במשך שנתיים, מ-2020 עד 2022, אלפי אנשים צפו בכל יום בגבר בשנות השבעים לחייו מגיש את תחזית מזג האוויר בלוס אנג'לס: אנשים מארצות הברית, בריטניה, ואפילו מדינות מרוחקות כמו ישראל (והכותב הזה ביניהם). להגנת כל הצופים לא מדובר בסתם חזאי אקראי אלא בבמאי הגאון דייויד לינץ', שהלך לעולמו ביום חמישי האחרון בגיל 78. בנוסף לדיווחי מזג האוויר עצמם, לינץ' הקדיש רגע בכל דיווח כדי לספר על איזה שיר הוא חשב היום: החל מבחירות מובנות מאליהן שמתאימות לסגנון האפלולי והמסתורי של לינץ' כמו להקת פורטיסהד או לנה דל ריי, ועד להפתעות כמו קניה ווסט.
מול כל ההספדים שמזכירים את יצירות המופת שלו עבור הטלוויזיה והקולנוע, "טווין פיקס", "מלהולנד דרייב", "ראש מחק" ועוד, קל לשכוח שדייויד לינץ' היה גם מוזיקאי של ממש שהוציא מספר אלבומים ולקח חלק פעיל ביצירת המוזיקה עבור הסרטים שלו. גם אם הוא לא היה מנגן תו אחד בחייו - הייתה לו השפעה עמוקה לא רק על תעשיית הקולנוע אלא על דור שלם של מוזיקאים.
דייויד לינץ' הפך לשם דבר, לבמאי עם הילה של גאונות, במהלך שנות השמונים - תקופה בה הרעיון של מוזיקאים "עצמאיים", או "אינדי", צף מעל פני השטח. צעירים וצעירות בארה"ב, בריטניה וברחבי העולם שגדלו לצד ז'אנרים מוזיקליים מרדניים כמו הפאנק הבינו את הגדולה ברעיון של "עשה זאת בעצמך" - ליצור מוזיקה, להקליט אותה ולהפיץ אותה בעצמך, בלי תלות בחברות התקליטים הגדולות. באותו זמן זכה לינץ' להצלחה הגדולה הראשונה שלו - סדרת הטלוויזיה "טווין פיקס".
עבור אותו דור של מוזיקאים, לראות חזון כל כך סוריאליסטי קורם עור וגידים ומקבל זמן מסך קבוע בטלוויזיה היה הוכחה לכך שאפשר ליצור את האמנות המוזרה והדפוקה שלך בלי לדלל אותה, ולקבל הזדמנות לחשוף אותה לקהל גדול באמת. "כל מי שהכרתי צפה בסדרה הזאת בחרדת קודש, ואם לא צפית בזה, לא אהבנו אותך", סיפר בזמנו בראיון וויין קון, סולן להקת ה"פליימינג ליפס". טרנט רזנור, מנהיג להקת ה"ניין אינץ' ניילז" הלך רחוק עוד יותר: "בתחילת שנות התשעים היינו מעכבים הופעות כדי שאני והלהקה נוכל לצפות בטווין פיקס בטלוויזיה. זו הייתה בעיה רצינית בסיבוב ההופעות", סיפר, "היו לנו את סדרי העדיפויות שלנו".
מלבד השילוב שלה בין מסתורין, סוריאליזם, אופרת סבון ואימה, "טווין פיקס" זכורה גם בגלל הפסקול שלה: מנגינת הנושא החלומית וקטעים מוזיקליים נוספים, כולם נוצרו בשיתוף פעולה בין לינץ' לבין שותפו המוזיקלית מזה שנים, אנג'לו בדלמנטי, שנפטר לפני כשנתיים.
בדלמנטי סיפר על תהליך העבודה עם לינץ': "הרבה מהמוזיקה נוצרה בלי לצפות בשום קטע מהסדרה, רק עם התיאורים של דייויד של מגוון דמויות ומצבי רוח. בראיון מצולם איתו הוא סיפר כיצד לינץ' ישב לידו ותיאר לו סצנה, ובדלמנטי הלחין את המוזיקה במקביל. "כשראיתי בפעם הראשונה את המוזיקה יחד עם הסדרה, טוב, מה אני יכול לומר? זה היה, וזה עדיין, דבר יפהפה".
"מוזיקה יכולה להגיד דברים אינטלקטואליים", סיפר לינץ' בראיון בעבר, "אבל היא גם יכולה לדבר ישר על הלב, בלי מילים, בצורה כל כך עוצמתית". לינץ' עצמו הקליט מספר אלבומים, בעיקר לאחר שביים את סרטו האחרון, Inland Empire, ב-2006. המוזיקה שלו נעה בין רוק, לג'אז, לאלתור, וכמו הסרטים שלו - הייתה מלאה באווירה חלומית, אפלולית, כמו חלום שנחלם מבעד למסך עשן.
אחד המעריצים הגדולים של לינץ' במוזיקה הישראלית הוא צחי בוזגלו, חצי מהצמד "איב אנד ליר", שדיבר בעבר עם mako על אהבתו לבמאי והמוזיקאי הוותיק. כעת עם מותו של לינץ' הוא מספר ל-mako על האובדן שחש: "אני בלי מילים", הוא מספר. "מהרגע ששמעתי על זה קיבלתי מעל ל-100 הודעות על דייויד כאילו הייתי בן משפחה. איבדנו את צייר החלומות הכי גדול שהיה בהיסטוריה, אך הירושה שהוא הותיר תלווה את הקולנוע לנצח".
הקולנוע של לינץ' תמיד נותן רושם אפל, לא ברור, פרנואידי, אבל לינץ' עצמו היה אדם חיובי, עם אמונה עמוקה במדיטציה טרנסצנדנטלית וביכולת שלה לשנות את המציאות לטובה. אחד השירים הבולטים שהקליט יצא ב-2011 ונקרא Good Day Today. המילים שלו, גם אם הן נשמעות נאיביות או בנאליות, הן משהו שכולנו יכולים להזדהות איתו: "כל כך עייף מאש, כל כך עייף מעשן. שלחו לי מלאך, הצילו אותי. רוצה שיהיה לי יום טוב היום".
בראיון סיפר לינץ': "אני מאמין שהחיים הם רצף. אף אחד לא באמת מת. הם פשוט משליכים את הגוף הפיזי שלהם, וכולנו ניפגש שוב, כמו שאומר השיר. זה עצוב, אבל זה לא הרסני, אם חושבים על זה ככה. כולנו הולכים להיות בסדר בסוף הסיפור".