רמי וולף
בת 25 מקליפורניה
פאנקי סול פופ
השיר כי מושמע בספוטיפיי: Photo ID עם 34,311,167 האזנות
השיר כי נצפה ביוטיוב: Photo ID עם 3.5 מיליון צפיות
עוקבים באינסטגרם: 93K
לא מזמן השתפכתי כאן ארוכות על תגלית מרגשת ושמה דומיניק פייק, והנה עוד הזדמנות טובה להוקיר ולהודות על המוזיקה הטובה שהוא הכניס לחיי: לא רק את שלו, אלא גם את זו של רמי וולף. כן, זה בהחלט נשמע כמו שם של רואה חשבון מרעננה, אבל למעשה מדובר בפצצת פופ מתקתקת מקליפורניה. "פאנקי-סול-פופ", ליתר דיוק, כפי שהיא עצמה מגדירה את מסיבת הז'אנרים הלוהטת שהיא מרימה בכל שיר.
לרמי הגעתי, כאמור, במסגרת הבינג' על כל צליל שפייק הקליט אי פעם - למשל כשהפציע לתפקיד אורח ממכר ברמיקס ל-"Photo ID", הלהיט הכי גדול של ערימת התלתלים מאל.איי. משם לא נדרש יותר מדי שכנוע, ונראה לי שמי שכבר הספיק להקליד את השם בתיבת החיפוש של ספוטיפיי יוכל להזדהות: כל שיר של רמי וולף עובד. כל שיר מרים, מזיז, מסומן בלב נלהב ומשוגר ישירות לפלייליסט היומי.
"Photo ID" הוא כאמור להיט מוצדק ומקפיץ לחלוטין, גם "Disco Man" לא ייצא לכם מהראש וטוב שכך, ול- "Down the Line" כבר יש איכות של המנון הרמות. את "Hello Hello Hello" אולי תזהו מאחת הפרסומות האחרונות של אפל, הקורא סטטיק מוזמן לבדוק את הרוטב שנשפך מ-"Sauce", ומיטיבי הלכת כבר יתענגו על המוזרות החצופה של "Monte Carlo".
וולף נולדה וגדלה בקליפורניה, ונדמה שאפשר לשמוע את השמש המפורסמת של האיזור בוקעת לה מהגרון. היא קודם כל זמרת די מדהימה - צלולה וחדה אבל גם עמוסת נשמה ומחוספסת בקצוות, כך שלא מאוד מפתיע לגלות שאפילו הפציעה לרגע ב"אמריקן איידול" ב-2014. אבל מעל הקול משתולל האטיטיוד - קרנבל מילניאלי שמשאיר את הביישנות והאיפוק מחוץ לתמונה, שבא קודם כל להחצין, להגזים ולהשתולל, ומייצר תחושה של זהות יצירתית מגובשת ומבולגנת בו זמנית.
רמי היא ביסקסאולית מוצהרת, והרפרטואר שלה כולל שירי אהבה וחרמנות מתוקים לגברים ולנשים, באופן שכמובן מפרק לקלישאות מגדריות את הצורה. הפרעת הקשב שלה היא אקססורי, והאינסטגרם שלה נראה כמו שהמוזיקה שלה נשמעת - עמוס צבעים וסגנונות והתנגשויות וניצוצות, חושפני בקטע חתרני, לא פוטוגני בקטע מתריס, מוזר בקטע מצחיק: החל מחיבה עקבית לכובעי פרווה משונים דרך בתי שחי בלתי מגולחים ועד טוורקינג באמצע הכביש עם בגד ים וכפכפי קרוקס כעורים.
הארסנל שלה אמנם עוד מצומצם יחסית - היא פעילה בקושי שנתיים - אבל כבר כולל אלבום, EP ואוסף רמיקסים טרי ומגוון, בו התקבצו שמות חמים ומרשימים כמו בק, הוט צ'יפ, קימברה ופולו & פאן כדי לפזר כמה תבלינים אלקטרוניים על תבשילי הנשמה שהספיקה לרקוח. המוטיב המלווה את שמות כל האוספים האלה, למקרה שעדיין לא קלטתם את הווייב - הוא כלבים. זו אכן מטאפורה יעילה לאיכות הפופית של וולף: קצת כמו עם כלבים, אי אפשר להיתקל בה בלי לחייך, לשמוח שהיא קיימת בעולם ולרצות להמשיך לבלות איתה. לכן לא נדרשות כאן, בעיני, הבטחות גדולות על פריצה מסחררת, אף שזו בהחלט עשויה להגיע. כיף חיים עם רמי וולף, ולפעמים זה כל מה שאפשר לבקש ממוזיקה.