ב-31 במאי יחזור אלינו אחד מגדולי הגיטריסטים שידעה הפלנטה, מרטי פרידמן, שיארח את יוסי סאסי גיטריסט אורפנד לנד ברידינג 3 בנמל תל אביב. למי שהשם לא מוכר לו, אז כנראה השם מגהדת', שהופיעו כאן רק לפני כחודש, כבר יותר מצלצל. פרידמן היה הגיטריסט של דייב מאסטיין וחבריו למגאדת' במשך עשור, אולי העשור הכי טוב שלה, והוציא עמה לא מעט אלבומי זהב. בשיחה עם mako מיפן, הוא כמו שאר תושבי האי מלקק את פצעי האסון הגרעיני הכבד, אבל מעדיף להתמקד במוזיקה שלו, שבימים אלה מופצת בעיקר בארץ השמש העולה.
"שמעתי ממעריצים בישראל על התלאות שהם עוברים על מנת להשיג את האלבומים שלי"
"קשה להשיג את האלבומים שאני עושה מחוץ ליפן", מודה פרידמן. "החברה שבה אני חתום היא הגדולה ביותר ביפן (Gaukakara Records) אבל הם לא מתעסקים עם הפצה חיצונית. בשבילי אלה שני תהליכים שונים, לשחרר אלבום ביפן ובשאר העולם. אני באמת רוצה להגיע לכך שכל אחד יוכל להשיג את האלבומים שלי בקלות, אבל זה לא כל כך פשוט. שמעתי ממעריצים בישראל על התלאות שהם עוברים על מנת להשיג את האלבומים. אני רוצה להגיד להם שזה ממש מחמיא לי, אך גם צורם לי באותה נשימה, כיוון שזה לא צריך להיות ככה".
-אז בעצם רוב הקהל לא מכיר את החומר החדש שלך?
"זה האפקט של הסיפור, וזה מצב מוזר. אני לא יכול להופיע עם חומר חדש מחוץ ליפן, כיוון שאנשים לא מכירים אותו, וגם אין להם ממש דרך להכיר אותו. עם האלבום "Tokyo Juke Box" למשל, הופעתי באיטליה וברוסיה, והיו תגובות מדהימות, כיוון שהאלבום הוא אוסף של פופ יפני, אבל מעבר לכך- המצב הוא די אבסורד.
-אז למה לא לעשות את הצעד הזה, ולהתחיל לשווק בחו"ל?
"זה לא כל כך פשוט. דברים צריכים להיעשות בדרך מסוימת. בשביל להפיץ בחו"ל צריך לעשות נכון להיום מעקפים מסוימים, וזה דבר שאני לא אוהב לעשות. מבחינתי או שעושים את זה בדרך הנכונה או שלא עושים. אחרת בקלות ניתן לתייג אותך בצורה לא טובה. אני מניח שעם הזמן זה יקרה, אבל זה לא תלוי רק בי".
-למה עברת ליפן? התחברת למלודיות?
"זו אחת הסיבות, המוזיקה ביפן מגוונת מאוד. עד שנות ה-90' היה שם פופ רדוד וקיצ'י, אבל מאז היא השתנתה והיום היא לא דומה לשום דבר שמכירים במערב. בזמנים שהייתי מגיע לכאן רק להופיע הייתי יוצא לשווקים ומחפש מוזיקה מקומית, התחלתי להאזין לה יותר ויותר עד למצב ש-90 אחוז מהמוזיקה שאני שומע היא כזו. אני לא מתחבר לכל מה שהולך במערב, כל הראפ ואמריקן איידול. אין בזה שום דבר רע, אבל זה פשוט לא הטעם שלי. המוזיקה ביפן הרבה יותר מעניינת ומאתגרת אותי בתור מוזיקאי".
"להקות הבנים של היפנים מנגנות מטאל"
-איך סצנת המטאל שם היום? היא גדולה כמו שהייתה בשנות ה-80'?
"קשה להגדיר את סצנת המטאל באופן מובהק. מה שמגניב ביפן זה שהמוזיקה יכולה להישמע כמו מטאל, אבל היפנים בכלל קוראים לזה פופ. כל התפיסה של המוזיקה היא שונה - הרבה מלהקות הפופ כאן מנגנות על כלים ומלחינות חומר ממש כבד. הם יכולים להיות לבושים בבגדי מעצבים ולהישמע מאוד מאוד כבד. יכול להיות שלהקה נראית כמו Backstreet Boys ונשמעת כמו Cannibal Corpse. זה לא משעמם ובנאלי כמו בשאר העולם. אמנם פעם הבנאליות הייתה מתאימה ונכונה, אבל לטעמי המוזיקה צריכה להתפתח ואני התפתחתי איתה".
-אז אתה חושב שתוותר על המטאל ותתרכז בפופ יפני?
"וואו, שאלה טובה. אני מזוהה עם סגנונות מסוים של מוזיקה בגלל הלהקות שניגנתי בהן, ואהבתי מאוד לנגן בהן באותה תקופה. אבל אני לא חושב שאפשר לתייג אותי בצורה ספציפית. כמו שאני רואה את זה, אם המוזיקה אמורה להיות כבדה, אז שתהיה כבדה. ואם זה פופ, אז שיהיה פופ. אי אפשר שזה יהיה באמצע. אני אוהב לחקור כיוונים חדשים. כל פעם שאני מתעסק במשהו חדש אני משתדל להיות חלק ממנו ולהתאים את עצמי אליו".
"מגהדת' בנתה הרבה דברים בי בתור מי שאני ובתור מוזיקאי"
-המוזיקה שאתה עושה היום היא המשך התפתחותי למה שעשית ב-Megadeth, או שהיא ביטוי אישי שלך?
"אין לזה שום קשר ל-Megadeth. למרות שלאורך עשור ניגנתי בלהקה והמגהדת' בנתה הרבה דברים בי בתור מי שאני ובתור מוזיקאי, זה היה מה שרציתי לעשות אז - ומאוד נהניתי מכך. אבל מאז עשיתי כל כך הרבה דברים אחרים, חדשים,שונים ומיוחדים, אשר כולם ביחד מגדירים את מי שאני".
-אם כבר מדברים על מי שאתה, איך זה להיות יהודי ביפן?
"תראה, אמנם גדלתי בבית יהודי והכל, אבל אני לא איש דתי. ביפן יש חופש דתי, כלומר אין הגבלה בנושא הזה או כפייה דתית וזה מאוד מקל עלי. אני זוכר איך בארה"ב היו דופקים לי בדלת כל מיני מטיפים ומחזרים בתשובה למיניהם. זה לא קיים ביפן. לכל אחד החופש שלו להיות מי שהוא".
"רק כשאנחת בישראל אדע מה אני עומד לנגן"
-מה לגבי טקסטים? מעולם לא שילבת אותם בחומרים שלך.
"אני לא אוהב טקסטים. הם נותנים קונוטציות שאני לא תמיד מתכוון אליהן כאשר אני כותב. אנשים מפרשים מילים בצורה סובייקטיבית וזו לא הכוונה שלי. אני אוהב את המוזיקה עצמה וזה מה שאני עושה. מה שיפה בנגינה שלי הוא שאני בונה כל תו בצורה מסוימת. אני "מלביש" אותו במלודיה ובהרמוניה באופן שקשה לחקות אותי אחר כך".
-מה תנגן בהופעה בארץ?
"אני עושה הכול מהכל. כמובן שפחות קטעים חדשים, כיוון שלא ממש מכירים אותם, אבל למעשה אני אוהב להכין את הסט-ליסט כאשר אני מגיע למקום שבו אני הולך להופיע. אני מרגיש את האווירה וכך בונה את הסט, כלומר רק כשאנחת בישראל אדע מה אני עומד לנגן".
"אני רוצה לגלות מוזיקה ישראלית חדשה"
-בפעם הקודמת היית כאן פחות מ-24 שעות, והפעם?
"אני אשמח להישאר, אבל זה כמובן חלק מסיבוב הופעות עולמי אז הזמן מוגבל. אני רוצה לראות קצת יותר מקומות בישראל ולגלות מוזיקה מקומית וחדשה. כמובן שאני רוצה לקנות מתנות שהן לא מהדיוטי פרי כמו שעשיתי בפעם הקודמת (צוחק), משהו קצת יותר מייצג".
-אתה יודע שזה הפך למיתוס מקומי? כולם זוכרים אותך מסתובב ברחובות כאשר עדר של מעריצים וצלמים דולקים אחריך.
"באמת? ממש מחמיא לי. אני זוכר שכל שאר החבר'ה בלהקה (מגהדת') רצו לטייל לכל המקומות הקדושים. אני רק רציתי למצוא תקליטים של אלביס שכתוב עליהם בעברית. ככה אני, תמיד רודף אחרי המוזיקה".