרחים, גביעים ומתנות, ושרה בטירוף של הנאה. ב"קרוסלה" הבמה גם התחילה להסתובב, והגימיק של ה 360 מעלות בא לידי ביטוי באופן מלא.
הלכה על קו מזרחי-ערבי-אותנטי
החגיגה נמשכת עם הלהיט העכשווי "סוף שבוע בפריז" ו"חושבת עליך". "Do You Love Me" שמתחיל במהאוול ארוך של "האם אתה אוהב אותי?!" ובשנייה השיר של האחים בנדאלי הופך לדאנס וההאנגר מתקרחן. אחריו חדד מורידה הילוך עם "מה שלומך יקירי", שיר נוסף של הנרי, שיצר עבורה חצי משירי האלבום החדש. מה שיפה אצל חדד הוא שבאלבום הזה היא הלכה לקו הרבה יותר מזרחי-ערבי-אותנטי ועדיין הצליחה לשתף פעולה עם הנרי, שהתפרסם דווקא כמי שהביא אותה לפסגות הפופ והדאנס.
כמו במופע בזאפה פוסחת חדד על להיטי ענק כמו "הייתי בגן עדן", "כמו סינדרלה" ו"קח את הכל", אבל יש להיטים ויש שירים קדושים. כשהיא נותנת את "כשהלב בוכה" ("שמע ישראל") אתה מרגיש דקירה בלב, מסתובב לצדדים ורואה שכולם מרגישים כמוך.
ניקוס ורטיס זוכה לקבלת פנים חמה
חדד מזמינה לבמה את ניקוס ורטיס, המשה פרץ של יוון, לדואט המוצלח "משחק החיים". הקהל המקומי מקבל את ורטיס בחום וחיבוק, ומפרגן לו בגדול כשהוא נשאר על הבמה לבד לשלושה שירים ביוונית: "מונו" (לא השיר של סרנגה), "זה אני" - המקור היווני לשיר של אייל גולן, ו"פוסטימו", שמזיז לקהל את האגן טוב טוב. חדד חוזרת איתו לסיבוב ניצחון ולעוד מנה של "משחק החיים" מהאלבום החדש ומזמינה את הקהל להופעה שלו. נראה לי שיהיה מלא.
_g.jpg)
היא חוזרת לרגש ב"מאחלת לך", שבו מפריע לה השדרן אליקו בהתפרצות לבמה. לא ברור למה אבל הוא מקבל את המיקרופון כדי לצעוק כאחרון המעריצים: "נופר, אני אוהב אותך!". בן אדם, מה נסגר איתך, אתה שדרן רדיו או מאזין שמוסר ד"שים? חדד מעלה הילוך עם "בנות בנות", מהשירים האלה שלה שעושים כבוד למין היפה והחזק, ורק היא יכולה לשיר אותם מבלי להישמע מאולצת.
זמן ההארד-קור של המעריצים הכבדים
גם את השיר הבא, "נשמה שלי" ("אתה החיים שלי, הנשמה שלי") רק שרית חדד מסוגלת לשיר מבלי שזה יישמע מגוחך, מהסיבה הפשוטה שהיא מתכוונת לכל מילה. ב"מילה טובה" שצמוד אליו הקהל רוקד בטירוף. זה זמן ההארד-קור, זמן המעריצים הכבדים, שמכירים כל שיר של חדד, לא רק את ההכי גדולים. היא מאחלת מזל טוב לימי הולדת, חתונות וגירושין ומפנקת אותם במחרוזת שכוללת את "חמותי", "בכל אישה יש ילדה", "חבק אותי, נשק אותי", "כמו ציפור" ו"יאללה לך הביתה מוטי". הכי פשוט, הכי עממי, הכי נוגע ללב, הכי מרים את כל הקהל להקיף את הבמה העגולה במעגל גדול של רוקדים ומנענעים.
_g.jpg)
אישית, התרגשתי דווקא מהשיר הבא, "אהבה בתוכי", שיר גדול עם בית יפה ופזמון מנצח. אלה הרגעים שחדד רוצה שכולם יראו אותה שווה בשווה. היא עולה על במה קטנה במרכז המעגל ושרה משם. ופתאום היא מוציאה מלודיקה, ומספרת איך בעל שמחה מאשדוד הזכיר לה את "רק שתדע את האמת" וגרם לה לחזור ולשיר אותו אחרי עשור שלם. הקהל בעננים מרוב שמחה. זה שיר ארוך, שהתחלה מזכיר את "אור כוכב" מהאלבום החדש ואז הולך למחוזות ה"דיכאון" המתוק עם "איך התרחקתי מכולם... אוי למה זה מגיע לי / אני יודעת אלוהים, אתה גדול מהחיים", וכל הקהל שר איתה את ההמנון שרק מעריצים ותיקים מכירים בעל פה.
דואט תיפוף עם אשר פדי, וההאנגר עולה באוויר
אל הישורת האחרונה של המופע חדד נכנסת בהחלפת הילוך חזקה ל"תלך כפרה עלי". זו חדד הקלילה, שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות ומתפננת על דאנס ועל סולו דרבוקה עוצמתי, שהיא עצמה מתופפת מצד אחד של המעגל, המתופף אשר פדי עונה לה מהצד השני, היא מחזירה לו, וחוזר חלילה. קטע נהדר, שמזכיר את "קרבות הגיטרות" מעולם הרוק, ואז שניהם יחד, שרית ופדי, זורמים חזרה לדאנס וההאנגר עולה באוויר ועוד רגע עולה באש.
_g.jpg)
המסיבה ממשיכה עם "המסיבה", סוג של שיר ימי הולדת, ממשיכה עם "תרקוד תרקוד" שמרים את המעטים שעדיין לא קמו. חדד מקדישה אותו למנהל אבי גואטה שבורח אחורה מאור הזרקורים. את "Mi Amor", שכתבה לה לאלבום החדש דקלה, היא מקדישה למשפחה הקווקזית שלה, מספרת שהשמיעה להם את השיר והם מיד התחילו לרקוד, ואז דופקת משפט בקווקזית. סחתיין. מי שכהרגלו מקלקל את השמחה הוא אליקו הנדחף, ששוב מתפרץ לבמה ומבקש לשיר עם חדד. היא לא נותנת לו, אבל הוא נשאר לרקוד לידה, עד שהיא מראה לו בנימוס את הדרך למטה.
קורעת את הבמה, פצצת אנרגיה צהובה
ב"מירוץ בחיים" ו"בחום של תל אביב (פרחה במרצדס)" חדד, דווקא בסוף הערב, קורעת את הבמה, רצה מצד לצד, אנרגטית, פצצת אנרגיה צהובה בשירים פצצה עם ביצועים פצצה. רגע לפני הסוף היא מציגה את הנגנים, שהם באמת מהקצפת של הז'אנר, וכל אחד מהם גם מקבל סולו: אבי יפרח בבס וניהול מוזיקלי, אשר פדי בתופים, עמית הראל (הורסטילי, שרק לפני שבוע ניגן עם מתי כספי בחולון ומנגן גם עם משה פרץ ודודו אהרון) בקלידים ותכנותים, רוניוס בכינור, בוריס באקורדיון, בנצי מור בקלידים וניסים מרי, שהוא בעצמו מלחין ומעבד, בחשמלית.
חדד סוגרת עם "אתה תותח" ומשחררת את הקהל ללילה שכולו חלומות יפים על זמרת אדירה, שלא רואה ממטר, שיש לה אומץ ללכת במופע כזה עם לפחות עשרה שירים חדשים, ולחזור אחורה למוזיקה הרבה יותר אותנטית. בזמן שכולם הולכים קדימה, לכאורה, ומנסים להיות כמה שיותר פופיים או לטעום רגאיי והאוס, שרית חדד חזרה להיות מה שהיא הכי טובה בו בעולם: זמרת מזרחית אמיתית.
_c.jpg)