10. איתי לוי - ניו יורק סיטי
שרית חדד רצתה בזמנו לונדון וקיבלה מלחמה, איתי לוי דווקא נותן יעד רחוק יותר, ניו יורק, אבל זה לא מספיק. זו לא פעם ראשונה שלוי מתנסה עם הפקות פופ פר אקסלנס, היה את "קירות" המוצלח. השיר החדש לעומת זאת כבר נשמע כמו בדיוק המטרה שלו - פרסומת. השיר שנועד לעטר שיתוף פעולה של לוי עם חברת אופנה נשאב לגנריות של הז'אנר ולא מספק שום פניות חדשות.
9. Maroon 5 - Memories
מארון 5 היא מסוג הלהקות שמייצרות בעיקר שירים מעצבנים. ליתר דיוק להיטים מעצבנים. כבר משמיעה ראשונה מרגישים את הזמזום בגרון ואת כאב הראש מאלף השמעות ביום. ובכל זאת, השיר החדש פחות מעצבן מהרגיל. לא שהוא לא מנסה - השיר מתבסס על הקאנון של פכלבל, ה"להיט" של תקופת הבארוק, והוא מכיל קטע של "טו טו טו". כנראה זאת האווירה הנוסטלגית שנפרשת על פני השיר כולו ומעבירה אותו למקום נסבל וחמים יותר.
8. Lady Antebellum - Ocean
יכול להיות שהפעם האחרונה ששמעתם מליידי אנטבלום הייתה כשחרשו על Need You Now, להיט הפריצה שלהם שהזכיר שזה לא טוב להתקשר לאקס/ית כשאתם שיכורים. מאז הם נהפכו ליקירי הקאנטרי וכעת הם עומדים לפני אלבום שמיני, לא פחות. בשיר הנושא של האלבום הם שוב מנסים לגרום לכם לבכות. אמצעי ראשון הוא ליין פסנתר שנשמע כאילו נשלף מאירוע ״שרים בכיכר״, השני הוא מלודיה סוחפת, והשלישי הוא טקסט עם מטאפורה על ואוקיינוס וגלים. ייתכן שתצטרכו טישו.
7. Labrinth - Something's Got to Give
את לברינת' אפשר בקלות להכניס לקטגוריית הלא מוערכים מספיק. אחרי פריצה בתחילת העשור החלה דעיכה הדרגתית לא מוסברת. השירים שלו היו טובים ומעניינים, אבל כנראה לא מספיק בולטים. פרץ אנרגיה חדש הוא קיבל בעקבות השותפות עם סיה ודיפלו במסגרת LSD ולאחרונה השיר עם זנדאיה שסגר את העונה הראשונה של אופוריה. השבוע הוא הראה שוב למה כדאי לשים לב אליו. הקטע החדש הוא רגע מרומם שלא מפחד מציניות. טוויסט הגוספל/סטיבי וונדר בסוף מוציא את השיר מתחומי השגרה ומעורר את המאזין לרצות עוד.
6. נועה קירל - SLT
לנועה קירל עבד לא רע בכלל בפעם הקודמת שהיא ניסתה קצת חו"ל עם השיר Drum. השיר החדש הוא בתלבושת דומה - הפקת פופ מהוקצעת עם ליין "אוריינטלי". לא מדובר בשילוב מהפכני אבל כן בסאונד שנותן פרשנות קצת אחרת ל"בס עם סלסולים". בעוד זמרים כמו עומר אדם ואיתי לוי פועלים מתוך ההגדרה של מוזיקה ים-תיכונית משאירים את הדרופ לקטע אינסטרומנטל לרוב פופיסטי, אצל קירל המעשה הפוך. ברצף של Drum, פאוץ, וכעת SLT, המזרח-תיכון הוא קישוט. הוא נמצא בסביבה אבל רחוק מהעין. באופן הזה היא מגשימה את המטרה העיקרית של מוזיקת פופ - לייצר בריחה מהמציאות בשביל שנוכל לחזור ולהתמודד איתה.
5. Georgia - Never Let Me Go
45 שניות אל תוך השיר מתעוררת דאגה שהפזמון לא יגיע. הבתים בנויים של שלד פאנקיסטי בו יש חתירה קדימה ללא נקודת סיום. ואז הפזמון מגיע עם כל האייטיזיות שלו להתיר כל המתח שנבנה. המוזיקה של ג'ורג'יה לא מתמסרת ועדיין היא לא מאוד מקשה על המאזין, צריך רק לעבור מכשול אחד בשביל לקבל את תחושת המעטפת המיוחלת.
4. Foals - Into the Surf
לקראת אלבום חדש שיצא בשבוע הבא, החלק השני לזה שיצא במרץ האחרון, פולס הוציאו קטע חדש שהתיאור הכי טוב שלו הוא גלקטי. Into the Surf נשמע כמו טיול בשביל החלב - שקט עם אפקט אחורי של התרחשות. זהו שיר מסע וכמיהה אינסופית לחוף מוכר אך בלתי מושג. פולס ממשיכים לגדול ולהתפתח ומעלים את הציפיות לקראת האלבום.
3. Jimmy Eat World - All the Way
ג'ימי איט וורלד הם להקה שנושאת איתה ריח תמידי של נעורים. תוצאה של הפעילות שלהם בתוך עולמות הפאוור-פופ והאימו בשילוב עם היכולת של הסולן לשיר כאילו הוא מושיט לך יד. כעת הם עומדים לקראת אלבום מספר עשר, וגם אחרי רבע מאה של פעילות הם נשמעים כמו הפסקול הכי טוב לשמוע בהתקף זעם. הסימן היחיד לזקנה הוא סולו הסקסופון שמגיח בסוף, כי באיזשהו שלב אתה חייב להפוך לדוד המביך.
2. Polo G ft. Mustard - Heartless
פולו ג'י הוא ראפר צעיר משיקאגו שעד לפני שנה עוד היה אלמוני. אחרי שפרץ עם השיר Pop Out, הוא הוציא אלבום בכורה שהשתחל לרשימות האלבומים הטובים ביותר של השנה, וכל זה כשהוא רק בן 20. השבוע הוא ממשיך הלאה עם שיר חדש, לא מהאלבום, אבל כזה שנמצא באותו הקו. אמנם הגיטרות העצובות מכניסות אותו למשבצת התפוסה עד אפס מקום של ראפ-אימו אבל הסגנון שלו מספיק ייחודי בשביל לבלוט לעומת השאר. כאן אפשר למצוא את העתיד.
1. Lindsay Lohan - Xanax
האזינו לשירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: