שני פלג, 29, היא הרוקרית שתעשה את השנה הקרובה במוזיקה הישראלית. היא מופיעה בכל הארץ, שרה קולות באלבום "אתה נמצא כאן" של ברי סחרוף, כולם מדברים עליה, הקהל מתחיל להצטבר, עדיין לא שחררה שיר למדיה כחלק מהאסטרטגיה של מנהל חברת התקליטים שלה, ניצן זעירא מ"נענע דיסק".
אבל אלבום הבכורה, "שני פלג" כבר מוכן, בהפקתו המוזיקלית של קובי פרחי (לא הסולן של אורפנד לנד). עשרה שירים יש בו, כל אחד יותר טוב מהשני. גם גיטרות, גם רגש, כתיבה שבאה מהבטן, פחות מהראש, מלודיות שלא תמיד ברור לאן הן הולכות, אבל מרתק לעקוב אחריהן. שירה מיוחדת, אין כמעט אף אחת בארץ שנשמעת כמוה. היא מציגה שילוב בין רוקיסטיות מגוונת - גם זעקה וגם יבבה, קצת כמו אתי אנקרי המוקדמת ונינט, לבין גרוניות שנוגעת במזרחיות ואפילו מדגדגת את דקלה. כאילו היא הבת של סחרוף. ואם לקרן פלס היה את "שמעון השכן", לשני פלג יש את השכן הסכיזופרן, זה שצורח באמצע היום סתם ככה בשיר השני.
ילדה רעה כפר סבא
"בגיל 14 קיבלתי גיטרה, התחלתי ללמוד ומיד לכתוב מנגינות ומילים", מספרת פלג. "למדתי אצל מורה שגרה לידי בכפר סבא והיתה בדיעבד הבסיס הכי טוב. בהתחלה זה היה טופ סיקרט, בחדר, שאף אחד לא ישמע. אחרי כמה שנים נפתחתי, אחותי קנתה לי סשן הקלטות באולפן בכפר מלל. בגיל 21 העליתי שירים ראשונים לאתר הבמה והתחילו התגובות".
"עוד לפני זה, בגיל 19, עברתי לתל אביב, אחר כך חזרתי לכפר סבא ואחרי זה גרתי בהוד השרון אצל אבא שלי. לא עשיתי צבא. לא היתה לי אידיאולוגיה בעניין הזה, פשוט הייתי ממש תלושה. עזבתי את הבית הספר, הייתי ילדת ג'ונגל ולא הסתדר לי כזה. אני יודעת שזה נשמע מפונק ומעפן אבל הייתי בתקופה קשה ומבולבלת. עזבתי את הבית הספר, חייתי בלילה ולא ביום, עישונים עם חברים, ממש לא בראש מסודר של ללכת במסלולים הרגילים. שמעתי מוזיקה וניגנתי, זה מה שעניין אותי אז. אלכוהול לא שתיתי כי אני לא אוהבת, בירה עושה לי עוויתות בפרצוף, אולי יין לפעמים. עישנתי גראס, בקטנה לא הייתי ג'אנקית".
-ומה אמרו ההורים?
"בסדר. הם תמיד קיבלו כל מה שעשיתי טלא הכריחו אותי לכלום רק רצו שאעבוד ולא אשב בבית כל היום. הם די הלכו איתי ותמכו בי במה שרציתי. עבדתי בבתי קפה ועברתי את כל קשת התפקידים - ברמנית, מלצרית, שוטפת כלים, הגעתי לאחמ"שית. מכרתי בחנויות בגדים, חנויות פרחים, הגברתי להקות בחדר חזרות, מכרתי בעגלות באוסטרליה, עבדתי בחנויות דיסקים, בספריית וידיאו. לא הצלחתי להתמיד במקום אחד. הדבר היחיד שאני מצליחה להתמיד בו זה מוזיקה".
"בהתחלה לא עיכלתי שאמא שלי חטפה התקף לב"
אולי העובדה שפלג החליפה כל כך הרבה עבודות קשורה בעובדה שאביה עובד כפסיכולוג תעסוקתי. אמה, לעומתו, הפסיקה לעבוד. "אמא שלי לא עובדת כי היא עברה התקף לב לפני כמה שנים", משתפת פלג. "לפני ההתקף היא היתה סמנכ"לית שיווק של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, אשת עסקים שהקימה פרויקטים. התקף הלב שלה היה חוויה מאוד מפחידה, וזה עדיין מפחיד. כשאתה עובר כזה דבר אתה לא חוזר להיות מה שהיית, זה קטע רע. בדיעבד רק הבנתי מה קורה. בהתחלה לא עיכלתי שאמא שלי חטפה התקף לב. הרופא אמר שאם היא היתה מחכה עוד שעה בבית היא לא היתה פה. הבנתי שזה ממש רציני. היא היתה צריכה המון עזרה".
-כתבת על זה?
"יצאו לי בטח כמה מנגינות עצובות בגלל זה, אבל לא התיישבתי לכתוב על זה שיר. גם האלבום ברובו נכתב לפני כן. התחלתי לעבוד עליו לפני שנתיים וחצי. עבדנו לא רצוף. בהתחלה עשינו חזרות והקלטנו מרוכז אחר כך לקחנו מרחק, והמיקסים הגיעו אחרי הרבה זמן. באמצע יצאתי ל'שביל ישראל', טראק בארץ מדן ועד אילת. אני עשיתי חודש מדן עד באר שבע. זה חודש של הליכה ברגל עם תיק על הגב, אוהל ושק שינה, חורשים את הארץ. גם האבא של המפיק שלי קובי פרחי נפטר וזה עצר אותנו. בדיעבד ההפסקות האלו עזרו בסופו של דבר, כי בזמן ההפסקה נסעתי ועשיתי עוד דברים. פתאום 'נענע דיסק' נכנסו לתמונה ודברים נהיו יותר קלים והתחילו לזרום. בהתחלה עשיתי הכל לבד וזה כל פעם דורש המון אנרגיות".
"ג'נה ג'יימסון היא מסכנה, פורנו זו תעשייה מגעילה"
-איך את כותבת?
"אני כותבת קודם מוזיקה ואחרי זה מילים. אני יותר מוזיקאית. על המלודיה צצה מילה וסביבה משפט ואז רעיון. אני לא יושבת וכותבת טקסט, אלא המילים זורמות על הלחן. כשאני כותבת לא ברור לי תמיד מה ועל מה השיר. חוץ מ'ג'נה ג'יימסון' השיר על כוכבת הפורנו, שהיתה לי שם עליה מאז'ורית וזה התגבש לרעיון שהלכתי איתו, אבל בדרך כלל המוזיקה מכתיבה לי את המילים ולא להפך".
-מה את רוצה להגיד ב"ג'נה ג'יימסון"?
"הוא שיר מאז'ורי עם מנגינה מקפיצה והמילים עצובות כי הבחורה הזו היא תעשייה, מדונה של עולם הפורנו. יצא לי לראות ראיון איתה והיא נראתה לי מסכנה כמו מין ילדה מנותחת ומסכנה ואומללה. השיר הוא סוג של התרסה על העניין, לא על זה שמגניב לה שהיא כוכבת פורנו, עושה מלא כסף וכל היום אתה יודע. זו תעשייה מזעזעת".
"אני מכירה אנשים עם מאניה דיפרסיה או חולי דיכאון שלא מאובחנים"
-מה בוער בך, מה את רוצה לצעוק?
"האנרגיות והאגרסיות זה מהחיים. אני רואה קבצנית ברחוב ובא לי לבכות והכל משפיע עלי. יש לי את הבונוס של האפשרות להוציא את הכל על המוזיקה, את היכולת להתפרק. אני לא רוצה לרכוב על הגל של הצדק החברתי כי יש הרבה אמנים שעכשיו מתעסקים עם זה, אבל הייתי בהפגנות ויש דברים שהם לא בסדר כמו הקבצנים ברחובות. ממש עושה לי רע לראות אנשים זקנים מחטטים בפחים, זה לא לענין וזה שובר את הלב ומאוד מכעיס. ולפעמים יש גם דברים אישיים שקשורים אלי ובוערים בי, אבל ממש קשה לי לדבר עליהם, אני עדיין לא מספיק מוכנה לחשוף אותם".
-כתבת שיר על שכן משוגע.
"בכפר סבא היה שכן שהיה מתחיל לצרוח 'אללה הוא אכבר' באמצע היום.הכרתי אותו כל החיים והוא היה משתגע שם. זה גרם לי לחשוב על זה שיש חולי נפש בצורה מוצהרת וגם אני יכולה להרגיש לפעמים פסיכית כמוהו, רק שהוא שחרר את זה ואני לא. מעניין אותי מתי אדם מתחיל להיות חולה נפש ומתי הוא רגיל. וזה לא שיש היסטוריה של מחלות נפש אצלי במשפחה. אני מכירה אנשים עם מאניה דיפרסיה או חולי דיכאון שפשוט לא מאובחנים. זה מן קו כזה שעובר בין אדם נורמלי לחולה נפש ומעניין אותי איפה הקו עובר".
"אביב מארק ממש טהור, לא מונע משום דבר שקשור לתעשייה או ביזנס"
-את מודה באלבום לאביב מארק על ההשראה.
"אביב מארק הוא אחד האנשים היחידים בתעשייה הזו שהם ממש טהורים. הוא לא מונע משום דבר שקשור לתעשייה או ביזנס. הוא בן אדם מדהים. ביליתי איתו הרבה והוא מוזה מהלכת. הוא ממש טהור. לא מעניין אותו כלום. הוא מכוון אותי כשאני סוטה במחשבות כי לא תמיד אתה מרוכז לגמרי והוא יש לו דרך ואבחנה על דברים, יש לו אוזן טובה. גם יש תמונה באלבום עם צילום שלי כשברקע הדלת של הלבונטין עם המדבקה 'אביב מארק צדק', שהוציאו אחרי ההופעה של המלווינס בארץ, וזה יצא במקרה".
-איך היה לחמם את ברי סחרוף?
"מאוד מיוחד. חיממתי אותו בחאן השיירות בדרום. לפני זה הקלטתי לו קולות לשיר 'אתה נמצא כאן' ובכל מיני הופעות הייתי אמורה לעלות לשיר איתו את השיר וכל פעם אני מגיעה ולא עולה לבמה כי רי היה אומר /שהוא עוד לא סגור על זה. בהופעה שלו באמפי שוני הייתי אמורה סוף סוף לעלות, אבל ירד גשם פסיכי והתלבטו אם בכלל להופיע, היה ממש סרט בחדר האמנים. בשלב שהייתי אמורה להופיע איתו, בהדרן, ההופעה נפסקה בגלל הגשם והם היו חייבים לרדת. ככה שעוד לא יצא לי לעמוד יחד עם ברי על הבמה רק לחמם אותו".
"משפחה משלי? לא בעתיד הקרוב"
-מה היתה ההופעה שהכי ריגשה אותך?
במשך חצי שנה הופעתי כל שבוע ב'צוזאמן' בלילינבלום וזה היה מדהים, והיו גם הופעות קשות שבא שלושה אנשים, שמאוד חישלו אותי. כמה חודשים אחרי זה הקמתי את ההרכב שלי ובהופעה בלבונטין פתאום שמעתי ששרים איתי את המילים של השיר 'גשר' וזו היתה הרגשה מדהימה".
-את בת 29, יש כבר דיבור על משפחה משלך?
"לא עכשיו, עדיין לא, בעתיד לא הקרוב. אני והחבר שלי בועז מחפשים עכשיו דירה וממש קשה למצוא. הוא מעצב גרפי שמצייר מדהים ועושה מוזיקה נהדרת. הוא הקליט אי. פי,, אבל לא רוצה להתעסק בזה. הוא בחור מאוד יצירתי, יותר ממני, אני מאוד מקנאה בו".
ת.ז. שני פלג
גיל: 29
מגורים: "תל אביב, במקור כפר סבא"
פרנסה: "מלמדת גיטרה"
משפחה: "אני אחות קטנה. יש לי אחות גדולה ואחיינית בת שנה וחצי".
השפעות מוזיקליות: "לד זפלין, פינק פלויד, אלאניס מוריסט, קייט בוש, פי ג'יי הארווי, דיויד בואי, ברי סחרוף כמובן, אביב גפן כילדה, זוהר ארגוב בתקופה מסוימת ומזי כהן".
לנצח את השיטה: "להופיע הרבה. לא מספיק לשלוח שיר לרדיו. זה צריך לבוא מהקהל ששומע אותך בפאב ואז יבוא לעוד הופעה ובסוף יקנה את הדיסק. צריך שזה יהיה חלק מהחיים שלך ולא להפסיק לעשות, כמה שיותר הופעות".
הצלחה מבחינתך: "למלא את הבארבי, בעיני זה היסטרי, ולהוציא אלבום שני".
בעוד 10 שנים: "עדיין אהיה יצירתית והיום יום יהיה מלא במוזיקה והנאה מדברים שאני אוהבת לעשות, כמו טלוויזיה וכוס יין לא לאבד את הטעם".
חלום מקצועי: "קריירה של 20 שנה".
דיסק אחרון שקנית: "טליה אליאב ואורן ברזילי"
למי בא לך לתת סטירה: "לצרפתי הפסיכי שדרס את הבחורה וברח מהארץ".