קונצרט החלומות של אייל גולן

לאורך קריירה שנמשכת כבר כמעט 20 שנה הגשים אייל גולן כמעט את כל החלומות המקצועיים שזמר בישראל יכול לחשוב עליהם. הוא כבר הופיע בכל מקום אפשרי והיה בכל הסרטים, או כמו שאומרים בישראלית מדוברת - "הוא כבר עשה הכל". כאן מגיעה היצרתיות של גולן כאמן, ושל הצוות שמייעץ לו. במופע החדש שלו התקדם הפנומן הווקאלי עוד צעד קדימה, לטריטוריה שבה לא ביקר קודם לכן, לפחות לא בכזו אינטנסיביות. גולן חיפש ומצא מה הוא עוד לא עשה, מה יכול להוות עבורו אתגר, מה יכול לגרום לו, אפילו לו - הזמר המבצע המדויק ביותר שידע הפופ המקומי - לצאת מעט מעורו, אפילו להתאמץ טיפה, ובעיקר להביא את האתגר הזה לפתחו של הקהל הקבוע, הנאמן והגדול שלו, עם לא מעט תעוזה.

גולן, בהסתמך על קול הזהב בו ניחן, ועל אהבתו לזמרים כמו חוליו איגלסיאס, החליט לתת הפעם "קונצרט", על שתי המשמעויות של המילה - קונצרט מוזיקלי ו"קונצרט" במשמעות של "הצגה", כמו שאומרים בשפת הספורט. גולן בחר בכיוון של פתיחה "קלאסית" מערבית, עם פסנתרים, כלי קשת וכלי נשיפה, והצליח להביא משהו מפתיע, לא צפוי (כולל בחירת הרפרטואר), ועשה זאת באמנות. הוא הצליח לכבוש במופע הזה, מבחינתו, עוד יעד, לקחת את עצמו כאמן לשלב הבא של היכולות, ולספק את התאווה של עצמו כזמר ואמן למוזיקה, ולמושג הנפלא הזה שנקרא "מופע במה".

הלב על השולחן


היא לא את


נסרין קדרי - אנא בחיבק


סטטוס מאוהב


דמעות

בימים בהם המוזיקה הים תיכונית מחפשת את הדבר הבא (ויש האומרים שהיא דורכת במקום), מגיע גולן, ה"מלך" הבלתי מעורער של הז'אנר, ומסמן לעצמו כיוון חדש. נכון שזמרים כמו עופר לוי כבר נגעו במוזיקה קלאסית, נכון שאחרים, כמו עמיר בניון, שיתפו פעולה עם תזמורות, אבל כשאייל גולן, אולי הזמר המצליח בישראל, פותח את המופע שלו בסדרת שירים בעיבודים "קלאסיים" - זה אומר דרשני. וזה כמובן מקרב אותו עוד יותר להגדרה "אמן כל-ישראלי", בדיוק ההגדרה ממנה חושש המתחרה הכי גדול שלו היום, שלמה ארצי.

הזמיר מרחובות בפסטיבל הפסנתר

המופע החדש של אייל גולן נפתח בקטע פסנתר קלאסי-מערבי. המוזיקאי והמפיק יעקב למאי, שלא הופיע על במות כבר יותר מעשור שנים, הצטרף בסיבוב הזה להרכב הנגנים של גולן כמנהל אמנותי, מפיק מוזיקלי ופסנתרן. למאי מתיישב ליד פסנתר כנף לבן בצד השמאלי של הבמה ופותח את המופע בקטע שמזכיר יצירות של יוהאן סבסטיאן באך. אייל גולן עולה לבמה לבוש בחליפה, ועל רקע הנגינה הקלאסית של למאי מבצע את "מציאות אחרת", שר הנושא של האלבום שהוציא לפני שמונה שנים. קול היהלום המושלם שלו ממלא את האוויר בטיפות שמן זית זך. הקהל בהלם. מה קשור למאי וליווי קלאסי לאייל גולן? מתברר שקשור גם קשור, ואחרי שיצא קצת מההלם הקהל מצטרף אליו בשירה בפזמון השני. כן, זו מציאות אחרת במופע של גולן. הפעם הוא החליט לעשות משהו שונה לגמרי. התכנון המקורי שלו היה לעשות מופע שלם שכולו על טהרת הפסנתר – את השירים הקצביים הוא ממילא יכול לשיר לועדי עובדים ובחתונות. אבל בסוף הוא הלך עם זה חצי דרך (שזה המון), ופותח את המופע בסדרת שירים בסגנון דומה.

גם השיר השני נפתח בסולו פסנתר של למאי, שמנגן קטע קצר של פרוג-פיוז'ן בסגנון שלמה גרוניך, ומיד עובר לפתיחה של השיר. ערן זילברברג, הבסיסט של גולן, מצטרף עם ליווי של קונטרבס גדול, וגולן נותן את "ים של טעויות" מהאלבום "הסתכלי אלי" (1999). ובפזמון הקול של גולן עולה גבוה, טהור ובוהק, ואז מסלסל קלות, כמו שרק הוא יודע. הזמיר מרחובות בפסטיבל הפסנתר. בשיר השלישי גולן מוריד את החליפה, עמית הראל מצטרף בצידה השני של הבמה עם פסנתר כנף לבן שני (שיהיה סימטרי) וכלי נשיפה מצטרפים במרכז. שוב פתיחה של הפסנתר וגולן ממשיך להעלות מן האוב בלדות יפות ונשכחות, הפעם את "דברי איתי" מהאלבום "מציאות נפרדת" (2002). הקהל מטרף אליו בפזמון, ואז מגיע סולו טרומבון יפה. גולן מתענג על שירת הקהל ועולה עוד ועוד גבוה עד לסוף השיר.

הלב על השולחן

בשיר הרביעי גולן מגיע לאלבומו החדש "הלב על השולחן", ומקדיש לאימהות בקהל את "רק תחייכי", שיר שיככב בכל בר מצווה ובת מצווה בשנה הקרובה. את הליווי האקוסטי השקט מעניקים גיטרה אקוסטית בידיו של נועם בורג ("חרגול"), קלרינט ואקורדיון, בידיו האמונות של עמית הראל, וכמובן פסנתר, קונטרבס וכינור. "אתן לך", הגרסה לאיגלסיאס מהאלבום החדש, היא השיר החמישי במופע, שנפתחת בנגינת כינור והגיטרה האקוסטית של דודו קומה. הליווי עדין, הקול של גולן צלול כבדולח, ובפזמון הקהל מצטרף. קטע נגינה שמגיע בהמשך כולל כבר (כמעט) את כל ההרכב, בנגינה שקטה, שיוצרת אווירת קומזיץ ישראלית, שמאפיינת שירה בציבור של שירי ארץ ישראל ישנים. וזה נהדר. אם שלום חנוך ושלמה ארצי יכולים להיות אקוסטיים, רכים, ולשיר עם הקהל - גם לגולן מותר.

הפרק הראשון מסתיים וההופעה כמו מתחילה מחדש עם "הלב על השולחן", שיר הנושא מהאלבום האחרון. גולן שר אותו מרגש, כאילו זו הפעם הראשונה. מיד אחר כך מתחילה המסיבה עם "אין אמת במזלות", שיר שלישי מהאלבום החדש, עם קצב משתנה לבלאדי וחזרה, עם שירת ליווי אפריקנית מסומפלת ברקע, וזה מה שמרים את הקהל לריקודים בפעם הראשונה הערב. כמו שהיה בקיצים הקודמים - גולן הוא מהבודדים שיכולים להרשות לעצמם לבצע במופע חדש 10-11 שירים מאלבום שרק יצא - והקהל מכיר הכל.

כמוסת נוסטלגיה חמימה

אבל מי שחשב שמכאן גולן ישפוך להיטים מובנים מאליהם - טעה. הוא מגיש את "לחישה בלילה", השיר הראשון מתוך אלבומו הראשון, ואין לטעות בצליל -"מזרחית של שנות התשעים", רגע לפני שאתניקס וגולן עשו ממנה פופ ים תיכוני. ל"לחישה בלילה" גולן מחבר שיר ותיק אף ממנו, את "דוניה (פני מלאך)", השיר הראשון שהקליט אי פעם. אליו מתחבר "לקנות לך יהלום", אותו לא ביצע, כך נראה, מאז עצרת המחאה בכיכר המדינה לפני כשנתיים בקיץ המחאה הגדול. מחרוזת השירים הישנים והטובים מסתיימת ב"צאי אל החלון" מאלבום הפריצה "בלעדיך", שיר שכמעט כל אחד במדינה מכיר וכל מעריץ של גולן אוהב. הרצף של ארבעתם יוצר כמוסת נוסטלגיה חמימה לגולן של פעם, הזמיר התמים עם הניצוץ בעיניים שכה רצה להצליח.

שרנו, רקדנו -עכשיו הזמן של גולן להראות בפעם המי יודע כמה איך הוא מרגש בבלדה. זה קורה ב"את" מהאלבום האחרון, שיר שכולל שורה מקסימה כמו "הכי שלווה וטהורה כל כך יפה כמו השבת". הביצוע של גולן ממיס, על רקע הפסנתר, הכינור וכלי הנשיפה. ואז, באמצע השיר, נכנסים התופים והבלדה הרגועה מתנפחת לממדים אדירים, גולן פותח את הקול, ופותח עוד, ועוד רגע נדמה שהשיר הזה יבלע את הבמה והקהל מרוב גודל.

הקצב חוזר ב"געגועים" מהאלבום האחרון, שנשמע כמו המשך ל"לבדי" מהאלבום שלפניו - מיושן בכוונה ברוח הרטרו הרביבואית, ותיק ויפה כמו חיים משה. באמצע השיר גולן לוקח סיבוב על הסטייל של מרגול וצועק אל מאחורי הקלעים: "איפה אני? וואיי ואיי ואיי, יעקב למאי, תגיד לי, תגלה לי, יא ללי!", והקול שלו מגיע לגובה שמצריך סולם כדי לרדת ממנו. בק-טו-בק מגיע "מנגנת את חיי", שיר הרטרטו השני מהאלבום החדש, שנפתח בתרועת שלוש גיטרות חשמליות, שנשמעות כמו יהודה קיסר משוכפל ומובילות את גולן לשיר קרוב לסגנון של זוהר ארגוב.

אוהבים את האלבום האחרון "הלב על השולחן"? נהדר, כי גם השיר הבא לקוח ממנו - הבלדה הכי פופית-רוקיסטית ממנו, "היא לא את". גולן מזכיר כאן בכיוון הביצוע את בלדות הפופ של משה פרץ. באמצע השיר, אולי כתוצאה מהביקורת שניתכה על ההפקה של למאי בסיבוב הקודם – מגיע סולו גיטרה חשמלית קיטשי, אבל כזה שעושה את העבודה.

נסרין קדרי בין "אנא בחיבק" ל"אינתא עומרי"

כאן גולן לוקח הפסקה ולבמה עולה נסרין קדרי, שממשיכה גם הקיץ הזה להיות "מופע המחצית" שלו. קדרי מבצעת בערבית את "אנא בחיבק" ובעברית את "לאן המשכת", שני סינגלים שהוציא לקראת אלבומה הראשון, ומקנחת, שוב בערבית, ב"אינתא עומרי" הקלאסי. הקול שלה גדול כהרגלו, היא יודעת לעבוד איתו היטב מול קהל גדול ויש לה נוכחות בימתית חזקה. לו רק היתה לובשת משהו שנראה קצת יותר טוב.

אייל גולן חוזר לבמה עם שני הלהיטים הכי גדולים מאלבום האחרון, בזה אחר זה - "כל החלומות" שמככב ברדיו מבלי שיצא כסינגל רשמי, ו"סטטוס מאוהב", המנון בסגנון ארצי, שהקהל שר את המילים שלו גם בלעדיו. הכוח של השירים האלה מדהים מבחינת גל האנרגיה ששוטף את השורות, עכשיו כבר ברור שהגיע הפריים-טיים של הערב הזה.

ואם הגענו לפריים-טיים, למה לא להרים את הקצב ולתת לקהל פתיחה מדליקה ביותר ל"מליון או דולר", להיט קלאסי שגולן לא שר כבר הרבה שנים, ולפתע החליט לחזור אליו ואם כבר להחזיר שיר על כסף, גולן מחבר במחרוזת את "שקלים". אבל זה לא הסוף, כשעל רקע קצב לטיני, עם קולות רקע חזקים של זמרות הליווי, מתחבר "כל כך יפה" מהאלבום הקודם. הנגנים נותנים כאן סולואים - הדרבוקה, הקלידים של עדי ליאון, כלי הנשיפה - גולן מעודד את הקהל לכפיים והחפלה בעיצומה. כאקט אחרון הוא שולף בסוף המחרוזת את "האור שבעיניים" (מ"ואני קורא לך") וכמו שנאמר: "את מאירה כשמש את החלום מאמש , כמה שאותי את מדליקה".

כשהגיטרה של "חרגול" בוכה ב"דמעות"

בפתיחת השיר הבא הגיטרה החשמלית של נעם בורג קורעת את האוויר בסולו בלוזי אימתני, התופים החזקים של אשר פדי מכים ללא רחם, וגולן שופך את "דמעות" - עוד קלאסיקה שלא שמענו ממנו שנים ולפתע חוזרת לרפרטואר שלו. זה מסוג השירים המושלמים שאי אפשר עליהם, וגולן מפיל איתו את הקהל שדוד. בשיר הבא, "חזק ממני", גם הוא מהאלבום האחרון, גולן והלהקה משלבים ביצירתיות מוזיקה ערבית והיפ הופ, שיר שמדבר כולו על התאווה של גולן לנשים. הוא שר על "נערות יפהפיות שוטפות את העיניים", ובפזמון נשמע זמר שחור ששר "Booty Girls Booty Booty Girls". כבר באלבום השיר הזה היה "יציאה" ועל הבמה יש לו משנה כוח - בהחלט אחד הנאמברים המפתיעים של השנה הזו.

בחלק האחרון של המופע גולן מגיע עם הקהל לשיא, ופותח על הבמה מיני-קלאב לילי סמי-אלקטרוני. זה מתחיל עם "אשאל", הרמיקס ההאוסי של עופר ניסים למזמור התימני המסורתי, שזורם לגרסת האוס כבדה של הלהיט "כשאת איתו". הקהל בעננים, וגולן בוחר להמשיך את המסיבה עם "בואי נברח" בגרסת דאנס. אפשר להתווכח עם הבחירה הזו, אבל על הקהל היא עובדת. השפיץ מגיע בשיר האחרון - גרסת הקלאבינג של "מלאת אהבה", שמתחילה באיטיות, נבנית בהדרגה, צוברת אנרגיה, עד שממריאה, מתפוצצת ומפרקת, כולל חיתוך לקטע דרבוקות. יהיו כאלה שיאמרו שגולן קלקל כאן בלדות אהבה מושלמות, מצד שני אפשר לומר שהוא בחר לחגוג עם הקהל שלו ברבע שעה של קרחנה כדי לסחוט מהם את כל האנרגיות ולהוציא אותם מרוצים עד הגג.

המופע הזה, שהחל עם מוזיקה קלאסית ופסנתר מלודי ורך בסגנון באך, מסתיים עם מיקס מזרחי-דאנסי שכל דיג'יי מועדונים מקומי היה חותם עליו, ובאמצע המון מוזיקה ים תיכונית פופית נהדרת - בדיוק הקשת שהקהל של גולן יכול להעריך ולאהוב, לצאת מהמופע ולהגיד לעצמו: שוב הוא שיחק אותה האייל גולן הזה.

רשימת השירים במופע: 1. מציאות אחרת. 2. ים של טעויות. 3. דברי איתי. 4. רק תחייכי. 5. אתן לך. 6. הלב על השולחן. 7. אין אמת במזלות. 8. מחרוזת: לחישה בלילה, דוניה (פני מלאך), לקנות לך יהלום, צאי אל החלון. 9. את. 10. געגועים. 11. מנגנת את חיי. 12. היא לא את.
נסרין קדרי: 13. אנא בחיבק, 14. לאן המשכת, 15. איתא עומרי.
גולן: 16. כל החלומות 17. סטטוס מאוהב 18. מחרוזת: מיליון או דולר, שקלים, כל כך יפה, האור שבעיניים. 19. דמעות 20. חזק ממני 21. מחרוזת: אשאל, כשאת איתו 22. בואי נברח 23. מלאת אהבה.

*הסיקור נכתב בעקבות המופע שהתקיים בבריכת הסולטן בירושלים ב-2.6.13