הזמר מאור אדרי יכול להתעורר הבוקר לצד חברתו נטלי, ולחייך חיוך רחב. רחב מאוד. אמש, בהאנגר 11 שהיה מלא בכאלפיים מעריצים, במופע 360 מעלות על הבמה העגולה, הוא כבש עוד פסגה בקריירה הלא ארוכה שלו, והבטיח לאלפים שעוד יתראה איתם בהמשך השנה בקיסריה. המסע של מאור אדרי אל התהילה הוא אחד המרתקים שהיו כאן בשנים האחרונות וההופעה הטובה שנתן אתמול בהאנגר היתה ציון דרך משמעותי וחשוב במסע הזה, תחנה מרכזית בדרך, שבה אדרי הופך מזמר חפלות ומועדונים לאחד שממלא היכלות, ושיש לו יכולת מוכחת לסחוף אחריו קהל גדול בזמן אמת.
ב-4 באוקטובר 2011, לפני מעט יותר משנה, פורסם כאן ב-mako הראיון הראשון עם מאור אדרי. הכותרת היתה: "חם על השנה הקרובה". זה היה קצת אחרי שירון אילן השמיע את "לב קבור" ברדיו ירושלים (והרבה לפני שאליקו זכה להכיר את השם). מאז, ליווינו את אדרי לאורך השנה, בין היתר בהופעה היסטורית במרכז העיר רמלה, בראיון לחדשות ערוץ 2, במופע ההשקה ברידינג 3, ושמחנו כשנבחר ל"פריצת השנה" במצעד השנתי המשותף לנו, לערוץ 24 ולתחנות האזוריות. ההופעה של אדרי בהאנגר היא אפוא רגע מרגש וסגירת מעגל גם ברמת הקשר שלו עם גולשי mako.
בהופעה הזו הצדיק מאור אדרי את הציפיות. הוא משתפר כל הזמן ברמת השירה, מבחינה ווקאלית, ובעמידה שלו מול קהל, בפרפורמנס. ההופעה בהאנגר היתה טובה בהרבה לעומת זו שנתן ברידינג. גם אם הוא התרגש מאוד, הוא שיחק אותה אמש, מקצוען. להביא אלפיים איש להאנגר זה טוב ויפה, ועכשיו צריך גם לתת להם מופע ברמה גבוהה, שילך איתם הלאה. אדרי עמד במשימה. מבחינה מוזיקלית הוא נשמע טוב מתמיד, מבחינת החוויה הקהל, עושה רושם, נהנה מאוד. הקהל של אדרי צעיר, גיל ממוצע 19, והקרחנה בהאנגר היתה בהתאם. אם הוא יידע לסחוף אותם איתו אחריו בהמשך - צפויות לו שנים של הצלחה.
אדרי עלה עם הרכב גדול, שכלל רביעיית כלי מיתר ושלושה נשפנים, לצד הבס-תופים-גיטרה-קלידים-דרבוקה-שתי זמרות ליווי הרגילים. ההברקה של המופע, היה אשר פדי בעמדת התופים. קשה ליצור מופע מוצלח מבחינה מוזיקלית כשעולים להופיע על הבמה העגולה בהאנגר עם נגנים שעבור חלקם זו הופעה ראשונה שם, כשהסאונד מראש בעייתית, ופדי, כמנוע האחורי של הלהקה, שימש כעוגן, כ"מבוגר האחראי", שהשאר נאחזו בו. העיבודים נשמעו בסדר גמור, עם כמה הברקות יפות, בעיקר במחרוזות. התזמורים היו עשירים דים. תמיד יש מה לשפר, אבל זה בטח יקרה במופע הגדול הבא.
כמיטב המסורת, אחרי התרועה הראשונה של הלהקה, אדרי עלה לעוגה המסתובבת ופתח עם צמד בלדות – "את עוד אוהבת" ו"היא עוד תשוב". ההתרגשות עברה, הקול התחמם, המעריצים החלו לשיר איתו, ואפשר היה להרים קצב בשיר השלישי "גבר איטלקי" ואחריו בשיר הנושא של האלבום "הגבר שכבש".
הלהיט הקלאסי "לב קבור" הגיע כבר בשיר החמישי בגרסה שמחברת בלדה עם קצב, והקהל החל לפרק את המקום. באמצע השיר אדרי עוצר, פותח פה, ודופק סלסול מהשמיים. תותח הקונפטי שעל הבמה יורה כמות גדולה של פתיתים לבנים הישר על רביעיית המיתרים וזמרות הליווי. השיר הופך לחפלה אסלית, הקהל בטירוף, הנאמבר ארוך וכולם שרים ומשתגעים עם אדרי, שהגיע כאן לסוג של שיא מוקדם מהצפוי.
מאור אדרי הוא במקורו זמר של שירי נשמה מזרחיים, סגנון כבד, טורקי, ערבי, ברוח עופר לוי וקובי פרץ המוקדם. החוכמה היא להפוך את אותה שירת הנשמה למיינסטרים שמתאים לקהל גדול, ואדרי עושה את זה מצויין ב"כאן בלעדייך", השיר הבא במופע, שמשיק לרומנטיקת סן רמו מבלי להישמע קיטשי. בבלדה הבאה "תספרו לה" הוא מפגין יכולות ווקאליות גבוהות.
אדרי מפנה את הבמה לשני יצהרי, שעולה לשני שירים, הלהיט החדש יחסית "מגיע לי" ולהיט הפריצה שלה "י'בינתי". אני מאוד אוהב את יצהרי כזמרת, אבל לדעתי היא לא היתה אמש בשיאה. לא הוגן לשפוט אמן שעולה לשני שירים באמצע מופע גדול של זמר אחר, ולכן יש לה נסיבות מקלות. בלי קשר, ציפיתי שאדרי ויצהרי ישיריו יחד בדואט לפחות שיר אחד. חבל שזה לא קרה.
אחרי יצהרי אדרי חוזר ל"מייחל לבואך", בלדה רכה ונעימה שבה רביעיית כלי המיתר והפסנתר הם הכלים הדומיננטיים. השילוב בין הליווי שלהם לקול של אדרי, שמגיע לשיא של רגש, פורט על מיתרי הלב. רגע קטן ויפה בתוך כל הבלגן. והבלגן חוזר בגדול. שניה אחרי שנגמר אולם הקונצרטים הפליקרים שוב מסמאים את העיניים ואדרי מניף את ההאנגר עם שתי מחרוזות קצביות ורצופות. בראשונה הוא מחבר את "לא פשוט", "עוצר נשימה" ו"כמה כח". בין לבין הוא מגביר את החפלה עם קצת "שמחה גדולה הלילה", אבל הנקודה המעניינת היא העיבוד של "עוצר נשימה", שנשמע פופי על סף הדיסקו מלופף עם דהרה חפלאית. "כמה כח" מתהדר באלמנט לטיני, עם לחן ומבנה שיר שמזכירים את "חנהל'ה התבלבלה".
הקהל עוד לא נרגע מהפופ, אדרי צועק "יאללה קצת שכונה!", ונותן מחרוזת קאברים לוהטת וארוכה, שמתחילה ב"דלאלה דלאלה", מתחברת ל"יא חביבי יא אללה" של אלאבינה, אחר כך "דלינדה" של אלכס מיקה ובסיום "דידי" של שב חאלד. ממש טיסה באגן הים התיכון. אדרי לא שוכח לפרגן לעצמו עם "את שלי", השיר הראשון שהוציא בחייו, ומיד אחריו חותך ללהיט הבלאדי "ילדה גדולה", שמוקדש לכל המעריצות בקהל (ויש המון כאלה, והן נראות טוב).
שוב הוא מנחית אותנו למטה עם שתי בלדות קורעות - "תחזרי" כמתאבן, ו"רוחות רעות" ההמנוני כמנה העיקרית. המעריצים קורעים את הגרון בשירה של הדיכאון המענג (מה שעלי מוהר קרא לו "העצב המתוק"). אדרי חוזר לטירוף של החפלה עם מחרוזת "אבאבאביי", שכוללת את "יום הרווקים", ובקבוקי הוודקה והקאווה שמככבים על השולחנות בתוך דליי קרח מתרוקנים סופית. איזה שלופים.
אדרי מסיים עם הלהיט הכי עכשווי שלו "אישה שלי", שמוקדש לאהובתו נטלי. באמצע השיר הוא עובר לערבית באופן טבעי, והקהל הצעיר מרגיש עם זה הכי בנוח, משהו שלא היה עובד כאן לפני ארבע-חמש שנים. הישורת האחרונה היא הדרן מבלי לרדת מהבמה - ביצוע שקט ל"לב קבור", אליו הצטרף האחיין הקטן והחביב, כשהקהל מסביב מתמוגג.
מאור אדרי עוד לא בליגה של הגדולים בז'אנר הים תיכוני, אבל הוא לא יכול היה לחלום על משהו יותר טוב מהשנה האחרונה, שנת הפריצה שלו, רוויית ההישגים, שעשויה להיות ספתח נאה ביותר לקריירה ראויה. עכשיו, בדיוק כמו לפני שנה, זה תלוי בו.