האם בני דור ה-Z - הצעירים שנולדו בשנת 1995 ואחריה - יוצאים פחות למסיבות? לפי גיגול מהיר, נראה שכן, וזה לא הדבר היחיד שהם עושים פחות. רק לפני כמה חודשים פורסמו תוצאותיו של מחקר שאסף נתונים מ-8.3 מיליון בני נוער לאורך 40 שנה, והן מפתיעות למדי: לאורך השנים הצעירים הפכו להוטים פחות להוציא רישיון נהיגה, לצאת לדייטים, להיכנס לשוק העבודה ואפילו לקיים יחסי מין. תלמידי י״ב של תחילת העשור הנוכחי יצאו פחות מתלמידי כיתה ח׳ של תחילת שנות התשעים. הצעירים של היום מוציאים על בילויים פחות מאי פעם - לעזאזל, לפי המחקר, הם מוציאים יותר כסף על קפה מאשר על מועדונים. ומאמרים שעוסקים בדור ה-Z לא מהססים להאשים אותו בפורטניות ובשעמום (״דור ה-zzz״), או, במקרה הטוב, לנסות להסביר כי הם שותים ומבלים פחות כהפקת לקחים ממעשיהם של הדורות הקודמים.
ומה קורה בישראל - האם בני דור ה-Z אכן יוצאים פחות למסיבות? כבן אותו דור בעצמי (יליד 1996), ניגשתי לנושא במידה לא מבוטלת של סקפטיות - והופתעתי לשמוע מעוד ועוד צעירים שלתחושתם הטענה באמת צודקת. ״בכיתה י״ב ולפני הצבא הייתי יוצאת הרבה, אבל עכשיו אני בקושי יוצאת״, מספרת רומי שמעוני-פינקל, בת 22 מתל אביב. ״זה לא הבילוי הכי טוב שאפשר לחשוב עליו, נקרא לזה ככה״.
למה?
״הבנתי שעדיף לי לחסוך את הכסף ולעשות דברים אחרים. זה הכי זקן שלי, אבל מפגשים של הבנות עם בקבוק יין עושים לנו את זה הרבה יותר״. רומי טוענת שבסביבה שלה נראה שאנשים יוצאים למסיבות פחות מבעבר, אבל שזה לא מפליא אותה: ״אנחנו מקושרים כל הזמן ובכל מקום. יציאות הן כבר לא דבר מיוחד כמו שהיה פעם, בדור של ההורים שלנו למשל. אני גם ככה בקשר רצוף ופשוט לתפעול עם כל מי שאני רוצה, ובתכלס, גם עם מי שלא. אז פחות דחוף לי לצאת כל סופ״ש לאיזו מסיבה גדולה״.
עמית חמד, בן 22 מתל אביב, מספר שגם בקליקה החברתית שלו יוצאים הרבה פחות למועדונים, אבל את הסיבה לכך הוא תולה בהתפתחויות הקשרים ביניהם. ״בצבא היינו יוצאים בערך אחת לחודש. עכשיו אני לא זוכר מתי בכלל הייתי במסיבה בפעם האחרונה, אבל זה היה לפני חמישה חודשים לפחות״, הוא מספר. ״אני מרגיש שהתחלנו לצאת פחות כשהשיחות בינינו התחילו להיות יותר עמוקות ורציניות. בתקופת הצבא היה קשה על סף הבלתי אפשרי להיפגש כקבוצה, אבל עכשיו אנחנו מתראים יותר, והצלחנו למצוא את המקום הנוח שלנו. אנחנו מרגישים שלצאת למועדון מחטיא את עיקרון הבילוי, שהוא להיות ביחד ולדבר״. או במילים אחרות: כשאפשר ליהנות מחיבור עמוק עם החברים הטובים אחרי היכרות ארוכה וכשהנסיבות סוף סוף מאפשרות את זה, למה בעצם לצאת למועדון רועש ולא לשבת בבית על בירה?
גילי בקר, בת 21 מתל אביב, אומרת ש״אין ספק שצעירים יוצאים פחות למסיבות״, ולא רק כי הם מעדיפים לשבת ולדבר במקום שקט - אלא כי למסיבות יצא שם רע בפני עצמן. ״קודם כל, עולם המסיבות הפך לאנדר-אייג׳ - נערים ונערות מתחילים לצאת למסיבות כבר בכיתה י׳, ואלכוהול זה כבר לא דבר חדש בשבילם. יוצא שכל התקופה הזו מתקשרת לתיכון, וכשמסיימים את הלימודים, כל העסק נראה הרבה פחות בוגר. ויש גם את התפיסה של האוכלוסייה שבדרך כלל הולכת למסיבות״, היא מוסיפה.
שהיא?
״יותר עממית, בלשון המעטה. אבל אני רוצה להדגיש שיש הבדל בין מסיבות למועדונים: למועדונים יש מעמד יוקרתי יותר, כי דור ה-Z ברובו עדיין לא יכול להיכנס אליהם - בניגוד למסיבה, שמיח״צן אותה איזה מישהו שרק מת למכור את הכרטיסים כדי לעשות את הרווח שלו. גם מבחינת המוזיקה המועדונים לוקחים - במסיבות משמיעים שם בעיקר מזרחית ומה שהולך ברדיו. במועדונים, לעומת זאת, לכל מועדון יש ז׳אנר מסוים, ואתה יכול לבחור לאיזה מועדון ללכת בהתאם למוזיקה שאתה אוהב״.
אבל נחזור רגע להבחנה הראשונה של גילי - האם דור ה-Z פשוט הספיק כבר למצות את תקופת המסיבות? חן פרורדין, בן 23 מתל אביב, כתב mako מוזיקה, מספר שאצלו התקופה הזו התחילה בגיל 16, והגיעה לשיאה בגיל 19: ״הייתי יוצא לדאנס ברים לפחות שלוש פעמים באמצע השבוע, לבר בחמישי ולמסיבה גדולה בשישי, שנמשכה עד שעות הבוקר של שבת. ההתלהבות גברה בתחילת התקופה בה שירתי בצבא, אבל שנה לאחר מכן החלה הידרדרות. הייתי מותש מהמסגרת, והחברים שלי, שלא עשו יומיות כמוני או התחילו ללמוד, העדיפו בילויים שקטים יותר, כמו לצאת למסעדות או לראות סרט בבית. זה השאיר אותי בלי פרטנרים״.
ואחרי השחרור?
״ניסיתי לשחזר את חיי הלילה הפעילים שהיו לי, אבל גיליתי שהתרגלתי לסטנדרטים זקנים ושאני לא מצליח להחזיק כמו פעם. גם ההתלהבות שלי פחתה - בשנות העשרה המאוחרות הייתי סקרן וניסיתי לגלות את כל המקומות המגניבים. עם הזמן איבדתי בהם עניין - המקומות נשארו אותו הדבר, אבל האנשים התחלפו. המקומות הישנים הפכו לשגרתיים מדי, החדשים פחות כיפיים, והקהלים שהכרנו כבר לא יוצאים כמו פעם, אז יש פחות פרצופים מוכרים״.
לתחושתך, גם בסביבה שלך יוצאים פחות מבעבר?
״כן. במקום לצאת למסיבות גדולות יושבים בבתי קפה ובברים, ואת הבילויים באמצע השבוע החליפו עבודה, לימודים, שינה ובילויים רגועים יותר״.
אז זה לא שדור ה-Z דילג על תקופת המועדונים, אלא שהוא התחיל אותה מוקדם - ומיצה אותה מוקדם.
״מבחינתי כן. אנשים כבר לא יוצאים כמו פעם״.
על האנשים שכן יוצאים למסיבות
שיר רוזנטל, בת 21 מתל אביב, היא מנהלת יח״צ בליין חמישי ליזי. ״אני יוצאת להמון מסיבות, ומכירה המון אנשים בגילי שיוצאים למסיבות - אבל אני יכולה להבין למה נראה שזה לא המצב״, היא אומרת.
למה?
״נראה שיש איזושהי שנאה לדור הזה. הרבה מאוד מקומות בילוי מכניסים אנשים מגיל 24 ומעלה. מצחיק שלפני שהיינו בני 18, לא הכניסו אותנו כי הכניסה הייתה לגיל 18 ומעלה; כשכבר היה לנו 18, לא הכניסו אותנו כי לא היינו בני 21; ועכשיו, כשאני בת 21, אני נתקלת בסיטואציות בהן לא מכניסים אותי כי הכניסה היא לבני 24 ומעלה, או אפילו 26 ומעלה. כאילו אנחנו לא ברמה של אנשים בני 25, אז שחלילה לא ניכנס לאותם מקומות בילוי שלהם. זה מעצבן שבגיל 21 לפני יציאה עם חברים אנחנו צריכים לפחד שלא יכניסו אותנו״.
ואחר כך מתפלאים שלא רואים אותנו במסיבות.
״ברור. אבל בסופו של דבר יש קהל שרוצה לצאת ומחפש את המקומות לצאת אליהם, והוא גם מוצא אותם - במסיבות של הליזי רוב הקהל הוא צעירים. ובכלל, למה שנרצה ללכת למקום שרק לפני שנה או שנתיים לא הכניס אותנו? אנחנו נישאר במקומות בהם מכניסים אותנו בלי בעיה״.
מה יותר חשוב לך במסיבה - הקהל או המוזיקה?
״זה בא ביחד - הסגנון קובע את הקהל שמגיע - אבל אני יכולה להעיד על עצמי שבשבילי איכות הקהל מאוד מאוד חשובה. הייתי במסיבת היפ-הופ/טראפ וממש נהניתי מהמוזיקה, אבל האיכות של האנשים לא התאימה לי בכלל… בליזי, לעומת זאת, המוזיקה לא תמיד לטעמי - מנגנים שם הכול מהכול - אבל אני עדיין אוהבת לבוא בכל יום חמישי, כי מגיעים אחלה אנשים ויש אווירה טובה, גם אם תרקוד עם מישהו שאתה לא מכיר״.
לא שהצעירים של היום מחפשים את זה - אם בעבר מועדונים שימשו כזירת היכרויות תוססת (לעזאזל, ההורים שלי הכירו במועדון - וקשה לקרוא להם בליינים מושבעים, בלשון המעטה), בעידן הפייסבוק והטינדר זו ממש לא המטרה שלשמה יוצאים אליהם. ״אנשים באים בקבוצות של חברים או זוגות כדי לרקוד ולשתות, וגם אם חלקם מוצאים פרטנרים רומנטיים - זו לא המטרה שלשמה הם יוצאים למסיבה״, אומרת שיר.
שני שפירא, בת 21 מתל אביב, מחזקת אותה: לא רק שהצעירים של היום לא יוצאים למסיבות כדי להכיר אנשים חדשים, אלא ש״מסיבה נחשבת לטובה ככל שאת פוגשת בה יותר אנשים שאת מכירה. בעידן של היום קשה יותר להכיר אנשים פנים מול פנים, וגם לא צריך - הכפר הגלובלי וכל זה, אפשר להכיר אנשים מכל העולם. ללכת למסיבה בשביל להכיר אנשים זה לא אקטואלי״. אז למה אנשים בכל זאת יוצאים למסיבות? להרגשתה של שני, ״אנשים יוצאים בעיקר כדי להעלות את זה לסטורי. לפעמים אני מקבלת תחושה שאנשים יצאו רק כדי שיראו שהם יצאו ולאן. קשה לראות אנשים על הרחבה שלא תקועים עם הראש בטלפון״.
דבר המומחית
עם כל העדויות האלה, לא פלא שהמומחים לא ממצמצים לפני שהם קובעים בנחרצות שדור הזד כבר לא יוצא למסיבות. ״רואים את זה בצעירים כבר מגיל 16״, אומרת ד"ר סוזי קגן, מטפלת זוגית ומשפחתית ומרצה לדור ה-Z. ״ואני לא מדברת רק על מסיבות במועדונים, אלא גם על מסיבות בית-ריק. וזה לא שהיום יש פחות הזדמנויות לבית ריק מבעבר״.
אז איך את מסבירה את זה?
״נכון לעכשיו, מזג האוויר הוא גם פקטור שמשפיע - כשחורף וקר אנחנו פחות רוצים לצאת מאזור הנוחות. בנות מתלוננות על כך שהלבוש שלהן סבתאי ושאי אפשר ללבוש את הבגדים הנועזים בגלל שקר, וזה מוריד להן את החשק לצאת. ישנו גם ההיבט הכלכלי - בני דור ה-Z עדיין נתמכים בהורים, ומסיבות הרי דורשות הוצאות גדולות על אלכוהול. מספיק שאתה מקפיץ כמה שוטים ואתה כבר יכול למצוא את עצמך עם חשבון של 400 שקלים. וחוץ מזה, אנחנו מדברים על דור שאחד המאפיינים שלו הוא מינימליזם - יציאה החוצה היא תהליך אקטיבי, והם מעדיפים להישאר באזור הפסיבי. עדיף להישאר בבית ולראות נטפליקס מאשר להתלבש ולצאת למקום שאתה לא מכיר״.
זו הסתכלות די דרמטית. לצאת למסיבה זה לצאת אל הלא נודע?
״אפילו כשכבר יוצאים למסיבות, יוצאים עם המוכר - עם החבר׳ה שלך - ולא מחפשים ליצור חברויות חדשות. יכול להיות שתכיר שם אנשים, ואולי אפילו יתפתח מזה דייט, אבל המטרה הראשונה במעלה היא לבלות עם אלה שהם משלי, עם המוכר לי. בכלל, אל תשכח שקשה להכיר אנשים חדשים במועדון גם אם תרצה - הווליום כל כך גבוה שבכלל אין מקום לתקשורת (לא שהווליום מפריע - לצעירים של היום יש סיבולת גבוהה מאוד לרעש). נכון, יש את אלה שיוצאים החוצה לעשן והם קצת מתקשרים ביניהם, אבל בפנים אי אפשר לנהל שיח, המוזיקה חזקה מדי. וזה סבבה, כי יש צחוקים עם החבר׳ה והכל״.
אז מה הצעירים של היום עושים במקום לצאת למסיבות?
״אנחנו לא רואים אותם קוראים ספרים, אבל כן הם מעדיפים למשל לעשות בינג׳ על סדרה או לשכור סרט. כדאי לציין שישנה גם עלייה מפתיעה בהצטרפות לתנועות הנוער, ובעיקר לצופים. וזה בכלל לא ממניעים אידיאולוגיים, אלא ממקום של חיברות - תנועות הנוער הן המרכז החברתי החדש. הן מצליחות להעסיק את הצעירים בשעות הפנאי בצורה אינטנסיבית - ימי עבודה, טיולים, התגייסות לפרויקטים - וזה גם משמח את ההורים, כי אצלם בזיכרון הצופים עוד מקושרים לערכים, והיי, זה עוד זמן שהילדים שלהם לא מול מסך״.
היית אומרת שיצאה למסיבות תדמית שלילית?
״כן, אפשר לומר. בגלל צריכת האלכוהול הגבוהה יש הרבה מסיבות שמסתיימות באלימות או בהקאות ובאובדן הכרה, וככה נוצרת תפיסה של מסיבות במשהו שלילי״. ובכל זאת, היא מציינת שלדעתה זו לא הסיבה שבני נוער אוהבים לנסות להיכנס למסיבות עם הגבלת גיל גבוהה. הסיבה האמיתית הרבה יותר פשוטה - ״איפה שלא מרשים לי להיכנס, שם אני רוצה להיות״.
ומה עם האמירה שרק ערסים יוצאים למסיבות?
״יש אוכלוסיות מסוימות שיגידו ׳אני לא הולך למקומות האלה כי הם מפוצצים בערסים׳, אבל מדובר במקומות ספציפיים, זה לא שמסיבות = ערסים. חוץ מזה, מה שמצחיק הוא שגם לערסים יש מקומות שהם לא הולכים אליהם כי הם מפוצצים בערסים. לכל ערס יש את הערסים שלו, מסוג אחר״.
