דני גלבוע (37) היה סולן ומנהיג להקת "משמרת הצניעות" שהוציא שני אלבומים, "אחד למיליון" ב-2000 ו"משימה בג'ונגל" ב-2005. שירם "יומולדת" אף נפסל לשידור ורק ולאחר עתירה שהגיש ח"כ אילן גלאון מ"מרצ" אושר לשדרו. אחרי האלבום השני הפסיקה הלהקה את פעילותה וגלבוע המשיך בקריירת סולו. אם ציפיתם שהוא ימשיך לשיר שירים מתריסים כפי שעשה בלהקת-האם שלו אתם צודקים. יחד עם זאת, גלבוע התבגר עם השנים והבין שיש דרכים אחרות לומר את אותו הדבר רק בפחות זעם, שקט יותר.
"שני האלבומים של ההרכב נכשלו", הוא מודה. "בעולם המוזיקה הישראלי כשאלבום לא מצליח כל אחד בורח לכיוון שלו. חלק פרשו בגלל עניני פרנסה. הלהקה הייתה דרך להביע את עצמי כדי להגיע לסגנון שלי כעת, שהוא קו יותר רגוע מבחינת האופן שבו הדברים מופקים. הקו הזה שבו אתה יכול לומר משהו מזעזע גם בשקט הוא חלק מההתבגרות שלי. לאונרד כהן יכול לומר דברים איומים ונוראים אבל במתיקות ולא בצרחה".
"אני לא חושב שהטקסטים שלי פרובוקטיביים אלא הם פשוט לא מנותקים מהמציאות", הוא מסביר. "אני חושב שהתרגלנו רק לשירים מסוג ויש מרחב עצום באמצע של סיטואציות בין אנשים שאפשר לכתוב עליו, שנראה לי יותר מעניין. אני לא מנסה להיות פרובוקטור אלא זו המציאות. הפרובוקציה קיימת בכל דבר בחיים, שהם קיצוניים יותר מהאמנות".
"השיטה היא לא לרצות לנצח, המערכת היא לא נגדך"
-בסינגל הראשון "גורו" אתה שר "אין שום אושר בעולם רק דרגות שונות של סבל".
"'גורו' הוא שיר שמגיע מכמה זוויות. ראשית, בעידן המבלבל של היום אנשים מחפשים גורו כדי שיגיד להם מה לחשוב, מה להרגיש ובמה להאמין כי הם מתעצלים לחפש לבד. יחד עם זה, כשאני שר 'תנסו להיזכר איפה הייתם כשקין רצח את הבל' אני מתכון לזה שכל אחד רגיש לעוולות שעושים לו, אבל לכולנו יצא להעלים עין כשעשו עוולות לאחרים. הגורו שאני שר עליו מנסה להוריד את רף הציפיות של האנשים, שלא ירדפו אחרי פנטזיות, אלא יחיו את החיים עם הפצע הקבוע. באופן אבסורדי זה שיר אופטימי שיכול להתייחס לכל אחד. אני חושב שסופו של דבר הזכות שיש לנו בתקופה הזו היא לחשוב לבד ולבחור איך אתה חי מתוך עצמך".
-איך מנצחים את השיטה?
"השיטה היא לא לרצות לנצח. מי שמודד את החיים שלו לפי סרגל של הצלחה וכשלון נידון להיכשל. המערכת היא לא נגדך ובסופו של דבר לדברים עם קצת יותר ניואנסים שהם לא שחור ולבן לוקח יותר זמן להיקלט ולהיתפס. זה אמנם מתסכל שלא משמיעים אותי בגלגל"צ, אבל מצד שני אני יודע שאף אחד לא חייב לי כלום. אני בחרתי להיות אמן וזה חלק מהדרך, לנסות למצוא את המקום שלך ואת הקול הייחודי שלך. גם חוסר הצלחה זה סוג של זכות. בוב דילן אומר שהאהובה שלו יודעת שאין הצלחה כמו כישלון, ושכישלון הוא לא הצלחה בשום אופן. זו שורה שסותרת את עצמה אבל היא מדויקת".
"יש תחושה שכולנו חיים חיים מיד שנייה"
-קראת לאלבום שלך "חיים יד שנייה"
"הכותרת מתייחסת לכל תרבות הצריכה ותקשורת ההמונים ולזה שהחיים שלנו מנסים להיות מועתקים מדברים שאנחנו רואים. עם כל האפשרויות יש תחושה של יד שנייה ואנשים לא אוהבים את זה. כל אחד חווה את התחושה הזו של 'אם זה המצב אז למה בכלל אני חי?'. זה כמו חיים בהשאלה, כי מישהו כבר לבש את זה, עשה את זה, אמר את זה ואפילו בזה אנחנו לא מיוחדים".
-אסף אמדורסקי מנגן גיטרות בשיר "ככה זה".
"אסף אמדורסקי הביא את התובנות המוזיקליות שלו במהלך הסשן. הוא לא הגיטריסט הקלאסי אלא מוזיקאי שהביא משהו שאי אפשר למצוא אצל גיטריסטים רגילים - חופש ופתיחות מחשבתית לתהליך היצירה. זה הביא את השיר למקום יותר מעניין ונכון. הנפח שלו לא היה גדול באלבום, אבל הוא הטביע את חותמו והציע הצעות".
ת.ז. דני גלבוע
מגורים: ת"א
פרנסה חוץ ממוזיקה: "עבדתי בחנויות טאוור רקורדס ובאקו"ם".
השפעות: "אקלקטי עם חיבה לסינגר-סונגריטירים: דילן, פול סיימון, אליוט סמית', תום וויטס, שלומי שבן, שלום חנוך, ערן צור, גבריאל בלחסן, קורין אלאל".
הצלחה מבחינתך: "להתפרנס ממוסיקה באופן מלא ולהופיע באופן קבוע גם מחוץ לתל-אביב".
היום בעוד 10 שנים: "מופיע, מקליט, עושה מוזיקה ומגיע לכמה שיותר אנשים".
אלבום אחרון שקנית: "Gurrasic five".
הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה הישראלית בשנים האחרונות: "הדג נחש שהכניסו תחושת פאן עם אמירות קשות בעטיפה מתוקה".
למי בא לך לתת סטירה: "לכל המנהיגים שמתנהגים כמו ילדים אינפנטילים".
דני גלבוע יופיע ב-3.4 ב-16:00 ב"בוקובסקי" בתל-אביב