כשהשבוע הזה נפתח, התשובה מצד אנשי הלילה לשאלתי "מה המצב אצלכם?" הייתה "הכל קורה!". בחילונית, "הכל קורה!" זה "ברוך השם", ועד סוף השבוע אותם אנשי לילה כבר הספיקו לחזור בתשובה – תשובה ברורה לקהל לקוחותיהם שאומרת בבירור: אנחנו כאן כדי להישאר.
לאחר שנה שלמה של הפסדים כלכליים ובעיקר היעדר אופק תעסוקתי, הברים סוף סוף נפתחו ורבבות המבלים שפשטו עליהם לאורך כל השבוע האחרון ובטח בסופו - היו מבחינתי שווים להתגלות אלוהית, לא פחות.
יום ראשון האחרון נפתח בווליום גבוה בעיר הגדולה: קפצנו לראמה וכבר בשעה 8 בערב הפיצה-בר האהוב הספיק להתעורר מקו המשלוחים והחל לגלגל צ'ייסרים בין יושביו שהתענגו על הטריבונה הצופה אל רחוב קינג ג'ורג' שהתמלא בעוברים ושבים, צמאים ורעבים. משם המשכנו לספייסהאוס שהצליח בשנה האחרונה להפוך את הקוקטייל למוצר צריכה בסיסי עבור כל ישיבה ביתית ובשבוע האחרון מתפוצץ בעשרות אנשים שבאו להוקיר לו תודה על כך אחרי שנה של הפסקה.
בהמשך השבוע ישבנו גם בבבל, מקום הבילוי חדש שקם לו בשיא הקורונה והיה לבילוי האחרון שלנו אי שם בספטמבר 2020. זכינו שם לאירוח לבבי שהזכיר לנו מדוע נשבענו ש"זה המקום הראשון שתלכו אליו אחרי הסגר אם יצליח לשרוד" - והוא שרד, שרד בגדול. מלבדו ישבנו גם בפורט סעיד, בסלון ברלין ובאכבר של שוק הפשפשים, - ובכל אחד מהם מצאנו תזכורת טובה לחיים הנורמליים וסך הכול טובים שהיו לנו פה לפני פרוץ המגפה.
ביום חמישי האחרון הגענו לסר עבדול השוכן בשוק היווני ומצאנו שם אוכל טוב עם וייב משוחרר שנבנה בעיקר על מוזיקה קלילה וכוסיות קטנות של עראק. רק טיפות הגשם גרמו לנו לקום ולחפש את עצמנו בתחנה הבאה אחרי שעתיים של "התמרחות". האמת היא שהיינו פסימיים בנוגע להמשך הערב, ואם לתרבות הלילה יש אויב גדול יותר מהפיקוח העירוני - זהו כמובן הגשם שיודע להכניע בליינים מכל סוג.
לשמחתנו, היפסטרים לא עשויים מסוכר ואף אחד לא נמס, אז נכנסנו לפגוש אותם בתדר, ומאחורי דלת הברזל הגדולה של דרך יפו גילינו מחזה מרהיב שכלל מאות אנשים שציפו כבר להשתחרר מעול ההגבלות.
כשיצאנו משם כדי לגלות את מצב מרכז העיר, גילינו אווירה מחשמלת: כמות האנשים שנצפו בין הרחובות רוטשילד לאלנבי הייתה גדולה מאוד - ואני מדבר על אלפים של מבלים. הכניסות לכל המקומות נסגרו ואת הממתינים מחוץ לספיק איזי לספוטניק ולזוזו היה ניתן לראות מן החלל, כשבמקביל הסניף של קופיקס הצמוד הפך לתחנת עגינה אלטרנטיבית למבלים שנהנו ממוזיקת טכנו ודרינק ב-6 שקלים – ואם זה המצב, כנראה שסוף העולם הגיע וקם במקומו עולם חדש.
אין ספק שהשבוע האחרון היה מלא באופטימיות, אך היה נגוע גם בשאלות מהותיות בנוגע לעתיד חיי הלילה: מה בנוגע לפתיחתם של הדאנס-ברים, המועדונים והפסטיבלים? כל אלו נותרו מאחור ללא מענה רציני מטעם משרד רה"מ, משרד הבריאות או משרד הכלכלה. וכך, בעוד שאחוז לא מבוטל של מועדונים בישראל הספיקו להיסגר בשנה האחרונה ובעוד רבבות אנשים עדיין מחפשים תשובות בנוגע לעתידם המקצועי - יש מי שבוחר להתעלם מהם ומסרב להסביר מדוע לרקוד באולם אירועים זה דבר אפשרי בזמן שבמועדון (שבו אין ילדים וניתנת האפשרות לאכוף את מגבלות התו הירוק) זה ממש לא.
במקביל לפתיחתו החלקית של ענף הלילה המוסדר שעבד על פי הוראות התו הירוק והתו הסגול, נדמה כי היעדרותה של האפשרות לרקוד (מלבד באולם אירועים כאמור) מובילה את המגזר הצעיר בישראל לכיוון חגיגה פיראטית אחת גדולה; עשרות מסיבות מחתרתיות התקיימו בסופ"ש האחרון בכל רחבי הארץ מתחת לרדאר המשטרתי כשרק דבר אחד יכול באמת לעצור את המגפה המתפשטת – מתווה רציני שיגשר בין הצורך של הצעירים לפרוק, של האמנים לנגן ושל כלל אנשי הלילה להתקיים - לבין חובת המדינה לשמור על בריאות הציבור.
לנוכח הצלחת מבצע החיסונים, המתווה, נכון לשעה זו, הוא מתווה מפלה ומחורר שנחתם בידי אנשים שלא מסתכלים על התמונה כולה ועל המשמעות של גניזת הרחבה. השבוע האחרון היה כיף במיוחד, אך חשוב שלא נתבלבל; הקורונה עדיין כאן, החלטות הממשלה נגועות גם נגועות בשיקולים פוליטיים ולמרות האווירה המשוחררת ששררה ברחובות, אף אחד לא יתפלא אם נמצא את עצמנו בסגר רביעי. עד אז, כדאי שנהנה כל עוד אפשר. רק אם אפשר, בזהירות המתבקשת, אפילו בקופיקס.
רגע אחרי סגירת האייטם ופרסומו, התקבלה ההודעה הבאה: "שר הבריאות יולי (יואל) אדלשטיין ונציגות איגוד הברים והמועדונים סיכמו: המועדונים ייפתחו לפי התו הירוק כבר בפעימה הקרובה. בהתאם לסיכום המתווה המדויק ייקבע במהלך השבוע. הערכה היא שעד ליום ראשון הבא, 21.3.21, המועדונים ייפתחו". כך שאולי בכל זאת יש עוד תקווה.