"מישהי כתבה לי פעם שהיא שמה את אחד מהשירים שלי, שנקרא 'בפינה שלך' באוסף מיוחד שהיא ובעלה שמים ברקע כשהם עושים סקס. מה זה אומר עליה, ומה זה אומר עלי- אין לי מושג", אומר יוחנן קרסל (36), שיוציא בקרוב את אלבום הבכורה שלו, "אושר", שמתאפיין בגיוון וברוק רך.
כשקרסל הגיע לבאר שבע כסטודנט הוא לא ידע שפגישה מקרית עם דויד פרץ, אז בחור אלמוני, בחנות תקליטים, תהווה צומת חשובה בחייו. מה שהתחיל כמפגש מקרי המשיך לאלבום הבכורה שייצא בקרוב בלייבל הבאר שבעי 'קקטוס-רקורדס' ושפרץ אחראי על הפקתו. השיר הראשון "כמו פרחים" יצא לפני החגים, ועתה מגיע תורו של הסינגל השני, "אליאור".
-עד כמה אתה מרגיש חלק מסצנה באר-שבעית?
"יש המון נפח תקשורתי לאחרונה על כל דבר שיוצא מבאר שבע. לפעמים בצדק ולפעמים לא. ברור שיש סצנה במובן שיש חבורה מאד גדולה של מוסיקאים שמשתפים פעולה אחד עם השני. מעבר לזה יש מין תפיסה רומנטית של סצנה כמו מנצ'סטר או ליברפול שזה קצת הגזמה, כי בכל מקרה יש לנו עוד הרבה להוכיח. מאד קל לדבר בתקשורת ולומר שאנחנו סצנה, אבל בסופו של דבר מה שיקבע זה כמה אלבומים נוציא וכמה שירים יישארו בסוף. זה המבחן האמיתי. אני לא הראשון שיוצא משם והיו רבים וטובים לפניי. אני מחלוצי הגלגול הנוכחי".
-איך התחלת?
"אני מגיע ממשפחה מוסיקלית וניגנתי מגיל צעיר, אבל רק אחרי שהכרתי את דוד פרץ הצטרפתי ללהקה הראשונה שלי בחיים, 'חלומות פופ רטובים', שהפכה בהמשך ל'בלובנד'. מפה בעצם התחיל פחות או יותר המסע שלי. התחלתי אמנם לכתוב שירים הרבה לפני, אבל איכשהו זה היה רגע מכונן ובסופו של דבר דויד הפיק את האלבום שלי. המשכתי איתו גם לפרויקט "הייקו בלוז", ותוך כדי כל הסיפור הזה הייתי חבר בלהקת "Lenses", שהנהיג ג'ואן ספדי, ישראלי-ערבי מנצרת. דויד הפיק אותנו והיה חבר בהרכב חלק מהזמן. "Lenses" הייתה להקה מפוספסת בעיני, כי עשינו משהו מיוחד, שילוב של זמר שכותב בערבית ואנגלית ועושה רוק אלטרנטיבי. לא חושב שהיה בארץ משהו כזה עד היום".
- קראת לאלבום "אושר". מצאת אותו כבר?
"חיפשתי צורה לבטא את כל הציניות של החיים שלנו כי בסך הכל כל בן אדם מחפש אושר, אבל למעשה אף אחד לא יודע מה זה הדבר הזה. כל פעם שאנחנו מצלחים להגשים איזו שאיפה, תמיד משהו חסר ואנחנו מחפשים עוד. זה בעצם גם עלי וגם על אנשים קרובים שאני מסתכל מהצד".
- הסינגל הראשון, "כמו פרחים", דיבר על מה אנשים מוכנים לעשות בשביל רגע אחד מזויף של אושר.
"השיר מתעסק באנשים נשואים ומתאר את החוויה של מישהו שהחבר הכי טוב שלו פתאום מתחתן ועל איך הכל השתנה. יש מין קיר זכוכית בלתי נראה שחוצה ביניהם. יצא לי להכיר כל מיני זוגות והרבה ממה שאני כותב עליו הוא גם דברים שאני רואה שקורים לי. יוצא שהרבה מהשירים מתארים מצבים של אנשי יום-יום, שכאילו למראית עין הם השיגו את מה שהיו צריכים להשיג: דירה, מכונית, עבודה וכו', אבל תמיד יש הרגשה שמשהו חסר".
-מה היית עושה בשביל רגע מזויף כזה?
"אני משקיע כמויות של אנרגיה והמשאבים באלבום הזה רק כדי להגיע לרגע אחד של אושר. לדבר איתך עליו זה מבחינתי סוג של 'רגע מזויף'. בשורה התחתונה אנחנו עושים הרבה דברים בשביל צו חברתי כמו להתחתן מתוך אמונה שזה יביא לנו תחושה של מנוחה ונחלה, רק כדי לגלות שזה לא".
- ומי זו "אליאור" מהשיר החדש?
"זה שיר ציני על דמות פיקטיבית. אני חושב שהכנסתי לתוך הדמות הזו אותי וכמעט את כל מי שאני מכיר. בכל אחד מסתתרת איזו אליאור קטנה. אתה קם בבוקר ואומר לעצמך 'מה, בשביל זה התאמצנו? זה לא מה שהבטיחו לי'. אנחנו מצפים שמשהו גדול יקרה לנו ופתאום אנחנו מתעוררים בגיל 35 ומגלים שיש אפרוריות ושצריך לקום ב 6 בבוקר לעבודה. זה השיר הכי ביטלסי באלבום".
- איך האלבום מבחינת סגנון?
"אקלקטי. כל שיר מושך לכיוון אחר והוא ורסטילי מאוד. זה יצא כך גם בגלל הזמן הארוך שלקח לי ולדויד פרץ לעשות אותו וגם כי לא הייתה להקה של ממש סביבי בזמן עשיית האלבום. היינו רק דויד ואני עם נגנים אורחים שבאו והלכו. עכשיו יש להקה להופעות ואני מקווה שבאלבום הבא אנחנו נקרא "יוחנן קרסל והשכירים".
ת.ז. יוחנן קרסל
מגורים: באר שבע
פרנסה: פיזיותרפיסט.
לנצח את השיטה: "מנסים להבין מה השיטה ושהיא לא תנצח אותנו"
הצלחה מבחינתך: "להגיע למצב שמספיק אנשים בתעשייה יכירו אותי כשהאלבום הבא שלי ייצא"
מהיום בעוד 10 שנים: "כנראה באותו מקום עושה את אותם דברים".
הדבר הכי טוב שקרה למוסיקה הישראלית בשנים האחרונות: "'מריונטה סול' וערוץ 24".
אלבום אחרון שקנית: "החדש של פורטיסהד ואת 'The Doors- live in Detroit,1970', להקה שתמיד אני מגלה מחדש, במחזוריות של כמה שנים".
למי בא לך לתת סטירה: " לבחור ההוא שמקריא את כל הפרומואים בערוץ 2".
יוחנן קרסל יופיע בדצמבר הקרוב ב"אוזן השלישית" ובפסטיבל "פולקל'ה"