זה לא סוד שבכל מה שקשור להפקת מסיבות ופסטיבלים, חיי הלילה בישראל הם קליקה די סגורה. כשכבר נכנסים אנשים חדשים לסצנה, זה קורה ברוב המקרים בזכות קשרים, שיוך למקום הנכון (תל אביב) כיס עמוק או שילוב של חלק מהמרכיבים האלו.
לאלעד אברהם, יזם ואיש חיי לילה שנולד וגדל במבשרת ציון שבסמוך לירושלים, לא היה אף אחד מתנאי הכניסה "הנדרשים". למרות זאת, בזמן קצר יחסית, הצליח למצב את מקומו ככוח עולה והפך לשם בולט מאוד בחיי הלילה בישראל שמוביל אחריו צוותים גדולים. "התחלתי את הקרירה במועדון 'האליסיום', שנבנה במקום 'האומן 17' המיתולוגי בירושלים. קרצה לי ההיסטוריה סביב המקום הזה, כי כולם מכירים את הסיפורים עליו ואת העובדה שטייסטו ממש גדל שם. אחרי שינוי מיתוג וכמה אירועים, פתאום ראינו כמות מטורפת של בליינים שלא ראינו שנים בירושלים. עברו במקום 1500-2000 איש בערב והדברים התחילו להתגלגל".
איך עושים אירועים בעיר מאתגרת מבחינה ביטחונית כמו ירושלים?
"זה לא רק הפיגועים, שכמובן משפיעים מאוד, אלא עוד דברים. לצערי העירייה לא יודעת איך לעזור לקדם את התחום. צריך שם אנשים שיותר יכירו את הנושא כדי שדברים באמת יזוזו כי יש שם אנשים באמת טובים".
אחרי כשנתיים ב'אליסיום, וכשהוא כבר מוצא את עצמו מפיק אירועים גם מחוץ לעיר עם מותג ההפקות שהקים ושורה של פרויקטים מוצלחים, החליט אלעד לצאת לדרך חדשה ולפתוח מקומות משלו בירושלים. תחילת פתח את הבר "דה וינצ'י" בממילא ולאחר מכן את מועדון "מונופולי". "היה חשוב לי להביא ירושלים את הסצנה", הוא מסביר. "מגיל צעיר, נחשפתי לאירועים ולחיי לילה מחוץ לירושלים, מקומות כמו 'הבלוק' הישן ובית מעריב שעזרו לי לבסס ולעצב את האידאולוגיה שלי בתחום".
בסוף אלה מקומות שנסגרו גם כן. למה?
"החלטתי לסגור את המקומות כי הרגשתי שזה לא זה. זו הייתה החלטה לא קלה כי ה'מונופולי' עבד חזק מאוד וניגנו שם השמות הכי גדולים הסצנה: קינו טודו, מגית קקון, אדם טן וכאלה, אבל זה היה מתבקש".
זה אומר בעצם שהרמת ידיים מחיי הלילה בירושלים?
"לא כי אני אמצא את הדרך הנכונה לעשות את הדברים, אבל זו כן עיר מורכבת מאוד, גם מבחינה ביטחונית כמובן. מה שכן יש שם אנשים שצמאים למסיבות וחיי לילה ואני מאמין שניתן להם את זה. ירושלים היא העיר הגדולה בישראל והבירה שלנו. אין ספק שמגיע לעיר הזו חיי לילה בריאים".
לפני שנתיים, ושאחריו ניהול המועדונים המדוברים בירושלים, עבודה מוצלחת במספר פרויקטים שונים בחיי הלילה והנחתת שמות בינלאומיים מרשימים כמו לילי פאלמר, דייר ג'ייד, אקונומיסט וג'ורג'יה אנג'יולי להפקת "מג'יקל" שבבעלותו, החליט אברהם לעבור לתל אביב. "יש כאן תחרות יותר קשה וזה מזין אותי. אתה נפתח כאן לאנשי מקצוע, קשרים וכו'", הוא מספר על החיים בתל אביב וגם על הקושי: "בניתי הכל בעצמי כי הגעתי ללא קשרים בחיי לילה. היום אני כבר מכירים אנשים לא רק בארץ, אלא גם בחו"ל. מצאתי את עצמי מבלה עם אחד מבעלי הליינים הגדולים באיביזה. דיברנו המון, גם על דברים שקשורים לאירועים בארץ".
ההתחלה בחיי הלילה כאן יכולה להיות לא פשוטה למי שלא ממש נולד לתוך זה.
"נכון, וזה לא היה קל בכלל. הרבה פעמים הגדירו אותי כמישהו שאני לא רק בגלל המקום שממנו הגעתי. שמו לי רגליים והסתכלו על זה בעין לא נכונה במקום לפזר אהבת חינם, שזו הדרך שאני מאמין בה".
ואיך בסוף הצלחת להתקדם בכל זאת?
"אני מאמין שזה בזכות האירועים שהפקתי, שהיו ייחודיים כי לא פחדתי משום דבר, לא ויתרתי ואף פעם לא שתקתי לאף אחד. גם שדברים נעשו קשים, האמנתי בעצמי ובדרך שלי. כשאתה עומד על שלך ועל הדרך שלך בסוף זה מקבל הערכה. היום לצערי רוב האנשים שנכנסים לחיי לילה מנסים לחקות משהו שכבר הצליח, לעשות דברים שכבר עשו".
מה למשל עשית שאתה מרגיש שהיה חשיבה מחוץ לקופסה?
"בקורונה, בזמן שכולם ישבו, אני חשבתי איך אפשר להוציא מהמצב הזה משהו. לקחתי את בן ליפשיץ, מגית קקון, עומרי. וגיא מנצור, והפקתי שידור לייב ממגדל דוד שהוא תרומה לעמותת 'להושיט יד'. זה לא רק עזר לי להיות כל הזמן בעשייה בתקופה המאתגרת הזו, אלא גם הרגשתי שאני עושה משהו חשוב. גם לאחר מכן, ניסיתי לעשות דברים בצורה שונה מאחרים. עשיתי מסיבה ביקב עם הדיג'יי דיר ג'ייד וזה היה אירוע מיוחד מאוד בלוקיישן שלא עשו בו אירוע עד היום".
למרות הקשיים בדרך, אברהם מפרגן לאנשים שכן עזרו לו. "יגיל רימוני (אחד מאנשי חיי הלילה הבולטים בישראל, מבעלי פסטיבל "Groove Attack", ז.צ) הוא מורה דרך בשבילי וכמו אח גדול. הכרנו בקורונה ועד היום הקשר שלנו מאוד הדוק. עשינו עשרות פרויקטים מדהימים, החל מניהול אירועי ענק ועד להפקות משותפות. גם ראובן לובלין (הבעלים של האומן 17 ואחד מאנשי הלילה הבולטים בישראל, ז.צ) שימש לי הרבה פעמים כיועץ לפרויקטים גדולים".
אברהם לא מתבייש לספר על הקשיים בדרך, שכללו, בין השאר, גם תביעה בה הפסיד כ-200 אלף שקלים. "הייתי בן 21, יחסית צעיר וקיבלתי מכתב תביעה מאחד הספקים. בהתחלה שזה משהו לא רציני ולא לקחתי עורך דין מחוסר ידע. מהר מאוד מצאתי את עצמי בבית המשפט והתעוררתי מאוחר. הפסדתי במשפט הזה 200 אלף שקלים. למדתי מזה המון".
מה למדת מזה?
"שלהפיק אירוע זה לא צחוק, זה דבר מורכב שדורש התנהלות מול המון גורמים וגם דורש המון ידע. אחת הבעיות הגדולות כרגע בסצנה היא שיש המון אנשים צעירים מאוד, בני 20-21, שמרימים אירועים שפוגעים בסצנה".
למה?
"כשאני הפקתי אירועים בגיל צעיר, עשיתי פרויקטים שהיו גדולים מאוד ביחס לגיל שלי. הייתי מוכן לסכן מיליוני שקלים באירועים וזה מה שנתן לי את המקפצה. תמיד חשבתי צעד קדימה, אבל עבדתי מאוד ונכון ולא חסכתי בשום גורם, בטח לא בכל מה שקשור לביטחון, כדי שהאירוע יהיה מדויק. למדתי על הפקות אירועים, שיווק וכל מה שצריך. צעירים שעושים היום אירוע לא מוצלח שיש בו אלימות או אירועי גדרות, גורמים ללוקיישנים שלמים להישרף ולמשטרה לעלות את הדרישות. אני יכול להגיד שתכננתי אירוע במצדה עם יאן בלוקמויסט ובגלל דרישות המשטרה, שגדלו בגלל אותן סיבות, זה פשוט הפך ללא אפשרי. המפיקים הצעירים רוצים את הכוח והפרסום שזה מביא לפני שהם לומדים איך לעשות את הדברים נכון.
איך בכל זאת מתמודדים עם כל הדברים האלה כמפיק?
"צריך למצוא את האיזונים, להגיע ולהסביר למערכות את המצב. למזלי יש אירועים שעשיתי, אז כבר מכירים אותי וזה עוזר בחלק מהמקרים".
אחד הפרויקטים המעניינים של אברהם הוא "נפש" – הפקות קהילתיות שבמרכזן מסיבות אבל לא רק, שכבר משכו את תשומת ליבם של אנשי המידברן. האירוע הראשון התקיים ב-2022 בים המלח מתחת לרדאר. "לאירוע לא פורסם ליינאפ והגיעו בערך 800 איש", אומר אברהם. "לא פרסמתי ליינאפ כי רציתי שאנשים יבואו לרעיון ולא בגלל דיג'ייז וזה הצליח".
"ישבתי וחשבת עם עצמי הרבה זמן איך אפשר לעשות אירוע שהוא באמת טהור ונקי. שהוא לא סביב משהו שיווקי, או איזשהו שם אלא משהו שבאמת מאגד אנשים סביב מוזיקה. חשבתי איך לעשות לאנשים טוב בנפש ובגלל זה גם נבחר השם. כל מערך ההפקה, מהתחלה עד הסוף, הוא מלא בחשיבה לאיך לעשות לבן אדם טוב לנפש ולשלוח אותו במקום יותר טוב הביתה. המטרה היא התחברות לאנשי הקהילה, למקום וכמובן למוזיקה".
המגמה הזו של קהילות מוזיקליות ואירועים שמתמקדים בחוויה הכוללת ולא רק בדיג'יי צוברת תאוצה. למה לדעתך?
"כשאתה נותן לבן אדם להרגיש שהוא חלק ממשהו גדול שהוא יותר מהפקה, זה עושה לו באמת חשק לבוא. יש הפקות שמתייחסות לבן אדם כשטר ואצלנו זו לא השיטה. כל מי שמגיע הוא חלק מהרעיון הכולל הזה. אנחנו רואים שכל מי שהגיע לאירועים שלנו עד עכשיו ממשיך להגיע קדימה. אנחנו נותנים משהו גם מעבר למוזיקה, בכל אירוע יש לנו מתחמים וסדנאות כמו למשל סדנת יוגה בשקיעה, מדיטציה, מסאז'ים וכו'".
האירוע הקרוב יתקיים ב-31.8 בחוף פולג בתוך מלון עם 800 בליינים, והוא ישלב דיג'ייז מסצנת הטכנו והטראנס. בין הדיג'ייז שינגנו: פפילון, קטיה ברוצ'ו ואיתן רייטר (Out Of Obit). "האירועים שלנו ידועים כארוכים והאירוע הזה יפתח בחמישי בצהריים וייגמר בשישי. אנחנו תמיד חושבים על לוקיישנים שלא עשו באים אירועים ושהם יהיו פתוחים ויכולים לקבל אירועים ארוכים. חשוב לנו לוקיישנים עם טבע – מדבר, מדשאות, חופים וכו'".
ומה קורה קדימה? "אנחנו מתכננים משהו לתקופת החגים וגם להיכנס למידברן השנה. נארח שוב דיג'ייז בינלאומיים באירועים הבאים וגם נביא תוכן בינלאומי".
לצד אירועי ומסיבות טכנו, אלעד גם מחזיק בסוכנות בוקינג משלו, Adore Booking, שכבר הספיקה להחתים דיג'ייז מובילים כמו ג'ייקוב, פפילון וחואן ירין. במקביל, אלעד גם מפיק בסצנה אחרת לגמרי, סצנת הטראנס. "גדלתי לתוך הטראנס ואני מאוד אוהב את המוזיקה".
אלה סצנות שונות מאוד עם קהלים שונים מאוד, איך מצליחים להפיק גם וגם?
"אני חושב שמוזיקה זה משהו שמגשר ומחבר בין כולם. היו אנשים שהגיעו מהטכנו בטראנס ונהנו מאוד ואותו דבר הפוך. כשלא מנסים להפריד או להגדיר דברים זה הרבה יותר קל".
מה הלאה?
"אני מתכנן לפתוח מועדון טכנו בתל אביב. בנוסף, יש עוד כמה פרויקטים שאני מאמין שהם פורצי דרך וישנו את חוקי המשחק".
ואיך בכל זאת מצליחים לשלב חיים אישיים? "אנשים חושבים שאנשי לילה עובדים רק בלילה וזה לא נכון", מסביר אברהם, שמחזיק גם בעסקים נוספים, בין השאר חברת השיווק Bravo Marketing, שנותנת שירותי ייעוץ להפקות בכל מה שקשור למציאת לוקיישנים וניהול אירוע. "שגרת היום יום שלי היא לקום בבוקר לאימוני MMA שאני עושה שנים, משם לפגישות עבודה ודברים כאלה כי הרוב קורה בשעות היום. זו עבודה לכל דבר שמתנהלת ביום ברובה עם פגישות, סיורי לוקיישנים ודברים כאלה".
איך מצליחים לשלב הכל?
"מצליחים. בעיני אין דבר כזה חוסר זמן, הכל עניין של סדרי עדיפויות".