גוגי'רה הם הדבר הכי טוב שיצא מצרפת מאז הקרואסון

ההופעה של Gojira, להקת הדת' מטאל הכי פופולרית בעולם כיום, השלימה את השבוע שהחל עם ההופעה של אנתרקס. גוג'ירה נתנו הופעה מתוקתקת עם סאונד מדהים, יכולות נגינה משוגעות ובית משוגעים אחד גדול בשם רידינג 3. המסקנה מהערב: Gojira זה הדבר הכי טוב שיצא מצרפת מאז המצאת הקרואסון!

הגיעו כשהם בשיאם

אז אם קברתם את עצמכם במקלט אטומי בעשור האחרון ואתם באמת לא יודעים מי אלה הצרפתים עם השם המוזר הזה, הנה תקציר קטן: Gojira הוא הרכב פורץ גבולות ששחרר עד היום 5 אלבומים הנעים על קו התפר שבין דת' מטאל, פרוג מטאל, Groove, טכני ומגוון סגנונות נוספים. הלהקה מתוארת על ידי מבקרים כ- Morbid Angel של שנות ה2000 והחזירה חיים, צבע ומקוריות שקצת נעלמו מז'אנר הדת' מטאל לתקופה ארוכה מאוד.

בשונה ממגמת איחודי הלהקות הישנות, קאמבקים וכו' Gojira הגיעו לארץ הקודש בשיא הקריירה, והיא אחת הלהקות הכי אופנתיות ומצליחות בזמן אמת שיש כיום. השם המוזר מגיע משמה היפני של מפלצת הסרטים המפורסמת "גודזילה".

את הערב פתחו "Ferium", זוכת ה-"metal battle" הישראלי מלפני מספר שנים. לאחר הזכייה וההופעה ב"וואקן" הלהקה ירדה למחתרת ונראה שעכשיו, עפ באלבום החדש "Reflections" שעתיד לצאת בקרוב היא מתכוונת לחזור בכל הכוח. "פריום" נותנו הופעת חימום מקצועית על טהרת הדת' מטאל. אין ספק שהחבר'ה יודעים לנגן, יודעים להופיע, להחזיק את הקהל. אבל, לטעמי, זה עוד לא שם. הפער גדול מדי בין השירים המאוד טובים לאלה שפשוט נשמעים מבולגנים מדי. אין ספק שבאלבום החדש זה נשמע מעולה, לבטח אחרי כמה האזנות. מצד שני, אם כל השירים שלהם היו נשמעים כמו השיר שסגר את ההופעה, "Change of winds", הם לבדם היו  מצליחים למלא את הרידינג 3.

אחרי הופעת החימום כל תור המעריצים האינסופי שמחוץ לרידינג סוף סוף הצליח להידחס פנימה, למעט הספונטנים שהחליטו לנסות את מזלם לרכוש כרטיס במקום וגילו שהערב SOLD OUT. אישית מעולם לא ראיתי את הרידינג מלא ככה, רספקט.

צלילי פעמונים מלווים את כניסתם הצנועה של חברי גוג'ירה לבמה. עם נפנופי שלום וחיוכים נבוכים הם עוטים את כלי הנגינה ומחכים בנימוס אירופאי שהאינטרו יגמר. בשנייה אחת התפוצצות הדיסטורשן מתחילה עם הלהיט "Explosia", הסולן דופלנטיאר יורק שפריץ מים על הקהל שמשתגע קופץ וצורח לצלילי הסאונד המושלם של הלהקה. כבר בשיר הראשון מרוב התרגשות והשתוללות, נופלות הבריקדות שהוצבו לפני הבמה ומוחצות את צוות הצילום והמאבטחים, כנראה שהרידינג לא למד מלקחי ההופעה של מגאדת' בפסטיבל מטאליסט בשנת 2005 שנסגרה מאותה הסיבה בדיוק.

במשך כל ההופעה הצרפתים נראים ונשמעים בדיוק כמו באלבום, הסאונד העשיר, הדיוק של הריפים המורכבים, שבירות הקצב וזמזומי הגיטרה יוצאים באופן מופתי. "גוג'ירה" מהפנטת את הרידינג בכישוף, וחוץ מהמוזיקה, דבר כבר לא חשוב; לא דאגות השבוע, לא האנשים המיוזעים שנדחפים עליך, לא הבירה שנשפכה - הכול מתגמד לעומת אותו רגע האושר של הופעה מעולה.

"אתם חבורת משוגעים, זה ממש מוסד פסיכיאטרי פה"

בן השירים פונה דופלנטיאר לקהל, המום מהפסיכופטים הישראלים: "היי חבר'ה, אני שמח לראות שאתם נהנים אבל אתם שברתם את הבריקדות לפני הבמה כבר בשיר הראשון, אז בבקשה כולם קחו צעד אחורה". הקהל מריע לעצמו על ההישג והוא ממשיך בציניות: "כן כל הכבוד לכם, אבל אני מתכוון לזה - קחו פאקינג צעד אחורה, האנשים שבנו ת'בריקדה כנראה, חשבו שזאת הופעת רגאיי. אתם חבורת משוגעים, זה ממש מוסד פסיכיאטרי פה, אמרו לנו שככה הקהל הישראלי אבל לא יכולנו לתאר את זה כך, תודה!".

דופלנטיאר ממשיך בשיעור צרפתית: "אנחנו כולנו ילדים, אתם יודעים איך אומרים ילד  בצרפתית? L'enfant, השיר הזה מתאים לחלוטין למה שקורה כאן הערב, ילדים מופרעים או - L'Enfant Sauvage" ואז הם מתחילים לקרוע את הבמה עם שיר הנושא של אלבומם האחרון.

אחד האלמנטים הכי משפיעים על המוזיקה של Gojira  הוא המתופף העילאי שלהם, מריו. הביצועים שלו, הפגנת היכולות שלו של שילוב מהירות ודיוק הן פשוט לא נתפסות. הוא מתופף-מפלצת עם גוון וצבע ייחודיים לו, שהופך בשירים שלמים להיות הפרונטמן ומרכז הבמה, למרות המיקום הנחבא שלו אי שם בגב שלה.

הטירוף ברידינג נמשך ולא מרפה לשנייה, הביצועים מדויקים כמכונה משומנת גורמים למעריצים להשתולל בטירוף מתגבר בכל שיר לשיר ולהיכנס לאקסטזה פסיכית. בין השירים מסביר הסולן את הרעיון מאחורי כל אחד ואחד מהשירים. "גוג'ירה" היא דוגמת קונטרה נפלאה לכל המלעיזים שחושבים שמטאל זה רק ליריקה אנרכיסטית או פגאנית או מטומטמת. במקרה הזה השילוב בין פוגו לפילוסופיה מעולם לא התחבר טוב יותר.

Gojira עושים כבוד לFerium

לקראת סוף ההופעה מפרגן הסולן "אני רוצה להגיד כמה מילים על הלהקה שחיממה אותנו Ferium, לא הכרנו אותם עד ממש עכשיו לפני ההופעה והחלפנו רק שלומים קרים כאלה, כי אנחנו כאלה רוק סטארים ענקיים,  אבל אז הם עלו לבמה  ואנחנו נדפקנו שם מאחורה בחדר האמנים ,הולי שיט, מי אלה המפלצות האלה?!", אז תעשו להם הרבה כבוד!!!".

ובנימה אופטימית זאת הוא מציג את השיר האחרון לערב, "vacuity" מאלבומם "The Way of All Flesh". בסיומו, לקולות צרחות הקהל שדורש שימשיכו, עונה דופלנטיאר: "תודה רבה בנים ובנות אנחנו מקווים לחזור מאוד בקרוב הישארו עם ראשים פתוחים, תודה לכם תל אביב עשיתם את ההופעה הראשונה שלנו מאוד מיוחדת". הקהל מתחיל לדרוש בקולי קולות: "we want more" והסולן צוחק בתגובה "we don't care".

אבל גם הוא הבין שפה זה ישראל, ושכדאי לו לתת עוד. כשתי דקות אחרי זה הם חוזרים להדרן "מופתעים" שהקהל עדיין שם ומבצעים את "gift of guilt" בסיומו הקהל הרותח נשאר באמביוולנטיות של הרגשה מוזרה, מצד אחד ההופעה היתה משוגעת ומדהימה מצד שני זה לא הספיק, למה רק שיר אחד בהדרן?! איפה "to Sirius" ועוד מלא שירים ענקיים שלהם. אנחנו כבר מתגעגעים ורוצים שיחזרו. מה לעשות, כנראה שככה זה שאוהבים.