10. ZAYN ft. Timbaland – Too Much

היינו ממש רוצים להמשיך לפרגן לזאיין אחרי ההתלהבות מ-Sour Diesel. הוא אפילו הביא איתו הפעם את טימבלנד, אז מה יכול לצאת רע? יכול, והבעיה היא שהוא נשמע כמו חיקוי חיוור של עצמו. מין מישהו שממש רוצה להישמע כמו זאיין אז הוא הביא את האורבניות האפלה המושפעת מדה וויקנד והוסיף את החלקלקות המנצנצת של ג'סטין טימברלייק. רק שאין פה שום דבר חדש או מלהיב. פרק הביניים הלא מובן והלא יציב של זאיין מערער את מיקומו בחבורת האנשים שאפשר לתלות בהם את עתיד הפופ.

9. (Maroon 5 ft. Cardi B – Girls Like You (St. Vincent Remix

השידוך הכי מוזר של השבוע (וגם של החודש האחרון לפחות) הוא הרמיקס של סיינט וינסנט, מהדמויות הבולטות בסצינה האלטרנטיבית, ללהיט של מארון 5 עם קארדי בי. משיר כמעט אקוסטי, Girls Like You הפך לקטע פופ הזייתי ומודע לחוסר הרצינות כאילו יצא מעתידות של בזוקה. לא יודעים מה זה אומר על השלב הבא בקריירה של סיינט וינסנט, אבל לא היינו מתנגדים לשמוע אותה מטפלת בעוד כמה שירים.

8. Drake – In My Feelings

אחרי שכולם התחרפנו מאתגר הקיקי, הגיע הזמן לחזור למקורות של השיר, לא שזה הלך חלק. ביג פרידיה, מלכת הבאונס של ניו אורלינס היא קול שאי אפשר היה להתעלם ממנו ב-Formation של ביונסה או Nice For What. רק שנמאס לה שמשתמשים בה אבל מתעלמים ממנה בקליפים, אז היא הרימה טלפון לדרייק, בשניה שהבינה שהוא בניו אורלינס לצלם את הקליפ ל-In My Feeling ושפכה את זעמה הצודק. התוצאה המאכזבת היא כמה שניות של הופעת אורח בקליפ שממש קל לפספס אם ממצמצים. הרבה מדברים על ניכוס תרבותי, אבל לא מספיק מדברים על איך שאמנים מהדרג הגבוה משתמשים בנוכחות הייחודית של אמנים אחרים כאילו היו לא יותר מאשר סמפול מתקליט מאובק. דרייק אולי נתן הומאז' מכבד לעיר אורלינס ולצבעים שלה, אבל נדמה שהוא עשה זאת רק בשביל לשדרג את הסוואג שלו.

7. Big Freedia ft. Lizzo – Karaoke

למען הסר ספק, ביג פרידיה לא באמת זקוקה לדרייק. יעיד הקטע החדש עם ליזו. הוא מתחיל בבום ומסרב לרדת עד השניה האחרונה. הפזמון של ליזו מאזן באלגנטיות את יכולת החפירה של הבאונס, והגיע הזמן ששתי האמניות המעולות האלה יקבלו את תשומת הלב המגיעה להן.

6. Ella Mai – Trip

אלה מאי מזכירה את זמרות הארנ'בי של שנות התשעים – לקול שלה אולי אין מנעד ענק אבל היא יודעת להשתמש בו בדיוק רב. מאז Boo’d Up, השיר איתו פרצה, הזמרת הבריטית מסומנת אצל כולם בתור הדבר הבא והשיר החדש לא מוריד אותה מהרשימות. Trip מרגיש לרגעים כמו מסע נוסטלגיה 20 שנה אחורה ואז כמו פסקול למונטאז' של ריקודים בהילוך איטי. בשני המצבים אלה מאי יוצאת מנצחת.

5. עטר מיינר (עם דור 3) – לתת לך

את הסאונד של עטר מיינר אפשר כבר לזהות למרות הרזומה הלא ארוך. ביט שמתרווח על הספה וערימת אפקטים ליצירת אווירה מעורפלת. בקטע החדש הוא ממשיך במגמת "אני אוהב להאזין לפרנק אושן" אבל עם מספיק טוויסטים משלו בשביל לייצר אמירה אישית. נדמה אפילו שאין מקום למשפטים כמו "הוא נשמע לא מפה" כי המקומיות היא כבר לא עניין רלוונטי, ולהגיד השפעות מחו"ל זה כבר משעמם כי לכל ילד במרתף יש אפשרות לייצר מקום ראשון בבילבורד. אם כבר, עצם היכולת של השיר להשתלב בקלות עם שאר הקטעים ברשימה היא סמן דרך ליוצרים צעירים להבין שלא צריך תקציבי ענק כדי להישמע פיין.

4. Bazzi ft. Camila – Beautiful

באזי הוא יוצר צעיר שעושה דבר פשוט – לכתוב שירים יפים. את כל שירי אלבום הבכורה כתב בעצמו והם נשמעים כמו הדבר הכי רך ונעים בעולם. בשביל לשדרג את מעמדו, גייסו לעזרתו את קמילה, אותה הוא מחמם בסיבוב ההופעות הנוכחי שלה, שתפעיל את הקסם שלה בגרסת מחודשת לשיר שלו. בעוד הדואט של טרוי סיון ואריאנה גרנדה היה פושר משהו, באזי וקמילה מרימים אחד את השניה בכזאת שלמות שהם רגע לפני להפוך לזוג המעצבן שנראה כאילו יצא מתמונת אינסטגרם מפולטרת מדי.

3. Troye Sivan – Animal

אם כבר משווים לשיר הקודם של טרוי סיון, כדאי להתייחס לשיר החדש שלו. אנחת רווחה. לא עוד משחקים קטנים אלא שיר שהולך עד הסוף, מסוג "עד שהמוות יפריד בינינו". השילוב בין הטשטוש הקולי ושכבות הכלים יוצרים סאונד חזק ושברירי בו זמנית, כמו מישהו עייף שעומד במרכזה של סופת רוחות. עם כל האקסטרה מודעות עצמית שיש כיום חסרים שירי אהבה בלתי מתפשרים, טוב שיש את טרוי סיון להזכיר שאפשר גם לחבק חזק ולא לעזוב.

2. סטטיק ובן אל – גומיגם

הדיון הבלתי פוסק על מקורות ה"השראה" או "הגניבה" בשיר החדש של סטטיק ובן אל הוא מעייף. אנשים דנים במקוריות כאילו הפופ ארט של וורהול מעולם לא התקיים וכאילו התפלספויות פוסט מודרניות על מהותו של הרפרנס הן עניין חדש. הרי בסוף השאלה האמיתית האם מדובר בשיר טוב, או ליתר דיוק, האם מדובר בשיר שעושה לנו טוב. בהתחשב ברצף השירים האחרון של הצמד,  ובעצם כל השירים שלהם שיצאו אחרי "טודו בום" - "גומיגם" הוא חתיכת שיחוק. נכון שהמבנה קצת חוזר על עצמו, והמוטיב של לקחת מילים קיימות ולהפוך אותן להברקה קופירייטרית קצת לעוס (אם כי, הפעם מדובר במעשה קופירייטינג של ממש, פשוט מלפני כמה עשרות שנים). רק שאז מגיע ה"מה קרה". בין אם מדובר ברפרור מכוון לדודו פארוק ("יחסים של המין") או לא, זה ברייק-דאון משובח שמחזיק את השיר כולו והופך אותו מעוד שיר "ברזילאי" לערבוביה מדויקת שבה סוף-סוף כל התרבויות שנלחמות על מקומן בהוויה הישראלית חותמות על הסכם שלום, בלי להיכנס לכור היתוך.

1. Travis Scott – Stop Trying to be God

לפני 5 שנים קניה ווסט הכריז על עצמו באלבום yeezus שהוא אלוהים. טראוויס סקוט לעומת זאת מפחד מהכרזה כזאת, אולי היא תוביל אותו לשיגעון, אז הוא נאחז כמה שאפשר בקרקע. הרצון של רבים להיות אלוהים הוא בעצם המשאלה הנצחית להיות מושל, וסקוט מודה באנושיות שלו, על כל צדדיה. לוידוי הזה הוא סוחב כמה חברים רציניים – את קיד קאדי ופיליפ ביילי מ-Earth, Wind & Fire, את ג'יימס בלייק שנותן את האאוטרו היפהפה של השיר, ואת סטיבי וונדר במפוחית. הקליפ הנלווה עמוס במוטיבים יודו-נוצריים כמו הרועה, משה על ההר, הטבלה, וקיילי ג'נר, אם בתו, כמדונה והילד. לאורכו כל ניסיונותיו של סקוט להפוך לאלוהים כושלים, כי תמיד יש מישהו שמביט מלמעלה.

האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:

או באפל מיוזיק: