ניסיתם פעם להתקשר לבן-אל תבורי בשעות הערב? המשימה כמעט בלתי אפשרית, הבחור תמיד בשיחה, בדרך כלל עם מעריצה, ויש שתיים-שלוש בממתינה. לתפוס אותו לוקח חצי שעה בערך, עד שהוא מסיים להקשיב בסבלנות לבנות שמספרות לו כמה שהן אוהבות אותו וכמה הוא הנשמה שלהן. "זה מה שבונה אותך", הוא אומר אחרי שהקו מתפנה בסוף. "זה כיף שמתקשרים ואוהבים אותך. אני בדרך כלל שומע רעש מסביב לטלפון, כי יש חוץ מזאת שמתקשרת עוד שלוש-ארבע שצורחות. אבל זה המקצוע שבחרתי לעצמי וצריך להתמודד עם זה".
-גיל ממוצע?
"הכל מהכל. יש גם גדולות. מתקשרות אלי והכל בסדר, אבל זה בדרך כלל הקטנות, הגדולות אולי מתביישות. מדי פעם זה מגיע להצקות, מתקשרים אלי באמצע הלילה, לא נותנים לישון. כשהיתה לי חברה כל לילה היו מתקשרים בסביבות 2 בלילה ומעירות אותנו".
"לאף אחד אין שליטה על ההורמונים של המעריצות"
-אולי הן רצו לשמוע אם אתם באמצע העניינים?
"לא. את זה שומרים לעצמנו".
-אתה יודע שהרבה רוקרים בסוף מתחתנים עם מעריצה.
"יכול להיות. לא שמעתי על זה. מעריצה זה מישהי שמתחברת אליך, לכן אני קורא להן 'מעריכות' ולא 'מעריצות'. 'מעריצה' נשמע לי משפיל. חוץ מאבא שלי, אני מעריץ את שלומי שבת. כל שיר שהוא מוציא אני מתחבר אליו נפשית. אז 'מעריצה' זה בעצם אחת שמעריכה את המוזיקה שאתה עושה".
-או שהיא היתה רוצה אותך לעצמה, גם את איך שאתה נראה, יש לה הורמונים.
"היא אוהבת את המוזיקה. עובדה שיש הערצה גם לזמרים שלא נראים טוב. לאף אחד אין שליטה על ההורמונים של הצעריצות, אבל גם אני בן אדם. הכל בסדר. אולי ההורמונים עוברים להם בראש. גם ההורמונים אצלי יידלקו ממישהי יפה ברחוב. אני בן אדם כמו כולם. זה שאני מפורסם זה לא אומר שאני מעל מישהו. אנחנו אנשים רגילים.
-בכל זאת יש כמה בנות שהיו שמחות להיות חברות שלך.
"אני מדבר איתן בגובה העיניים, הכי עמך בעולם, לא תופס תחת. מי שיתפוס אולי יעלה, אבל יירד יותר מהר ממה שעלה, גם אם תהיה מיליונר".
-אבל אתה צריך כל הזמן לתחזק את זה, בסוף מתעייפים.
"יש לך מפעל וצריך להחזיק את המפעל. מי שלא נותן את הנשמה למעריצות עושה טעות. אתה חייב להיות איתן בקשר. מה שכיף זה שאוהבים את מה שאתה עושה. אני מקבל טלפונים וסמסים והודעות בפייסבוק וזה הכי כיף בעולם. התפרסמתי כבר לפני שנתיים ואני מאוד נהנה מזה, זה כיף. אני יוצא למועדונים, מדבר עם אנשים, לא מרים את האף. אני במועדון יושב על הבר עם אנשים אחרי הופעות, לפני הופעות, מזמין אותם לכוס, מרים איתם לחיים על הבר".
"אני מופיע במועדונים, פחות חשוב לי הכסף"
-איך הולך בהופעות?
"נכנסתי חזק מאוד למועדונים. כשהייתי עם המנהל ישראל אדם הופעתי בועדי עובדים ואירועים פרטיים. עכשיו נפרדתי מישראל והחלטתי ללכת חזק על מועדונים".
-אבל במועדונים אין כסף. המועדון יהיה מלא גם בלעדיך.
"אני לא מסתכל על הבחינה הזאת, אלא על לעשות כיף לאנשים. במועדון רואים שאני מביא את עצמי ונחשף לקהל חדש. אני לא מסתכל על הכסף. הכסף מגיע מאירועים פרטיים. מועדונים זה הפאן שלנו. אני עולה לבמה באחת-שתיים בלילה וקמים בשמונה ביום למחרת לצבא. אין קומבינות, אסור שיהיו".
-בוא נדבר על "אבאל'ה", תכלס זה שיר מרגש.
"את השיר הזה כתבתי והלחנתי על הפסנתר בבית ואני מאוד מחובר אליו נפשית. אבא שלי הביא פסנתר כנף הביתה ואני לא יודע לנגן, רק אקורדים. אז לפי השמיעה התחלתי לנגן ולהוציא מילים, התחלתי לספר מה אני מרגיש כלפיו תמיד, שהוא לצדי, עזר לי, תמיד היה מאחוריי למרות שיש לו 7 ילדים והוא דואג ומנסה לעזור לכולם. התחלתי לכתוב את השיר לפני שהוא טס והוא אמר לי 'נחמד, בסדר' ונסע לחו"ל. כשהוא חזר אחרי כמה חודשים השיר היה מוכן. השמעתי לו את השיר ויש שם את המשפט 'אל תיסע כל כך רחוק, מתגעגע'. אבות תמיד אומרים לילדים שלהם שהםם לא נוסעים רחור, אבא תמיד מאחורי הבן שלו".
-איך אבא שימי הגיב לשיר?
"השמעתי לו אותו בדרך להופעה. זו היתה פעם ראשונה והוא לא יודע להראות רגשות. 20 שנה אני חי וראיתי אותו בוכה רק פעם אחת, ב'תבוריס'. אלירן בן 29 וראה אותו רק פעמיים בוכה. כשהשמעתי לו את השיר ראיתי שהוא בולע את הרוק. הוא התרגש ונתן לי נשיקה והודה לי, זה פשוט כיף".
-כבר שרת אותו על במה בהופעה עם אבא?
"היינו בדרך ל'קפה תל אביב' ושם הקדשתי לו את השיר הזה בהופעה, ועוד שניה בכיתי על הבמה. אני יכול לשמוע אותו מיליון פעם ואני בחיים לא שומע שירים של עצמי. כי זה בא ממני. כתבתי את 'אהובה' על האקסית שלי ואני מאוד מחובר לאבא שלי, מאוד, אז הקשר המיוחד עם השיר.
-תגיד, הקשר לאבא לא פוגע בעצמאות שלך בזיהוי העצמאי שלך כאמן?
"אי אפשר להשתחרר מהצל של אבא. אני לא רוצה גם. ישראל אדם לא רצה את השיר הזה ועכשיו בגלל שנפרדתי ממנו אמרתי שאוציא אותו עכשיו. הם רצו להפריד אותי מאבא שלי, אבל אני לא מאמין בלהיפרד מאבא שלי. אני לא אשתחרר מהצל, כמה שאני והאחים שלי ננסה - לא נצליח, זה לכל החיים".
-אבל מצפים ממך שמתי שהוא תהיה זמר בזכות עצמו, ולא רק הבן-של.
"אני הולך למקום אחר מאבא שלי במוזיקה, אני עושה פופ ים תיכוני ששונה מהשירים שלו. אני משתולל על במה שהוא לא עושה ואני מופיע במקומות אחרים. מצפים ממני אולי להצליח יותר ממנו אבל הוא זמר ענק, בחיים אני לא אגיע אליו".
"גם אם אהיה מייקל ג'קסון הישראלי תמיד אהיה הבן-של"
-הכוונה היא לזה שהקריירה שלך תהיה נפרדת מהקריירה שלו.
"אולי בראש שלי אני יכול להפריד, לא בראש של הקהל. אני לא אצליח לעולם להשתחר ממנו. אי אפשר להתחמק ממנו. אי אפשר לצאת מסטיגמה כזאת, ככה זה העולם. כמה שאני אתכחש, אני עדיין הבן-של. בהתחלה חשבתי שאני אצליח להיות 'בן אל תבורי' והוא יהיה 'אבא- של'. אבל אי אפשר. אני מנסה בזכות עצמי, אבל שימי זה שימי. כשאתה הבן-של אתה לא יכול לברוח מזה, כמו שאביהו שבת לא רצה לכתוב 'שבת' בשם שלו בהתחלה. הוא ניסה להתכחש לזה באלבום הראשון אבל אתה הבן-של ואי אפשר. עובדה שבאלבום השני הוא עם שלומי דואט. אתה תמיד תהיה הבן-של. יש לי אלבום וחצי בחוץ ואני עדיין הבן-של וזה יהיה גם אחרי האלבום ה-20".
-אז אתה לא תהיה לעולם אמן או זמר בזכות עצמך.
"מה לעשות, אני לא יכול לברוח מזה".
-אנריקה איגלסיאס נהיה כוכב בלי הרבה פרגון מאבא שלו חוליו איגלסיאס.
"גם אני יכול לפרוץ ב'בום' ולהיות אליל ברמה היסטרית, ואני עדיין אהיה הבן-של".
-לא תוכל להיות כמו אביב גפן, שבסוף יונתן גפן הוא האבא-של?
"זה לא יקרה בחיים. שמעתי על אבא שלי סיפורים איזה דברים הוא עשה. הוא נלחם על המוזיקה המזרחית בתקופה שלא שידרו אותה ברדיו. הוא, ישי לוי, שלומי שבת, אבנר גדסי וחיים משה ומרגול וזוהר ארגוב ואביהו מדינה וכל הגדולים האלה עשו את המלחמות כדי שלנו יהיו קריירות עכשיו, הם עשו היסטוריה בשבילנו..לכן תמיד אהיה הבן של. גם אם אהיה מייקל ג'קסון הישראלי תמיד אהיה הבן-של ואני גאה להיות הבן-של".