השמועות התרוצצו בלי סוף, הציפייה הייתה בשמיים, אבל אף אחד לא באמת ידע האם זה נכון או חלמנו חלום: אלבום משותף של ג'יי באלווין ובאד באני - הפנטזיה הגדולה של כל חובב מוזיקה לטינית בעידן הנוכחי. אז כן, החלום התגשם, הוא יפה מתמיד, במיוחד כי לא מדובר באלבום בו כל אחד מהם שר לבדו - אלא 8 שירים משותפים ששבוע אחרי יציאתם כבר הפכו לאבן דרך משמעותית במהפכה הלטינית. לא פחות.

זה קרה ביום שישי שעבר, בשעות הבוקר (כאן אצלנו בישראל) עלה לפתע לכל שירותי הסטרימינג ובכלל האלבום החדש שנחת בהפתעה תחת הכנפיים של חברת התקליטים הבינלאומית יוניברסל מיוזיק. אז האם הציפיות הגבוהות אכן התממשו? כמו שניתן להבין מהפתיחה כאן למעלה - הן התממשו והרבה יותר מזה; כל שיר הוא בעל פוטנציאל התפוצצות מסוג שונה, ובגדול מדובר באלבום סופר מסיבתי שמשאיר בצד את בעיות העולם ומוזיקת המחאה ובעיקר בא להרים.

האלבום החדש כולל כאמור 8 שירים, רובם הופקו על ידי צמד המפיקים הכי מוכשרים היום בסצינה - סקיי וטאייני - ותוכלו למצוא שם נגיעות רגאטון מחייבות, וגם עוד שלל סגנונות שלחלקם אין עדיין שם. מה זה אומר? שהאלבום הזה הביא לעולם משהו חדש ומציג את האבולוציה יוצאת הדופן של הז'אנר הלטיני בשנים האחרונות. האלבום הזה אחר, מיוחד, ושונה מכל מה ששמענו עד עכשיו.

"אתה יודע מה זה אואזיס (נווה מדבר)?", שאל בשבוע שעבר באלווין את אחד העיתונאים שראיין אותו לרגל יציאת האלבום. "נווה מדבר הוא המקום היפה, המרענן והבולט במרכז המקום הכי יבש שיש. אתה רואה נווה מדבר ומיד ניגש אליו. חוץ מזה, אתה גם כותב OASIS באנגלית ובספרדית בדיוק אותו דבר". אז לרגל צאת המיני אלבום הזה, בואו נעבור שיר שיר ונחגוג אותו כמו שצריך.

1. Mojaita ("רטובה")

"היי, ברוכים הבאים לאואזיס", שר באלווין בשורת הפתיחה של השיר שפותח את האלבום ולוקח אותנו למסע מוזיקלי בין עולמות של טראפ ורגאטון. השיר מדבר על בחורה "רטובה" באווירה קיצית ומסיבתית. השיר הזה, בדיוק כמו ששיר פתיחה אמור להיות, תופס אותך מיד והקול של באלווין פשוט מזמין אותך לרקוד. אגב, השמועות מדברות על כך שבמהלך השיר יש מחווה ללהיט הענק של באלווין - MI GENTE - או בקיצור: ככה פותחים אלבום.

2. Yo Le Llego ("אני אגיע לשם")

כנראה השיר הכי "אפל" (בקטע טוב) באלבום, בעיקר בזכות הקול העמוק של באני לעומת זה של באלווין. למרות האפלוליות שלו, השיר הזה הוא זה שתרצו לרקוד בכל מועדון: "היי, תגידו לי איפה כל המשקאות? איפה כל הנשים? אני אגיע לשם" הם שרים בעזרת קצב יוצא דופן, ואם חיפשתם את הלהיט של האלבום, יש מצב שזה זה. 

3. Cuidado Por Ahí ("זהירות שם")

זה כנראה (ולטעמי) אחד השירים היותר "חלשים" באלבום, אבל הוא בהחלט עומד בפני עצמו. תמצאו כאן רמיזות "מצ'ואיסטיות" לסגנונו של זמר הטראפ הפורטוריקני ANUEL AA ("בררררר" וכו') - ובקיצור, אם זה השיר עליו תדלגו באלבום, כנראה שלא ייקרה כלום.

4. Qué Pretendes ("למה את מצפה?")

אחת הביקורות הכי גדולות על הז'אנר בכלל, והשניים האלה בפרט, היא שהם לא ממש "יודעים לשיר". אז זהו - כדאי שתלחצו כאן פליי זריז. "למה את מצפה כשאת מתקשרת אליי בשעה כזו", הם שרים ברגאטון הרומנטי והכנה עד כאב הזה שגם זכה לקליפ מושקע. לעומת השיר כאן למעלה - השיר הזה הוא ללא ספק אחת היציאות הכי מפתיעות ומעולות באלבום, עם שורות כמו "כלום כבר לא אותו דבר - למה את מתעקשת?", במה שעשוי להפוך להמנון הלבבות השבורים החדש של חובבי הז'אנר, כולל השורה הנהדרת "את כבר לא באה לי טוב, בגללך נפלתי לכדורים, את לא קרדשיאן".

5. La Cancion ("השיר"):

הקו הרומנטי ממשיך גם בשיר הזה, לטעמי השיר הכי טוב באלבום כולו. "חשבתי ששכחתי ממך, אבל אז ניגנו את השיר שלנו", שר באני, מי שידוע בבלדות הנהדרות שלו כשהוא בוחר ליצור כאלה (בדומה ל-Amorfoda המופלא). תמצאו כאן חצוצרות ופסנתרים, רוך ועדינות, והמנון נוסף ללב השבור. 

6. Un Peso  ("פסו אחד")

באופן מפתיע, באלווין ובאני לא הזמינו אמנים מוכרים מהז'אנר לשתף איתם פעולה האלבום הזה; לא יאנקי, לא אוסונה ולא מאלומה. אז מי כן כאן? דווקא זמר רוק ארגנטינאי בשם מרסיאנו קאנטרו - שמביא את נגיעות ה"רוק נסיונל" - הז'אנר הכי מצליח בארגנטינה. השיר הזה הוא סוג של מחווה לקלאסיקה ארגנטינאית בשם Lamento Boliviano, במה שיצר לנו כאן הכלאה מסקרנת בין רגאטון לרוק לטיני. הסאונד בשיר הזה קצת קשה לעיכול בהתחלה, בטח לעומת כל שאר השירים היום ב"תחום" - אבל הוא מסמל יותר מכולם את הייחוד יוצא הדופן של האלבום החדש.

7. Odio ("שנאה")

"אני שונא אותך! אלוהים יסלח לי - אבל אני שונא אותך. עברתי מאהבה לשנאה ואני שונא אותך. אם תרצי אתקע אותו - אבל עם שנאה". אכן מילים קשות, ובכלל מדובר בשיר הכי קשה לעיכול באלבום ותצטרכו כמה האזנות כדי באמת להבין ולהעריך אותו. השיר הזה ממשיך את קו הרגש השבור, בעיקר בעזרת קולו של באני, שגם אם ממש תתאמצו שלא ישרוט לכם את הלב - זה ייקרה בסוף.

8. Como un Bebé ("כמו תינוק")

חיפשתם עוד אורח לא צפוי? קבלו את Mr Eazi, זמר ניגרי מצליח, והשם שהכי מזוהה עם ז'אנר הבנקו האפריקאי. יש לנו כאן כמובן נגיעות אפרו-ביט, שירה בספרדית ובאנגלית, וזה בהחלט הסיום הכי קליל וכיפי שהאלבום הזה יכול לבקש לעצמו.