כשיצא "Begin", הסינגל הראשון של ההרכב "Brownies", אפשר היה לחשוב שמדובר בהרכב נוסף מחו"ל נוסח "הוברפוניק", "Smoke City" או "Mono". אבל האמת היא שמדובר בהרכב ישראלי, בהנהגת הסולנית אפרת דרכי, כשאת ההפקה המוזיקלית עשה כבר לפני כמה שנים תומר בן-ארי (אחיו של מוש) שהיה שותפה של דרכי לדירה. בקרוב יוציאו "Brownies" רשמית את אלבום הבכורה, "Home Made Recipe", שבינתיים ניתן להשיג אותו באתרי קנייה ברשת ובמספר חנויות בת"א. לגבי ההמשך דרכי אופטימית.
"אנחנו רק בנקודת ההתחלה ויש בנו הרבה חדוות יצירה", היא אומרת. "אני רוצה לגעת באנשים ולהזכיר להם מה שקצת נעלם: ערנות, חיות וסומק בלחיים. אני רוצה לשמוע שירים שירגשו אותי. נמאס לי מהשתיקה המוסיקלית שיש עכשיו. פעם היו שירים מרגשים שאמרו משהו. ידעת שהבן אדם הוציא את זה מהאמת הפנימית שלו. בזמן האחרון יש תחרות בין כותבים ומנסים ליצור את מה שמתחרז, סיסמאות ריקות מתוכן, שנשמעות כמו שירים של קופירייטינג, שירים עם סיליקון. כמו המלפפונים של היום: הם יפים, אבל חסר הטעם האותנטי, האמת. אתה מרגיש מתי אדם כותב כדי שיהיה לו רק להיט ברדיו ומתי לא".
-איך התחלתם?
"האלבום הוקלט ב-2004, ואז הקמתי הרכב והתחלנו להופיע. לפני זה עבדתי מאחורי הקלעים, למשל בניהול המופע של מיכה שטרית. למדתי משחק ומתוך זה באה היצירה והתחלתי לכתוב שירים, הכרתי יוצרים ומוסיקאים, ואז ידעתי שמצאתי את עצמי. הולכת איתי חבורה של חברים טובים, שנתנו מהכישרון שלהם עד שנוצרה משפחת "בראוניז", חוג שגדל כל הזמן. היום אנחנו רביעייה, אבל היו הרבה ורסיות עד שהגענו למה שאנחנו כעת".
-למה "בראוניז"?
"אני פריקית של בראוניז וזה צלצל לנו טוב. כשהגעתי לשם חיפשתי מה זה אומר ומצאתי ש'בראוניז' זה גם גמדים איריים שנותנים הכל בלי לבקש הרבה תמורה, גם מקום הופעות גדול בניו יורק וגם שם של שבט צופים עולמי".
-חשבת גם לשיר בעברית?
"בטח. אני שרה וכותבת גם בעברית. תכננתי להוציא אלבום בחורף, עליו עבדתי משך שנתיים וחצי בלי 'בראוניז'. אבל האלבום נגנז כי פרצו לאולפן של המפיק. העליתי חלק מהשירים למיי ספייס וקראית לו " האלבום הגנוז".
-ספרי על הקליפ של "Fool" עם להקת הגפרורים.
"התאהבתי בסרט סטודנטים שיצר רותם לוגסי. תוך כדי הצפייה שמעתי את השיר מתנגן לי באוזן. אמרתי לו שאני חייבת לעשות מזה את הקליפ. בנינו קונספט של להקת גפרורים. הקליפ זכה במקום ראשון בתחרות אירופאית. השיר עצמו מדבר על מליצי יושר שרוצים להכניס אותך לעולם הנורמטיבי והדבר היחיד שבא לך לעשות זה להסתגר בבית. אני יכולה להשתמש במלה הכוללנית ולומר שהחברה אומרת לי מה לעשות. אתמול מישהו אמר לי ששני אחוזים באוכלוסיה עושים רק מה שהם באמת אוהבים, ועל זה אני מדברת. רק עכשיו אני עושה את מה שאני באמת אוהבת אבל אני משלמת את המחיר של לחיות את המציאות ואת החלום".
-את מייחצנת ומשווקת אמנים אחרים. איך היית מייחצנת את ההרכב שלך?
"צריך לראות את האנרגיה בהופעה ולשמוע כדי להבין את המוסיקה שיוצאת מאיתנו. כשאני שרה יוצא ממני וייב אחר ואני לובשת את הדמות שיוצאת ממני באותו רגע".
-מה תהיה הצלחה מבחינתך?
"אני חולמת בגדול על זה שהשירם יהפכו לחסרי זמן, גם אחרי שאני לא אהיה פה. אני רוצה להופיע בארץ ועולם. אני מתכתבת עם אנשים מכווית, איראן ולבנון וזה מרגש כי לא הייתי יכולה להגיע אליהם בדרך אחרת. הלבנוני שאני מתכתבת איתו במייספיס כתב לי שהלוואי והייתי יכולה להופיע שם. אני רוצה להצית את תקוות השלום, האהבה וההרמוניה".
ת.ז. Brownies
שמות, גילאים ועיסוקים נוספים: אודי בלום- גיטרות, 32, מורה לגיטרה. אפרת דרכי- זמרת ,מחשב וקלידים, 36 , יחסי ציבור ושיווק. חגית שפירא - בס, קולות, 29, מנגנת עם יפעת נץ. איתי וייס - תופים, 27 , מנגן בלהקת אירועים.
השפעות: "ביטלס, מאסיב אטאק, לד זפלין, פורטיסהד, נירוונה, פיקסיס,רולינג סטונס, דפש מוד, גורילס, ביורק, חנוך, סחרוף, המכשפות".
לנצח את השיטה: "להמציא שיטה חדשה, לא לחשוב אלא רק לעשות ולמצוא את האמת שלך".
10 שנים מהיום: "כמו עכשיו אבל יותר משודרג".
הדבר הכי טוב שקרה למוסיקה הישראלית: "'איזבו' ופתיחות לסאונדים עדכניים ואלקטרוניקה.
אלבום אחרון שקנית: "'Frank' של איימי ויינהאוס והחדש והמעולה של סינדי לאופר 'Bring Ya To The Brink'".
למי בא לך לתת סטירה: "לעצמי לפעמים. יש לי תקופות שאני רדומה בהן ואני לא רוצה להתעורר ואז לגלות שעברו עשר שנים. הייתי רוצה לתת סטירה גם לחשמלאי שהעביר הארכה במקלחת ובגללו אני מתחשמלת כל הזמן".
הופעות קרובות: פסטיבל "בראשית" בכנרת (18/10), 23/10 בקיבוץ עין גב.