10. Taylor Swift – Gorgeous
אין שום דבר "גורג'ס" בשיר החדש של טיילור סוויפט. זה יותר בכיוון הסתם. זה נשמע כמו השיר הכי רגיל בעולם. כזה שמכניסים לאלבום רק כי הוא נשמע בסדר וצריך עוד אחד בשביל לסגור עשירייה. אחרי כל הסלטות שסוויפט עשתה בסינגלים האחרונים פתאום לחזור אל סוויפט הישנה? אבל הממש ממש ישנה ועוד ברגעיה הממש ממש לא מעניינים. קדימה טיילור, אנחנו מצפים להרבה יותר מזה.
9. Naughty Boy ft. Joe Jonas – One Chance to Dance
השלב הראשון הוא הכרה בחסרונות שלך ובזה ג'ו ג'ונס מצטיין. הוא מצהיר שהוא לא מייקל ג'קסון ובכל זאת הוא ממש רוצה לרקוד. אנחנו לגמרי נותנים לו ההזדמנות, במיוחד עם השיר הזה. הוא מתארח אצל Naughty Boy בקטע שנע בין הנוסטלגי למפוכח. מצד אחד השיר מעביר תחושה של סוף סרט רומנטי משנות התשעים, כזה שהבחור חסר המזל והכישרון מצליח למשוך אליו את מושא אהבתו, ומצד שני אין פה נטייה לשמאלציות יתר. גם אנחנו ממש לא מייקל ג'קסון ובכל זאת מצאנו את עצמנו מפזזים קלות. כרגע רק באייטונס.
8. Bishop Briggs – Dream
מודים שעוד לא הבנו את המהות של בישופ בריגס. הזמרת ששכנעה את כולם עם השיר River שהיא שווה משהו, לא מצליחה במיוחד לשחזר את ההצלחה. לא ברור אם השירים שבאו לאחר מכן הם במסגרת הסגנון המוזיקלי שהיא מטפחת לעצמה או ניסיון לחזור לאלמנטים שהצליחו אז. ב-Dream החדש משהו השתחרר. היא לא מנסה להפגין את הקול המיוחד שלה. אווירת הגוספל-בלוז גם כן מקבלת מינון של קישוט ולא מרכיב מרכזי. יש פה שיר שפשוט כיף להאזין לו ולמרות שעדיין אנחנו לא מצליחים לייצר לה משבצת משלה, היא לפחות לא מתייאשת וממשיכה להראות שאין לה כוונה להיות זמרת של שיר לרגע.
7. Franz Ferdinand – Always Ascending
פרנץ פרדיננד כבר בהתחלה היו במחוזות היותר מרקידים של הרוק אבל עד לדיסקו הם עוד לא הגיעו. אולי בהשפעת ארקייד פייר שלא פחדו השנה לעורר אסוציאציות של אבבא ואולי כי הם רוצים להרים יותר מתמיד, אבל הם חוזרים עם 100 טון סינת'ים. הפרדיננדים בפתח האלבום החמישי שלהם, יותר מעשור אחרי אלבום הבכורה המשובח, והם עדיין מראים מי בעלי הגרוב האמיתיים של החבורה.
6. Rita Ora – Anywhere
יש משהו מאוד מרענן בשיר החדש של ריטה אורה. הזמרת הבריטית עם השורשים האלבניים כבר יותר מדי זמן נמצאת בלימבו של זרמת מוכרת אבל לא מצליח להיזכר בשיר אחד שלה. Anywhere יכול לשחרר אותה משם. הפזמון אכן קצת מרים אבל יש פה גם משהו טיפה מיושן, במובן הטוב של המילה. הלחנים האלה שאתה רוצה לשיר איתם אבל הם גם לא פשטניים מדי. לא מפתיע לגלות שמאחורי השיר עומד בין השאר אנדרו וואט, כותב הלהיטים המחוזר של השנה שסיפק רגעים מוצלחים לג'סטין ביבר ("Let Me Love You)", קמילה קבאלו ("Havana") וסלינה גומז ("It Ain’t Me"). ריטה אורה מנסה לברוח מהמקום בו היא נמצאת בשיר החדש, ואולי היא סוף-סוף גם תצליח.
5. BADBADNOTGOOD ft. Samuel T. Herring – I Don’t Know
זה לא מעייף להגיד כל פעם מחדש עד כמה הקול של סמואל הרינג, סולן ה-Future Islands, הוא הדבר הכי יפה ומרגש שיש. על הקביעה הזאת לא יתנגדו חברי ההרכב הקנדי שכבר מארחים אותו פעם שניה. ההרכב עם השם הכן מעייף מתמחה לרוב בשילוב ג'אז עם היפ הופ והפעם הוא גלש למחוזות רכים יותר, ברמת הלאונג' מעושן אני עכשיו בסצינה במד מן. הנדיר הוא שזה לא הופך את הקטע לפסקול בתי קפה אלא למשהו סקסי ועצוב, שזה התיאור הכי איום לכל דבר ועדיין נמצא כמדויק ביותר לקטע פה.
4. Selena Gomez & Marshmello – Wolves
בעיקרון אנחנו עוד מחכים להמשך לקליפ של "Bad Liar" אבל כל שבוע בו אנחנו מקבלים שיר חדש של סלינה גומז הוא שבוע משמח. מי שהפכה לאחת מזמרות הפופ היותר מסקרנות של התקופה החליטה לסטות קצת הצידה מהסגנון המוזיקלי שאפיין את שני הסינגלים הקודמים שלה וללכת דווקא על שיתוף פעולה עם הדי.ג'יי בעל השם הנימוח מרשמלו. הדבר הראשון שחושבים עליו כששומעים את השיר הוא שיתוף פעולה אחר שלה, "It Ain’t Me", שעשתה עם קייגו. שניהם במחוז הקליל של ה-EDM ובשניהם הטוויסט הוא הנוכחות של גומז. בקלות השיר היה יכול להגיע לתחושת הפס ייצור שנחה כקללה על להיטי הפופ. רק שמילת המפתח הוא כנות ולסלינה גומז יש שפע מזה.
3. Fever Ray – To the Moon and Back
פיבר ריי תמיד היתה בקטע של ווירדיות. בין אם זה במסגרת ההרכב דה נייף שם היא יצרה עם אחיה, ובין אם זה באלבום הסולו הראשון והיחיד עד כה שיצא ב-2009. ועדיין, אי אפשר שלא לצפות בקליפ לשיר החדש ולתהות וואט דה פאק. עד כמה שקשה להתעלם מהויזואל, השיר עצמו עומד לחלוטין גם בלעדיו. זה האלקטרו-פופ המוזר שכולם מנסים לעשות ורק מעטים מצליחים באמת לנצל את המוזרות שלו מבלי לצאת שכלתניים מדי. הקטע הוא פסיכדליה של פנטזיה יפנית משולבת בטקסט לא בינארי בעטיפה של פופ למהדרין. הקליפ הוא פחות או יותר מתאים גם לתיאור הזה רק נוסיף חלום-סיוט של אנדרואיד. מה לעזאזל אכן.
2. Morrissey – I Wish You Lonely
לכל שיר חדש של אייקון מוזיקלי מתווספת אנחה. הרי הם נהפכים לאייקון לרוב לאחר שיא יצירתם ואנחנו מרגישים צורך להפגין התרגשות מאומצת מכל דבר חדש שהם מוציאים כי הם בפנסיה המוזיקלית שלהם ועל אנשים זקנים אנחנו תמיד מסתכלים ברחמים. מוריסי לא צריך את הרגשות המזויפים. הוא נשמע צלול בקול הבריטון הייחודי שלו ומילותיו חדות מאי פעם. כמו נביא זעם שראה את כל הרע בשנים שחלפו הוא מבקש שתרגישו ליום אחד את מה שהוא מרגיש. הוא רוצה שתתפכחו ולא תלכו לאיבוד באיזשהן פנטזיות על העבר כי הקברים מלאים בשוטים שקיפחו חייהם על פי פקודה.
1. Bobi Andonov – Apartment
תכירו את בובי אנדונוב, זמר אוסטרלי עם שורשים ממקדוניה שאחרי כמה שנים של גישושים בתכניות ריאליטי וכתיבה לאחרים הוא יוצא בסולו ראשון. ולדבר כזה אתם לא מצפים. זה מתחיל עם קול מסוקס עם נטייה לבלוזיות, רק שבפזמון פתאום מופיע הקול הגבוה והדקיק והעדיין עוצמתי. יש שם קצת מהארנ'בי התעשייתי של דה וויקנד וקצת מהפופ-רוק הכאילו אלטרנטיבי אימג'ין דראגונס. בחבילה הכוללת מתחבאת גם כריזמה שמזכירה את זאת של מייקל האצ'ינס, סולן אינקסס המנוח, מה שהופך את כל הסיפור לעוד יותר מושך. עוד אי אפשר לקבוע בוודאות מה יקרה בהמשך איתו, אבל ממש לא נתנגד אם הוא יהפוך לשחקן בולט בעולם המוזיקה בשנים הקרובות.