בהלוויה של שירי, אריאל וכפיר ביבס ז"ל, הושמע שירה של להקת דיסטרבד Hold On To Memories. עכשיו, בבטור ארוך ונוקב שכתב ל"הוליווד ריפורטר" ופורסם היום (שבת), תוקף סולן הלהקה דייוויד דריימן את הוליווד ואת העולם על ההתעלמות שלהם מזוועות ה-7 באוקטובר, ומספר על החיבור שלו לירדן ביבס. דריימן ידוע שנים כתומך בישראל, אבל מאז ה-7 באוקטובר העלה הילוך.
"מעולם, בחיי, לא חשבתי שיהיה לי כל כך אכפת מילדים של אדם אחר כמו שאכפת לי מילדיי שלי", פתח דריימן את דבריו בטור. "עקבתי אחריי הטרגדיה של ירדן ושירי ביבס, וילדיהם הג'ינג'ים אריאל וכפיר, מאז התחילה ב-7 באוקטובר. באותו זמן קיוויתי נגד כל הסיכויים שאולי יהיה סימן חיים, משהו להיאחז בו, שישכנע אותנו שעדיין יש להם סיכוי. לפני שבועיים, כששירי, אריאל וכפיר הוחזרו משבי בעזה והובלו למנוחות, ההלוויה הייתה אחד הימים העצובים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. נאמר לי שירדן הוא מעריץ של הלהקה שלי, ושהוא מתכנן להשמיע בהלוויה את השיר שלנו, Hold on to Memories. הייתי בהלם. לא ידעתי איזה הקשר לתת זה. כמובן נתתי את ברכתי המלאה וההערכה. זה אדם שהפך כה אהוב, וצריך לקבל כל מה שיש לנו לתת לו".
"דיברתי עם ירדן בבוקר המחרת", דריימן חשף. "סיפרתי לו איך עקבתי אחרי הסיפור, איך אני ורבים אחרים התפללנו, ושאין מילים לקחת ממנו את הכאב שהוא חש. הבעתי את תמיכתי ושלחתי לו כל כוח שיש לי כדי לחזק אותו בתקופה המטורפת הזאת. נתתי לו את מספר הטלפון שלי והצעתי לו את חברותי וכניסה אל מאחורי הקלעים לכל הופעה שהוא ירצה. נאמר לי אחר כך, שכאשר דיברנו זו הייתה הפעם ראשונה בה הוא חייך מאז השחרור מהשבי".
"משפחת ביבס הפכה לסמל בכל כך הרבה דרכים עבור כה רבים מאיתנו", סיפר. "כיהודים הם מייצגים את הכאב והאבל שלנו, את הרדיפה המתמשכת שאנחנו עוברים והמאבק שלנו. 'שברון לב' לא מתחיל לתאר את זה. למרות שהעולם ראה את זוועות ה-7 באוקטובר, זה מחריד לראות את התגובה, או היעדר התגובה, לכך שתינוקות נחטפו ונרצחו בידי חוטפיהם, נשים נאנסו, הוטלו בהן מומים ונרצחו. אני עדיין מעורער מכל זה וכועס על כמה אדיש ומכור לשנאה הפך העולם. לראות איך מוליכים את החטופים ברחובות עזה כמו חפצים בזמן שההמונים צורחים לעבר המצלמות, ולאיש אין לומר על זה כלום".
"אף אחד בהוליווד לא אמיץ מספיק כדי להרים את קולו", תקף סולן להקת המטאל. "בטקס האוסקר, היחיד שהיו לו ביצים היה אדריאן ברודי, שלכל הפחות התייחס לאנטישמיות הגוברת כשקיבל את האוסקר על כך ששיחק ניצול שואה ב'הברוטליסט'. הוא רעד בזמן שעשה זאת. אני לא חושב שהוא רעד כי התרגש מקבלת הפרס. אני חושב שהוא דאג מכך שהוא יותקף, ברשת או מחוצה לה. יש פחד אמיתי לסכן את עצמך. כשאתה יהודי זה 'פוליטי מדי', אבל לא כשאתה שייך לאף לאום או גזע אחר".
"יהודים, במשך זמן רב, היו השעיר לעזאזל הפופולרי ביותר לכל רשע בעולם. זה מגוחך. תודה לאל על מדינת ישראל. למרבה המזל יש לנו את היכולת, כיום, להגן על עצמנו, למרות הרשע המזעזע של המפלצות ששידרו לעולם בשידור חי את כל מעשיהם ב-7 באוקטובר. חשבתי שהברבריות הזו תספיק כדי שסוף סוף יתמכו בנו, אבל היא לא הספיקה. והם הבטיחו לעשות זאת שוב. הם מתחבאים מאחורי הילדים שלהם והנשים שלהם כמגנים אנושיים, ומעודדים מוות והקרבה עצמית בזמן שהם צועדים עם ארונותיהם של ילדים קטנים ברחובות עזה. עד שההרעלה הזו תפסיק, אין שום סיכוי לשלום אמיתי במזרח התיכון".
"ירדן ביבס הוא אדם מדהים", סיכם דריימן. "צריך חוסן אמיתי כדי לעמוד בפני רמה כזו של אובדן. זה לא ניתן להשוואה, בכנות. אני שמח שהשיר שלנו היה יכול לתת לו לפחות איזושהי מידה של נחמה וחוזק. ושהוא ימשיך לאחוז בזכרונות של שירי, של אריאל ושל כפיר בליבו.