נאור אורמיה, רק בן 20, עדיין חייל, וכבר מוציא את אלבומו השני "תתני קצת ממך", שאת רוב שיריו כתב והלחין בעצמו. מהאלבום יוצא כעת שיר הנושא, מאחוריו עומד סיפוןר אישי מיוחד. עד כה ראו אור מהאלבום סינגלים כמו "תני לי סימן", "משתגע", "הרוח", "תני לי להיות", "בצעדייך" , "יוצא מדעתי" ו"לא מוצא את עצמי". כמו כן הקליט אורמיה עם שרית אביטן את הדואט "בלילות".
מדובר באלבום שני תוך שנתיים וחצי, ואורמיה, שפרץ באלבום הראשון עם סדרת להיטים כמו "איפה הימים", מרוצה, למרות שלא הפך לכוכב הכי גדול. "אני הכי מבסוט בעולם שזה הקצב", הוא אומר. "עברה עלי שנה לא הכי קלה. יש צבא ויש הופעות וזה קשה לחבר יחד, אבל מאתגר. אתה מוציא אלבום שני תוך שנתיים, ששמונים אחוז אתה כתבת והלחנת ואתה מעורב בהכל, כולל עיצוב העטיפה. זה לא תבוא תשיר וסלאמאת, זה הכיף שלי, להיות בתוך הדבר הזה לגמרי".
-עד כמה הצבא באמת מפריע לקריירה?
"אני עושה צבא צבא. אני מדריך בני נוער בחיל האוויר, מעביר להם הרצאות על החיל. זה תפקיד כיפי כי החבר'ה הם קהל שלי שמשמיעים לי שירים בסלולרים, השירות שלי כיפי ומשמעותי. אני קם כל בוקר, גם אחרי הופעות ולפעמים יש הדרכות בשעות מאוחרות, שזה מאתגר. אם היתה לי אפשרות להיות כל היום בפגישות של הקריירה הייתי רוצה, אבל אני חלק מזה. אני על מדים בשעות מאוחרות וזה כיף, אני הולך לפגישות על מדים".
-כמה אתה מופיע בימים אלה?
יש כמות יפה של הופעות עם נגנים. בסך הכל אני מופיע פחות כי אין לי מופעי פריצה בלי נגנים שהיינו עושים בזמנו ארבע כאלה ביום ועכשיו זה לא ריאלי. אז עכשיו יש לי 4-5 הופעות בשבוע וזה כיף. אני לא מופיע בשבת ויש חלוקת זמן שווה בין הכל להכל".
-על מה כתבת באלבום הזה?
"את העצובים כתבתי על דברים מסוימים שקרו לי ואת השמחים על דברים שאני רוצה שיקרו לי. אני כותב את זה דרך השירים, מנסה להשיג דברים שאין לי דרך השירים. קשה לשלב זוגיות וקריירה וזה יותר קשה לשלב צבא וקריירה, כי אני נתן את כל כולי למוזיקה ועברתי חוויות לא נעימות בגלל זה".
-אילו חוויות? על מה כתבת שירים עצובים?
"צריך לתת לבחורה תשומת לב כמה שאפשר. כשזה נהיה הרגל ופינה חמה אתה מתחיל לזייף, לא להיות שם בכל הכוח ואז מחפשים דברים אחרים. אתה פחות איתה, פחות נותן לה את מה שהיא רוצה. גם הבחורה שעליה כתבתי לא יודעת שזה עליה".
-מה היא עשתה לך?
"אתה מחזיר אותי שנה וקצת אחורה. זה הגיע למצב שאיבדתי אמון בבחורה שהיתה הכי קרובה אלי. היא רעתה בשדות זרים, היא בגדה בי וזה לא נעים. אתה מקבל כאפה מהמקום הבטוח. חבל שזה קורה. הלכתי לים וכתבתי על זה. הכתיבה זה הפורקן היחיד כי אני לא מהמעשנים והשותים אז זה מה שמצאתי".
-היא הלכה להיות עם מישהו אחר?
"היתה תקופה של ריבים ומצבים לא נעימים. היא ראתה אותי מצולם עם בחורות ומקבל הודעות ממעריצות בפייסבוק, זה היה בתקופה של הצלחת הלהיט 'תהיי איתי'. הייתי בהופעות והקלטות נונסטופ. אני מבין אותה באיזשהו מקום. היא אמרה 'אני לא בן אדם בוגדני' והיא הצטערה על זה כל כך וזה היה חד פעמי. היא מעדה. אני מדבר על זה ולא נבלע לי עדיין".
-מה כתבת על זה?
"בשיר 'לא מוצא את עצמי' אני שר איך איבדתי את מי שהייתי. אני מדבר על השוני מהאנונימיות ללהיות מוכר יותר ולאהוב את השירים כמתנה משמיים. אבל מה שיותר קרוב זה 'תתני קצת ממך', שיר הנושא של האלבום, שמדבר על המצב שנוצר איתה. תראה מה כתבתי - יש לי 'תני לי סימן', 'תני לי להיות' ו'תתני קצת ממך'".
-אתה צריך שהיא תתן לך הרבה.
"אחרי שאתה מאבד אמון במה שקורה. אתה צריך את האמון הזה חזרה, אתה רוצה להיות בטוח. אני אוהב את הזוגיות, הכיף, החום, הביחד. תן לי להיות בבית עם החברה ולא לצאת למועדונים".
-סלחת לה אחרי הבגידה? קיבלת אותה בחזרה?
"תכלס, היא לא יודעת שאני יודע הכל. היא יודעת ששמעתי ממישהו בקווים כלליים. אתה עם בחורה זמן ארוך. אני לא מאחל לשונאים שלי דבר כזה".
-עם מי היא הלכה? חבר טוב שלך?
"אתה נותן לאדם את הלב שלך ביד ברגע האמת והוא לוקח את זה כמובן מאליו. זה היה עם בן אדם שחיכה מאחורי הפינה, אלה שחייבים לעשות את הצעד, הידידים הטובים שמנצלים את הרגע כשהיא פגיעה ובסערת רגשות, אז זה היה כזה".
-יש לך בשיר משפט יפה: "לאהוב זו זכות, להתאהב זה חלומי".
"זה משפט שהיה לי קשה מאוד לכתוב. במשפט אחרי כתבתי 'שוב מהרהר לבד כמה האהבה לא מוערכת'. אנשים מתייחסים לזה כמובן אליו. אני היום לא בזוגיות כי המוזיקה זה האהבה שלי".
-לפעמים יש לך צרכים.
"בסדר. יש קטעים עם בחורות, קשרים קצרים. כרגע אי אפשר שיהיה משהו שיחזיק מעמד. גם בגיל הזה אין טעם. כשהזוגיות תבוא לי אהיה כולי בתוך זה. כשהזוגיות בריאה המוזיקה באה מתוכה".
-מה הציפיות שלך מעצמך בקריירה?
"אני תמיד שואף כמה שיותר למעלה, אבל אני רק בן 20, שנתיים בתעשייה והשגתי הישגים מאוד יפים. תמיד אמרתי שאני מחפש, גם על הבמה, אני יכול להופיע בפורום באר שבע מול 4600 איש, שלוש קומות של אנשים ואם אדם אחד שר את השיר וזה עשה לו טוב או זוגות מתחבקים בשיר שלי אז עשיתי את זה. אם מתחברים לשירים שלי זה שווה הכל. תמיד חשבתי ששירים של אחרים נכתבו עלי והיום אנשים חושבים את זה על שירים שלי. אני בדרך הנכונה".
-נולדת מהפופ הים תכוני, אבל טוענים שהוא נחלש.
"אני לא אשנה את הסגנון המוזיקלי. התחלתי גם השירים שקטים כמו 'איפה הימים' שהיה שקט וכבד זה מה שהאמנתי בו, אני גם הקהל של עצמי. אני בן 20 ומכוון לחבר'ה בגיל שלי. חושב איך אני מגיע אליהם דרכי, שיאהבו מה שאני אוהב. גלים תמיד יבואו וילכו. כמו הדיסקו. אני לא אתחיל להוציא שירים טורקיים כבדים ואשנה את עצמי ואתמסחר בשביל הקהל, אני הולך על מה שאני אוהב ומאמין בו".
-אבל המתחרים שלך, עומר אדם ומאור אדרי, זה מה שהם עושים.
"אז אני לא הולך אחרי העדר ועושה מה שכולם. אני שילבתי אלמנטים כאלה בשירים שלי מזמן. 'מה שאת צריכה' מתחיל בצליל נמוך ואז משתלב לגבוה. הסגנון שלי זה סול ים תיכוני. המטרה שלי היא לתת שירי נשמה וגם מזרחית פופית קצבית וגם שירים מצריים שמחים שגדלתי עליהם. שם אני שר. אם אני אתנדנד בסוף אפול או ימינה או שמאלה".
"בעוד שנה בנוקיה או קיסריה"
-רוברטו בן שושן שמנהל אותך עושה הכל לבד, בלי יחסי ציבור.
"זה נכון. אני תמיד מסתכל על היתרונות. אני ורוברט מהתחלה, תמיד היינו כמו זוג, עובדים יחד. ניסינו להכניס יחצנים אבל תמיד יש להם עוד פרויקטים ולפעמים אתה מרגיש שלא נותנים לך תשומת לב מתאימה. בתקופה שהייתי הכי חזק - 4 הופעות כל יום 5 פעמים בשבוע - רוברטו היה עדיין לבד וידע מה הוא עושה. כשהוא עושה מעצמו ונותן מעצמו הוא רוצה להראות לי 'אני פה בשבילך'. לכל זמר יש עליות וירידות ולכל אחד המקום שלו. אני על דרך נכונה, הקריירה לפני. אני מופיע, עובד, כותב, יוצר, מקליט ושר ואנשים אוהבים את המוזיקה. רוברטו איתי כי הוא סומך על עצמו. אני לא מתערב לו בעניינים האלה".
-בדיעבד אתה מצטער על הכתבה בערוץ 2 שבה התראיינתם על הקשר בין זמרים לעבריינים?
"זה היה קטע לא נעים. זה הצד הפחות יפה של התקשורת. להתחרט עכשיו זה יהיה מטומטם. הייתי שמח אם לא הייתי שם".
-איפה תהיה בעוד שנה או שנתיים?
"מארח אותך בשורה הראשונה בהופעה שלי בקיסריה או נוקיה".