10. Jonas Brothers - Sucker
שנת 2019 התחילה עם ההבנה שוואן דיירקשן זה לזקנים והדיבור החדש הוא BTS. ואז משום מקום שלישיית האחים שמעולם לא הצליחה לעבור את משוכת הילדודס החליטה להתאחד ולהביא את הפתעת השנה. הרבה כוכבים-ילדים מנסים להראות בכוח שהם התבגרו - או בסגנון החיצוני או בהליכה למקומות מוזרים מוזיקלית. האחים לבית ג'ונאס עשו את ההפך ונשארו עם רוח נעורים שטותית אבל עם קריצה סקסית. השילוב של הקול הגבוה של ניק עם חוש הפופ המשובח של ג'ו והבס הממכר יצרו סוג של גרסה איטית ל-Feel It Still של Portugal. The Man. השירים אמנם דומים אבל ההשוואה נשארת ברמה ההשראה ואין תחושה של חוסר מקוריות. ככה עושים קאמבק.
9. HAIM - Summer Girl
מבית ג'ונאס נעבור לבית חיים. דניאל, אסתי ואלנה פתחו את העשור בבום עם התלהבות רבה סביב האלבום הראשון. רק שלאחר מכן הגיע משבר האלבום השני שהוריד מהן גם את המבקרים וגם את הקהל. Summer Girl לא החזיר לחלוטין את הקהל, אבל שבה את ליבם של הרבה מאזינים ומעריצים. השיר לקח את Walk On the Wild Side של לו ריד מהגשם הניו-יורקי לשמש של קליפורניה והפיח רוח חדשה בלהקה. הקטע שנכתב בעקבות התמודדות עם סרטן של אריאל רכטשייד, ממפיקי הלהקה ובן הזוג של דניאל חיים, מתפקד ככתף תומכת לכל חסר תקווה וגם במקרה שהחיוך לא עולה אוטומטית, פנים הגוף מעקצץ ורוקד בתוך עצמו. התרוממות מהנקודה הכי נמוכה שהובילה לשיר הכי טוב של האחיות חיים.
8. Dua Lipa - Don’t Start Now
לעומת חיים,נדמה שדואה ליפה הולכת לדלג בקלות מעל מכשול האלבום השני. הפעם דוגמנית והיום זמרת שנראית כמו דוגמנית עלתה הכי גבוה עם אחד מהשירים הבולטים של העשור, New Rules. השנה היא חזרה עם גישה דומה של "לך תחפש" אבל בעטיפה חגיגית יותר. Don't Start Now הוא קטע דיסקו למהדרין - החל מבס הפאנק המטריף, דרך הגשר לפזמון שהוא הומאז' כמעט ישיר לג'ורג'יו מורודר, ורפרנס כבר ישיר לקלאסיקה I Will Survive במשפט "Aren't you the guy who tried to hurt me with word goodbye". זה שיר מרים שאוהב לעקוץ. גם את האקס, וגם את המאזין עם הרעיון של לשים העוגן המלודי בגשר לפזמון, במקום בפזמון עצמו (בדומה ל-Can't Feel My Face של דה וויקנד). איך שפופ צריך להישמע לפחות בתחילת העשור הבא.
7. Bon Iver - Naeem
בון איבר נע לאורך הקריירה שלו בין המינימליסטי לרב שכבתי. ב-Naeem הוא מגביר ועולה לדרגת מולטימודלי. ג'סטין ורנון לוקח ערימה של מטאפורות ספק מיסטיות ספק בליל זרם התודעה ומגיש אותן באריזה של הרמוניות נוסקות מעלה וקצב דוהר קדימה ללא הפסקה. בדומה לרוב החומרים של בון איבר, את השיר מרגישים, לא מבינים. קריאות השבר של ורנון מפלחות את העומס האינסטרומנטלי כאילו היה נביא שזועק בהמון, לא שיש לו משהו חשוב להגיד, רק להסיט לרגע את תשומת הלב אל מחוץ לשגרה. ההרמה המוזיקלית של השנה.
6. Lana Del Rey - The Greatest
לנה דל ריי הפכה בשלב כלשהו לפרסונה המעצבנת. היא נשבתה בדמות שהיא יצרה וכל שיר הוא התייפכות על אובדן התמימות בשמש של דרום קליפורניה, עם יותר מדי ריוורב. The Greatest לא חף מהקלישאה הזאת - השיר מתחיל בהתייחסות ללונג ביץ' והמתופף המנוח של נערי החוף, ונגמר בקניה ווסט ו-Life on Mars של בואי, כלומר - אין יותר לנה מזה. אבל בין הקצוות הקלישאתיים יש את האמצע, שהוא בלדת רוק משובחת מהזן "הישן והטוב" (כי להאזין לדל ריי משמעו להישאב לעולם שלה). היא מצליחה לראשונה אחרי הרבה זמן לאזן בין הדרמה והחום ואפילו מוסיפה אירוניה - The Culture is lit and I had a ball, I'm burned out after all - בשביל להוכיח שהיא לא באמת רצינית עד הסוף. סוף סוף אפשר להתחיל לפתור את חידת הלנה דל ריי שנפתחה ב-2011.
5. Billie Eilish - Bad Guy
עד Bad Guy היה חשש שבילי אייליש תישאב למערבולת רצינות היתר ע"ש לנה דל ריי. הרי מה עוד אפשר לחשוב על זמרת בת 16 שהחזירה לפופ את האסתטיקה של מרילין מנסון? אבל אז פתאום יצא לאור ביט פותח קצבי עם בס, נקישות אצבעות, וליין חללי סופר קריפי, ויחד איתם אנחת הרווחה שלנו. מי שמוציאה שיר שנשמע כמו פסקול שהולחן על ידי דני אלפמן לסרט טים ברטון היא לבטח אחת שצוחקת לכולנו בפנים. למעשה היא כאילו לקחה את הביקורת שהופנתה כלפיה והעבירה אותה החוצה עם שיר שבז על כל מי שלוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. בשיר הזה בילי אייליש הפכה מהילדה הגותית של הכיתה שקצת פחדת לגשת אליה לזו שאתה מת שתהיה החברה הכי טובה שלך, ואולי אפילו תסכים.
4. Vampire Weekend - Harmony Hall
יש משהו מעצבן במישהו שעומד מולך ואומר "כיף לי בחיים". ולא שהוא עשיר, מפורסם, או בריא, הוא פשוט מבסוט על אמת. ואמפייר וויקנד גרמו לשיר שכולו חיוך, שברגיל האינסטינקט הוא להעיף סטירה, להישמע לגיטימי גם למי שלא אוהב להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה. Harmony Hall שואב הרבה מהחיוביות של הרולינג סטונס ופריימל סקרים מבלי להפוך לפרסומת של נוזל לכביסה צבעונית בהשתתפות אנשים מכל הסוגים. לא רק שלא נוצר שמץ של בוז, השיר אפילו גורם לרצות להצטרף לאווירה. פסקול לבוקר טוב גם בימים אפורים.
3. Mark Ronson ft. Lykke Li - Late Night Feelings
מארק רונסון יודע להוציא אלבומים טובים באופן עקבי. באחרון שלו הוא מוציא לאור את המושג "Sad Banger" ומצליח עם הביטוי להגדיר תחושה של עשור. בשיר הנושא של האלבום הוא לקח את האורות המנצנצים של כדור דיסקו ומשתמש בהם בתור כדורי ירי שמחוררים את הלב. את התפקיד של סוכנת כפולה, מהות הדיסוננס של השיר, הוא נותן לליקה לי - היא גם מובילה את האופוריה, לשכוח מהצרות, וגם מכריחה להתמודד עם הבדידות. Late Night Feelings הוא השניה לפני שהלילה נגמר, כשהאורות עדיין כבויים ועדיין לא צריך להתמודד עם המציאות של מחר.
2. Angel Olsen - All Mirrors
אנג'ל אולסן הגיעה לשלב בקריירה שהאמן רוצה את זה בגדול יותר. אולסן גייסה לצידה תזמורת שלמה, בתוספת שכבות של סינת'ים, לממש פנטזיה של כל מוזיקאי אינדי. במקום ליפול בין הכלים ולתת להם לסחוב אותה היא מרחפת גבוה מעליהם להראות ידה של מי על העליונה, היא המכוונת ולא הנגררת. אנג'ל אולסן הצליח ליצור מלודרמה עם אפס קיטש ובונה בועת התרחשויות כמעט אפוקליפטיות שלא חורגות מחוץ לגבולות שנקבעו מראש. ההתמסרות הכי מספקת.
1. Lizzo - Juice
ליזו היא האייקון של 2019. היא לקחה את כל המודעות החברתית שמעצבנת חלק ניכר מהאנשים ותרגמה אותה למניפסט של לפרגן לעצמך בכנות גמורה ועם אפס פילטרים. Juice הוא הרבה מעבר לאהבה עצמית, הוא כוח מניע שמוביל לאנשים להרשות לעצמם מבלי להתנצל. במובן מסוים השיר הוא ההתגלמות החיובית של הבעיה הכי גדולה של התקופה - הצורך הכמעט התמכרותי לראות ולהיראות ברגע המושלם. הרי אין אחד שיעדיף לתעד את החלקים האפורים והמבאסים של החיים. ליזו באה ואומרת - בואו תראו אבל קודם לעצמכם, להתפאר בפני אחר נמצא בעדיפות שניה. זה שיר ששחרר את הפופ מהעצבות שליוותה אותו לאורך העשור. בכל הרטרו-פאנק-חצוצרות-גיטרות פרינס-גוספל אין אפילו טיפה אחת של עגמומיות, גם לא בתת מודע. לליזו מגיעה הרמה גדולה על שהרימה אותנו, בלי רגשות אשם.
>> הצביעו למצעד השנתי ולמצעד העשור של mako וגלגלצ!
האזינו לשירים שעשו לנו את 2019 בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק:
