יום חמישי האחרון, אמפי שוני. אל הבמה עולה בסערה שירי מימון, ובלי יותר מדי מאמץ סוחפת את הקהל שמצא את עצמו במסע מוזיקלי של שעתיים בהופעה שנעה בחוכמה על הציר שבין בכי לצחוק. את ההופעה פתחה שירי עם "ככה פשוט", שיר שאולי מייצג יותר מכולם את הקלילות שבה היא מרעידה את הבמה, אבל לא ממש משקף את מה שקרה לאחר מכן, שעה לתוך ההופעה.
בשורה הראשונה עמדה לה חבורת בנות שסביר שעוד לא נולדה כששירי הרעידה אז את ניצנים, ובכל זאת הן דיקלמו כל מילה בכל שיר (יותר טוב ממני, בלי ספק), ושירי, עצמה, שהבחינה בהן ובקהל המגוון מולה - נתנה להן ולכולם בדיוק את מה שהם היו צריכים. באלתור של רגע ובשובבות הייחודית לה, שירי סחפה את הבנות לפרוק בצעקות את כל האנרגיות שלהן. דקה לאחר מכן היא כבר שינתה פאזה, ובצחוק מהול בעצב סיפרה בכנות על התקופה המטלטלת שעברה בזמן הקורונה, ואם יש משהו אחד שאי אפשר להתעלם ממנו במופע הוא ההבנה שלה מה הקהל מולה רצה אחרי שנה וחצי של סגרים והגבלות. 
הקסם של שירי קורה, כל הזמן, היא סוחפת וגורמת לכולם להצטרף לחגיגה בזמן ששירה המונית והרמונית להפליא הציפה את חלל האמפי. ברגעים מסוימים, כמעט בתיאום מושלם, הקהל הותיר אותה לשיר לבדה, ולא כי המילים לא ידועות לכולם - אלא כי על הבמה עמדה לה דמות מסונוורת מרגש שהשאירה את הקהל מהופנט תוך שהוא שקוע עמוק בכל צליל שבוקע מגרונה. כשהיא נטולת מניירות ומלאת רגש אמיתי וסוחף, שירי ביצעה את "וויטני" בצורה שלא משאירה ברירה אלא לדמיין את הילדה הקטנה מקריית חיים עומדת מול המראה ומייחלת לרגע הזה, והנה הוא כאן – גדול מתמיד.
בשלב הבא הרכבת כבר הגיעה לתחנה הכי מרגשת שלה, בה אף אחד כבר לא הצליח לעצור את הדמעות. שירי, שאיבדה השנה את אחד מנגניה, יונתן פריג', שיתפה על ההתמודדות הקשה, וברגע אחד נהיה פתאום שקט מופתי בקהל בעודה היא מכניסה אותו עמוק לתוך הנשמה שלה: "הוא פשוט הפך להיות חלק ממני, ומי שאני על הבמה", סיפרה מימון בהתרגשות כשברקע נשמעה המנגינה הנכונה ששמורה לרגעים האלו בדיוק.
"הוא היה חבר קרוב ואיש סוד. ואז הוא הלך, והכל פשוט נשמט", סיפרה שירי בדמעות, ורגע אחרי, בתזמון מושלם, היא החלה לשיר את "כשהלכת", שקיבל לפתע משמעות חדשה ומצמררת, בדיוק כפי שסיפרה לאחר הביצוע של ליה שקד לשיר הזה ב"כוכב הבא". ואז, אם לרגע הקהל חשב שהדמעות מאחוריו, שירי פתחה גרון עם "שלג בשרב", הטלפונים נשלפו, הפנסים הודלקו ואווירת הסיקסטיז ריחפה באוויר. כמה רגש.
כש-"Roxie" התחיל להתנגן ברקע לרגע אפשר היה להאמין שאנחנו נמצאים יחד איתה על הבמה הגדולה בברודווי, שללא ספק הותירה את חותמה והשפיעה על המופע החדש. הנגנים שלה שינו לפתע כיוון, הפכו לרקדני ליווי וכבשו יחד איתה את הקהל בקלילות. מיד לאחר מכן הגיע ה-שיר, "השקט שנשאר", בתזמון מדויק. בשלב הבא האנרגיות כבר טיפסו גבוה אחרי שדיג'יי ינון יהל לבמה – השקט שנשאר נשבר, ושוני הפך פתאום למסיבה הכי טובה בעיר.
וכששירי אומרת מסיבה - היא מתכוונת למ-ס-י-ב-ה; אם חשבתי שאני הולכת להישאר ישובה על הכיסא לאורך כל המופע, בשלב הזה גיליתי כמה טעיתי. אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שהחלק הזה של "הפארטי" היה מפתיע למדי כששירי בחרה לשלב בו את השירים שלה עם קאברים ללהיטים עכשוויים. אם בהתחלה הייתי סקפטית לגבי הבחירה הלא צפויה, מהר מאוד התבדיתי; ריהאנה, דואה ליפה ועומר אדם – כולם היו שם, ובכולם היא נשמעה טבעית, כאילו הם רק חיכו שתשיר אותם. בשלב הזה הלהקה כבר ירדה מהבמה, הרקדניות הצטרפו, ובאגף דור ה- X הורגש הלם קטן מהמסיבה שקמה סביבם.
את הקסם האמיתי שירי השאירה כמובן לסיום, עם "נשימה", והוכיחה (שוב) שהיא זמרת אחת מסוגה, שום דבר לא יעצור אותה, וכמו שהיא אמרה מול האמפי הנרגש: "כל כך רציתי להיות טובה". אז המופע החדש מוכיח זאת, לכל מי שהיה לו ספק. שירי מימון טובה. מה זה טובה? שירי מימון בשיא שלה.