מאז הטבח ב-7 באוקטובר ובעקבות המלחמה המתמשכת ברצועת עזה, חיי הלילה בישראל מתבססים באופן בלעדי על דיג'ייז מקומיים. בצד השלילי, זה גרם ללא מעט מיחזור והמון געגוע לסגנונות שונים שפחות שומעים מהדיג'ייז המקומיים. בצד החיובי, הסיטואציה הובילה לכך שבשנה האחרונה גילינו לא מעט כוכבים חדשים בסצנה הישראלית.
אחד הכוכבים האלה הוא רפאל (ליאב רפאל שלום, 27). שם שכבר היה מוכר לקלאברים עוד לפני כן, אבל הפך לכוכב של ממש דווקא באחת השנים המורכבות של חיי הלילה. "התחלתי בכלל מכדורגל, הייתי שחקן מקצועי בנוער של הפועל רמת גן כמגן ימני", הוא מספר בשיחה עם mako. "בקבוצה היה לי חבר שקרוב משפחה שלו היה דיג'יי שלימד אותו לתקלט. אותו חבר הזמין אותי אליו והקונטרולר וזה הגניב אותי. תמיד נמשכתי לסאונדים מיוחדים ומוזרים בלי באמת לדעת מי או מה זה וככה התחלתי לנגן".
מתי הבנת שזה מה שאת רוצה לעשות?
"הייתה תקופה שהייתי עם יד שבורה וישבתי בביתֿ אז ממש היה לי זמן לשבת ולחקור את כל העולמות האלה - ככה גיליתי את טומורולנד. החלטתי שיותר כיף לי במוזיקה מאשר בכדורגל. במקביל לנגינה במקומות, התחלתי להתעמק ביצירת במוזיקה בגבעתיים שבה גדלתי. בהתחלה יצרתי מוזיקה ממש גרועה, תמיד בעולמות של האוס והדאנס".
רפאל המשיך לתקלט בזמן הצבא באירועי חברים ומסיבות יום הולדת. "לקראת סוף השחרור נחשפתי לכל הסצנה של הטק-האוס והאוס, לאומנים כמו מייקל ביבי ודניס קרוז ואמרתי לעצמי - 'את זה אני אוהב, זה מה שאני רוצה לעשות' וממש נכנסתי עמוק לזה".
איך הגיבו בבית להחלטה שלך להיות דיג'יי?
"ההורים שלי בגדול תומכים בכל מה שאני עושה, אבל היה לנו משבר רציני בתקופת הקורונה. זו תקופה שבה אין תקלוטים ולא כלום, אז רק ישבתי בבית ועשיתי מוזיקה. אמא שלי לא ממש הבינה מה זה אומר לעשות מוזיקה בחדר כל היום, אני מצידי ניסיתי להסביר שזה מה שבסוף יביא לי עבודה".
רגע הפריצה שלו הגיע כשעשה רמיקס ל-My City's On Fire, המנון הרחבות של ג'ימי ג'ולס. "שמעתי את הטראק באיזה סטורי שקשור לטולום כי זה היה ה-שיר של טולום בשנת 2022. חשבתי שהוא יפה, אבל לא מונגש לרחבה כי הוא מאוד צ'יל. עשיתי לזה רמיקס בכמה שעות, ממש לפני פורים, כי רציתי לנגן את זה. שלחתי את זה לאדם טן שניגן את זה ותייג אותי בסטורי. הטראק נוגן במיאמי, משם זה הגיע לג'יימי ג'ונס שניגן את זה גם בסט המפורסם שלו בסרקל - ומשם זה הגיע למצב שכל יום קמתי הודעה מאומן אחר שביקש את זה".
בשלב מסוים, הגיעה אליו פנייה מלייבל מאוד גדול שביקש לשחרר את הטראק. "זה היה כבר בדיונים פנימיים, אבל זה בסוף לא קרה כי זה לא הסגנון שלהם, אבל כשבאותו לייבל החליטו לעשות תחרות רמיקסים לטראק, ג'ימי ג'ולס שלח לי הודעה וביקש שאשתתף בתחרות".
ניצחת בתחרות?
"לא. הרמיקס של נוטרדאם ניצח ואני מודה שהרמיקס שלו יותר יפה. יש לגרסה שלי 8,000 הורדות וחצי מיליון השמעות, ללא שחרור רשמי, מימון או קידום".
רפאל, שחתום בסוכנות Ritual Artists, שיחרר מספר טראקים במכבי האוס - הלייבל המצליח שהקים אדם טן ואותו הוא מוביל היום יחד עם מיטה גאמי. "עבדתי בתור יועץ לימודים בביט מאסטר שנסגרו לצערי, ושם עשינו סדנאות אומן. אירחנו את עמית (מיטה גאמי) ועומרי (עומרי דוט) שהכרתי שם ושלחתי להם מוזיקה. ככה גם הכרתי את אדם. אני חייב לומר על אדם ועמית ששניהם דוחפים את הדור הצעיר פה מאוד ובלי אגו בכלל - מי שטוב ויש לו מוזיקה טובה הם פשוט דוחפים וזה ממש מוערך, בטח מהמקום שהם נמצאים בו כיום".
שני טראקים ששחרר עם אדם טן זכו להצלחה גדולה: Toys ו-Call 911, ששוחרר באחד הלייבלים הגדולים בעולם - דיפקטד רקורדס. "זה היה רעיון של אדם לשלוח את הטראק והאמת שבהתחלה הייתי סקפטי, אבל כנראה שגם הם רוצים לקחת חלק בהצלחה של הסאונד הזה".
הסאונד הזה מאוד מזוהה עם אדם ועמית, אתה לא מרגיש שאתה אולי נבלע שם?
"הרבה פעמים חושבים שקטעים שלי זה שלהם, גם כי הם מנגנים אותי המון וגם כי כולם לא יכולים לזהות, אבל אני לא רואה בזה משהו רע. בסוף בחו"ל כבר לא מגדירים את המוזיקה שלנו כהאוס או אינדי האוס, אלא ממש כז'אנר בפני עצמו. יש דיבור חזק סביב הסאונד הישראלי דווקא עכשיו וזה ניצחון גדול".
ההצלחה של רפאל הובילה אותו לחתימה בסוכנות AYITA, שמייצגת אומני ענק בסצנה האלקטרונית, ביניהם פישר, כריס לייק ונויזו. "הם הולכים לייצג אותי בכל העולם, כשבארץ אלה יהיו ריטואל ארטיסטס".
אתה מרגיש שהישראליות השפיעה על ההחתמה או על דברים אחרים בקריירה לטוב או לרע?
"בגדול אני לא חושב שזה השפיע יותר מדי. כן היה מקרה בקפריסין שמישהי עמדה מול חייכה וצעקה מולי 'פרי פלסטין' והמשיכה לעשות את זה שוב ושוב לאורך הערב, אבל באמת שחוץ מהמקרה הזה שום דבר - גם לא אצל החבר'ה שאנחנו עובדים איתם בחו"ל".
איך מתקלטים בתקופה כזו? שאתה יודע שאתה צריך לעשות את הדבר הכי משמח שיש בהתאם לחדשות הקשות שקוראות כאן?
"לקח לי המון זמן לחזור ביחס לאומנים אחרים. רק בינואר התחלתי לנגן וגם זה באופן מצומצם. היה לי מאוד קשה זה לא הרגיש לי נכון אז".
ומה קרה?
"אני לא בליין, אבל הלכתי למסיבה אחת כדי להתערבב קצת, אבל ראיתי כמה זה היה נחוץ לאנשים ברחבה. ראיתי שאנשים מגיעים מהמקום הכי טהור להשתחרר ולשכוח מהכל לכמה רגעים כי זה נותן להם כוח. אמרתי לעצמי שזה מה שהחלטתי לעשות בחיים ואם אנשים צריכים אותי כדי להסיח את הדעת, זו שליחות בשבילי".
מה עם חיים אישיים מעבר למוזיקה?
"האמת שעכשיו עשיתי על האש עם חברים אחרי כמה חודשים טובים שלא הייתי איתם. הם כן באים למסיבות, אבל זה לא ממש זה כי אני מרוכז בלנגן. אחד הדברים שאני הכי אוהב זה סרטים ואני מאוד אוהב בגדים ומבזבז המון, אבל בסוף המוזיקה לוקחת 24/7 מהזמן וזה לא קל".
איפה אתה עוד חמש שנים?
"אני מקווה ומאמין שאמשיך עם המוזיקה ושאכבוש כל מיני פסטיבלים ובמות שחשובות לי כמו הסירקולוקו, וכן להמשיך להיות בתודעה".