אש על הכרמל

בשנה שבה הסקורפיונס הופיעו בארץ במסגרת סיבוב הפרדה שלהם מהמעריצים, בשבוע שבו ג'ודאסט פריסט הודיעו שבשנה הבאה ייצאו לסיבוב הופעות אחרון ופרדה מהמעריצים, הגיעה אלינו להקת נאזארת', עוד אחת מהלהקות אבני היסוד של הרוק הכבד.

אלבום חדש בשנה הבאה

הם כבר 40 שנה על הבמה ועדיין לא בסיבוב הופעות פרידה. בשנה הבאה הם אפילו יוציאו אלבום חדש. אבל לכו תדעו מה יהיה, לפני כעשור, במהלך סיבוב הופעות של הלהקה בארה"ב, חש ברע מתופף הלהקה דארל סוויט, הובהל לבית החולים ונפטר מהתקף לב.

ההופעה אתמול, באודיטוריום חיפה, נפתחה עם האינטרו " Still Loud`n Proud" והמשיכה ל"Telegram" הקלאסי. החבר'ה האלה מנגנים ביחד עוד מהתקופה שג'ון לנון הוציא שירים חדשים ואני עוד לא הייתי אפילו זרעון, אבל אני חריג בקהל המורכב ברובו מיוצאי חבר העמים לשעבר, שיכולים להיות הוריי. כל הכבוד להם על שמירת האמונים ללהקה אהובה, כולל בקשות חתימה על תקליט ישן, והכרות עם המילים של שירים חדשים של הלהקה.

תיאום עיוור על הבמה

ארבעים שנה על הבמה זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו, התיאום בין מייסדי הלהקה הסולן דן מק'פרטי לבסיסט פיט אגניו הוא עיוור לחלוטין. הם לא צריכים לדבר אחד עם השני. המהלכים ביניהם על הבמה קורים כאילו הם שני אברים של אותו גוף. לזה מצטרף הגיטריסט ג'ימי מוריסון, היחיד בלהקה שבאמת נראה כמו רוקיסט טיפוסי, כולל שיער ארוך וסרט על השיער. ככל שמתקדמת ההופעה, הלהקה נותנת יותר מעצמה ומבצעת את המיטב של שיריה המוכרים והאהובים כמו "Miss Misery" והבלדה "Dream On, Bad Bad Boy" והקהל נכנס יותר ויותר לאווירה שמזכירה את הסבנטיז היפות.

מק'פרטי הראה גם חוש הומור ומודעות לגילו ולפני השיר "My White Bicycle", מספר שמדובר בשיר ישן מהתקופה בה היה צעיר וחי בהולנד מ"sex, love and dope...סקס, רגע תנו לי להיזכר מה זה.... אני בקושי זוכר, אבל אם יש למישהו כאן dope, שיזרוק לי לבמה!". בהמשך מנגנים "נאזארת'" קאוור מיוחד לשיר "קוקאין" שהתפרסם בביצוע של אריק קלפטון, וכמו אבא שמטיף לילדיו אומר מק'פרטי: "השיר טוב, אבל סמים זה רע".

הקהל התעורר בהדרן

ואז מגיע הסיום עם הבלדה הכי גדולה של נאזארת' - "Love Hurts" וכל הקהל נעמד על רגליו (סוף סוף), ומדליק נרות חנוכה ומציתים. הרבה אהבה הייתה באולם באותן ארבע דקות בהן נוגן השיר והקהל המבוגר שישב לאורך כל המופע, ירד במפתיע לכיוון הבמה.

בהדרן הם חזרו לבצע את "razamamaz " מתוך האלבום שהפיק להם רוג'ר גלובר ב- 1973, והקהל פתאום צועק, מתלהב, על סף ההשתוללות. בלי פוגו והאדבאנגינג, אבל עם הרבה כיף ומנה טובה של רוק אולד-סקול, ממש כמו שעשו אותו פעם.

>> מחווה מטורפת לזכר דיימבאג דארל; ערב מחווה לזכר ג'ון לנון