דייוויד ג'והנסן, סולן להקת ה"ניו יורק דולז", הלך לעולמו בגיל 75 אחרי התמודדות של שנים עם מחלת הסרטן. ג'והנסן היה זמר ויוצר שמעולם לא זכה להצלחה מסחרית נרחבת, אבל הלהקה שהנהיג, ה"ניו יורק דולז", נחשבת לאחד ההרכבים המשפיעים ביותר על הרוק האמריקאי והבריטי החל משנות השבעים והלאה.
ג'והנסן אובחן כחולה בסרטן בשלב 4 ובגידול מוחי עוד ב-2020, אך למרות המחלה המתקדמת הצליח לנהל חיים פעלתניים. בנובמבר 2024 הוא החליק ונפל ושבר את הגב, וסבל, לדבריו, מ"הכאבים הכי קשים שחוויתי בחיי". בחודש פברואר האחרון בתו, ליאה, פצחה בקמפיין גיוס המונים כדי לממן את הטיפולים הרפואיים עבור אביה, אבל כשלושה שבועות לאחר מכן, בסוף השבוע האחרון, הוא הלך לעולמו.
מגוון מוזיקאים ספדו לזמר המשפיע עם היוודע דבר מותו. סטיבי ואן זאנדט, שחקן "הסופרנוס" והגיטריסט של ברוס ספרינגסטין, כתב על ג'והנסן: "אחת האגדות הייחודיות של הביזנס שלנו, וחבר טוב מאוד. אחד במינו". מוריסי, סולן "הסמית'ס", פרסם את תמונתו של ג'והנסן באתר שלו, לזכרו.
במובן מסוים, מוריסי חייב לג'והנסן את הקריירה שלו: ב-1982, פגש מוריסי את ג'וני מאר, גיטריסט "הסמית'ס", לאחר שמאר שמע שמוריסי הוא מעריץ גדול של ה"ניו יורק דולז". ייתכן וללא האהבה המשותפת של השניים לאותה להקה, לא היינו זוכים לקבל את הסמית'ס.
הניו יורק דולז, להקה אמריקאית בכל רמ"ח איבריה, המשיכה את הקו שהתחילו אמנים בריטיים כמו דייויד בואי וטי רקס: הופעה חיצונית מוגזמת ששוברת תפקידים מגדריים קלאסיים, עם שיער נפוח ופנים מאופרות ומוזיקה רועשת ומרדנית שבישרה את בואו של הפאנק. הם השפיעו על מגוון של אמנים החל מ"בלונדי" ועד "גאנז אנד רוזס".