הזמר שי שרעבי, 31, מוציא בימים אלה את השיר החדש "כובשים את העולם", שיר קצבי ושמח אותו כתב והלחין (עם עיבוד והפקה מוזיקלית של אלי קשת), שצפוי להופיע באלבום הסולו השני שלו, שצפוי לצאת בקרוב. במקביל לקריירת הסולו, כיכב עד היום שרעבי בכמה מסגרות, כמו להקת האירועים "השחקים" והרכב ההופעות של ירון אילן "עושים שמח", שכבר הופיע בהיכל יד אליהו.
אולם מאחורי השירים השמחים וההופעות הגדולות, מסתתרת טרגדיה אישית. אמו של שי שרעבי נפטרה כאשר היה פעוט בן שנה וארבעה חודשים, וכיום הוא גר עם המנהל האישי שלו. כמו כן, הוא היה מאורס לחברה שהיתה בחירת ליבו במשך תשע שנים, אבל השניים נפרדו לפני החתונה. מי שגילתה את סיפורו האישי ו"אימצה" אותו כבן, היא מעריצה בשם אורית לב גרציאני, שעוקבת אחרי שרעבי ומתלווה אליו להופעות במועדונים. השניים התחברו, ואז חשפה לב-גרציאני בפני שרעבי שהיא עצמה איבדה בן, שנפטר בגיל 31, גילו הנוכחי של שרעבי. צירוף מקרים נוסף הוא שתאריך הלידה של הבן ז"ל, הוא גם תאריך יום ההולדת של שרעבי, הבן ה"מאומץ", וששניהם בני אותו הגיל, כלומר נולדו באותו היום.
"גדלתי בלי אמא", אומר שי שרעבי, "ואני בן יחיד להוריי. יש לי אחים מנישואים ראשונים שלו, אמא היתה אישה שניה, ויש גם אישה אחריה, אבל מאבא ואמא אני בן יחיד. כך שאבא שלי הוא כל החיים שלי. אורית היא בשבילי כמו 'אמא מאמצת'. כשנפרדתי מהאקסית שלי הייתי מסתובב במועדונים, והכרתי אותה, מישהי מבוגרת שפרגנה לי מאוד. התחברנו אני וקבוצת החברים שלה. היא סיפרה לי שאיבדה את הבן שלה שנפטר כשהוא בן גילי. יצא שקיבלתי סוג של 'אמא' והיא סוג של 'בן'".
"קשר בינינו מאוד מיוחד", מאשרת ה"מעריצה המאמצת", אורית לב גרציאני. "איבדתי בן לפני כשנתיים, מדום לב, ומה שמדהים, שהוא נולד בתאריך הלידה של שי, שהוא בן גילו ושלשי אין אמא. אחרי האבל על בני לא יצאתי לבלות הרבה זמן, ואז היתה תקופה שהייתי חייבת אוויר. הכרתי את שי באקראי באיזה מועדון. זו מין אהבה ממבט ראשון, היה בינינו קליק, חיבור, משהו לא אמיתי. התחלתי ללוות אותו לכל המועדונים, ליוויתי אותו ושמעתי את השירים. הוא מילא אותי, התעסקתי איתו וזה הקהה מעט את הכאב, מההתעסקות בו ובמוזיקה". "אני מחזק אותה דרך המוזיקה והיא חיזקה אותי מהתמיכה שנתנה לי", מסכים שרעבי. "יש בינינו קשר של ילד ואם, וחברה טובה, חתולה ששומרת על הגור שלה".
"הייתי מכסה אותו ובוכה, כאילו כיסיתי את הבן שלי"
"ליוויתי אותו לכל הופעה שהוא ביקש ממני, וזה נתן לו כוח וביטחון לשיר מול קהל", ממשיכה לב-גרציאני. "הוא אמר לי שאני שומרת עליו למטה ואמא שלו שומרת מלמעלה. הוא היה אוכל איתנו ארוחת ערב ותופס שינה במיטה. הייתי מכסה אותו ובוכה, כאילו כיסיתי את הבן שלי. אני אוהבת אותו כבן. מאוד מרגש אותי לדבר על זה". "כשאורית אומרת 'בוקר טוב' המשפט השני שלה זה 'שי שרעבי'", מחזק שרעבי את "אמו". "היא מדברת רק עלי, עד שלא אהיה בקיסריה היא לא תנוח. אני בא אליה, אוכל, היא באה איתי למועדונים, היא חלק ממני בתקופה הזו, בשנתיים האחרונות. אני אוהב שיש דברים שקורים מאהבה. אלוהים שלח לי אותה בדרך שלי".
"אני מלווה אותו למועדונים וכולם רואים שאני אשכנזיה ואומרים 'הנה אמא של שי הגיעה'", ממשיכה אורית לתאר את החווייה. "המשפחה שלו תמכה בקשר בינינו ואני מרגישה שלו מאוד טוב ולי מאוד טוב. אני חשה שהוא פרץ בזכותי, מהכוח שנתתי לו, כאילו אמא שלו לידו. הוא קורא לי במיקרופון בהופעות ואני איתו בכאב, בשמחה, ממש כאמא, וממנו נרפאתי. בזכותו אני מבלה, רוקדת ושמחה. אני מצדיעה לו".
-הבנתי שאת גם מעורבת בקריירה עצמה.
"אני מאוד מחוברת למוזיקה, שרה את כל השירים, אני חיה אותו. את הסינגל החדש שמעתי לפני כולם. הוא שר לי אותו בטלפון. בתחום ההופעות אני נלחמת בשבילו. סידרתי לו הפקה במלון, והכל מתוך אהבה טהורה, ללא שכר. אני עובדת כקופאית ראשית, והיתה לנו הופעה בהיכל נוקיה מול שמונת אלפים עובדים. עשיתי מלחמה עם הועד שאני לא מגיעה אם הוא לא מופיע. בסוף הוא הופיע מול כולם וקיבל פידבקים ברמות עליונות. הוא שלח לי הודעה נרגשת מהחדר אמנים. הפייסבוק שלי מלא מילים חמות ממנו. אנחנו אוהבים אחד את השני באמת".
-ואיך מקבלים את זה בסביבה שלך?
"בהתחלה היו כאלה שקינאו בי. היום אוהבים אותו מאוד. הבינו שהוא בשבילי כבן, מקבלים אותו באהבה. הנכדה שלי שרה שירים שלו. המשפחה שלי מתרגשים ממנו. אני מרגישה מעין שליחה שלו גם אצלי במשפחה".
שרעבי: "לא הייתי עם הבחורה כשהיא רצתה"
שי שרעבי עצמו נמצא כאמור רגע לפני אלבומו השני, אחרי שעזב סופית את להקת "השחקים". "הייתי תשע שנים ב'שחקים'", הוא אומר, "החלטתי לסיים ללמוד ולראות מה אני עושה עם כל הכלים שקיבלתי. זה מעין 'כלוב זהב' של פרנסה, וזו היתה משפחה, אוניברסיטה למקצוע, הכל מהכל. אבל עדיף לי להמשיך הלאה, לבנות את החיים שלי בארץ ולעשות קריירה, שיבינו מאיפה אני שר, מאיפה באים השירים, להעביר מסר בחיים, ודרך המוזיקה להציל או לעזור לכמה אנשים בדרך. אני גם רוצה להקים משפחה".
-כמעט היית שם.
"הייתי מאורס תשע שנים ונפרדנו. עכשיו זה הפקת לקחים. אני לא יכול להחזיר את הגלגל אחורה ולפצות. לא הייתי עם הבחורה כשהיא רצתה שאהיה איתה, ושומעים את זה בשירים שלי. נפרדנו בכאב רב. אני לא גאה בזה. הייתי מוכן להתחתן, אבל אלה דברים שלא הסתדרו. אמרתי 'נעשה חושבים', נכתוב שירים, נמנף קריירה. אז עזבתי את הלהקה. למדתי ספרות והוצאתי תעודה. שיהיה לי מקצוע ביד. שבעה חודשים למדתי בבית ספר לספרות, שזה אומר לעבוד ביום כדי לא להתפשר על ההופעות בלילה, ולבנות את עצמי נכון".
"באולפן יש לי מחסום, אני מביא את עצמי על הבמה"
-יש הרבה זמרים בחוץ, מה היתרון היחסי שלך?
"כל אחד מביא את האני שלו לבמה. אני מביא את שי שרעבי לבמה. שי על הבמה בלייב, מעביר את הרגשות שלי. באולפן יש לי מחסום. השירה שלי היא סול ים תיכוני, לועזי ומזרחית. זה אני".
-תכתוב שיר על היתמות?
"יש לי שיר שכתבתי על אמא ושיר על אבא, שלא יצאו עדיין. הם יהיו באלבום השני. הרבה מחכים להם".
-צריך הרבה כוח להתמודד עם הכל.
"אני גם עוזר לאבא שלי, משהו שהוא לא קל לי, מכסף ששמתי בצד. הוא עכשיו בהליכי גירושין ואני משלם לעורך דין. התייתמתי מאמא בגיל צעיר, וכמה שלא אעזור לו, תמיד ארגיש שזה לא מספיק. אולי נשלחתי לעשות, לקבל את הכוחות ולהעביר מסר קדימה, להוות דוגמה לאחרים, לקחת את החיים, שתמיד אפשר לבחור בדרך טובה, שכל אחד ימצא את הלמה שלו. אני רוצה לחלום, כמו ילד קטן".
-מהן הציפיות שלך לשנה הקרובה?
"בעזרת השם, כמה שיותר לעשות מוזיקה טובה, להגיע לקהל יעד, להוציא שירים טובים, להיות נאמן לקהל שלי, והם לי, לעזור לאבא שלי, שיהיה מאושר. אני שואף ממקום נכון ואמיתי, לא שקרי. אני טוב ובאמת רוצה להצליח. מה שצריך לקרות שיקרה, אני אוהב שהכל בא בפרופורציה".