אפשר לנשום לרווחה: שלושה מיליון צופים איתרו להיט רגאטון ישראלי

ראשית נאחל מזל טוב: אזרחי ישראל למדו להשתמש ביוטיוב. אמנם בעיכוב לא קטן, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם. האתר שכמעט עשור מכתיב את תעשיית המוזיקה העולמית מתחיל לקבל משמעות גם בשדה המוזיקה המקומית. להזכירכם עד לפני 3 שנים בערך, בעוד העולם חגג מיליארד צפיות ל"גאנגם סטייל", נשארנו הרחק מאחור כשהלהיטים הכי גדולים בארץ גירדו את המליון הראשון שלהם. פעם היינו רק יכולים לפנטז על המספרים האלה – 19 מליון השמעות לשיר של אייל גולן, 10 מליון למוקי, 6 מליון ללירו דנינו. וכל זה מבלי להחשיב את הקאברים, המחוות וסרטוני חיילים עושים צחוקים לצלילי השיר.

אבל כמו שהקלישאה מספרת את המיליון הראשון הכי קשה להשיג, ומשם הדרך למיליונים נוספים כבר קלה. במקרה של גולן, מוקי ודנינו, כולם זכו לפרגון מהתקשורת ומתחנות הרדיו. רבים מהקוראים והמאזינים נכנסו לחפש את השיר ברשת אחרי שכבר נתקלו בו במקום אחר. אבל לצד ההצלחות האלו, נוצרת לה היסטוריה נכבדת של להיטים שנוצרו מויראליות ובאז נטו. שמעתם פעם על עידו בי וצוקי? קוקי לבנה? אולטראס? לכל ההרכבים הללו יש שירים עם מליוני הקלקות, שלרוב מגיעים מהקהל הצעיר. עד השנה זה לא ממש שינה לתחנות הרדיו הישראליות, שהמשיכו עם מדיניות נוקשה ולא התייחסו למה שקורה במפלצת שקרויה אינטרנט. נצ'י נצ' אליעד ואיזי, כוכבים שיצרו הייפ אינטרנטי בעיקר אצל נוער וחיילים, מקבלים סוף סוף חיבוק חם וראוי מגלגלצ.

התוצאות עובדות טוב לכולם: מצד אחד תחנות הרדיו חושפות קהל חדש לשיר, ומצד שני נהנות ממעמדו כלהיט. אי אפשר להתעלם מתוצאה חיובית נוספת למהלך: תחייתו של ההיפ הופ הישראלי. תחשבו על זה, מאז עידן סאבלימינל והצל לפני כעשור, ההיפ הופ היחיד ששמענו ברדיו היה בעיקר הדג נחש ומוקי (שכבר פחות מראפרפ). נצ'י נצ' היה הראשון ששבר את המחסום הזה, גם בזכות שהוכיח שהרשת מתעניינת בו, ואז הגיעו טונה וקפה שחור חזק. ההצלחה של כל אלה מעידה על כך שהמאזינים מוכנים לקבל שוב את ההיפ הופ שלהם בעברית, ואפילו לעקוב אחריו באינסטגרם. כשההיפהופ שולט אז יש מקום גם לתת-ז'אנר הלטיני שלו - רגאטון. תשאלו את אלון דה-לוקו, שצמח בתקופת הזוהר של ההיפהופ הישראלי בתחילת העשור הקודם.

"שומעת רגאטון ובא לה לרקוד"

תכירו את נציג הדור הנוכחי, גל מלכה. "בא לה לרקוד", בו הוא מארח את סטטיק, עלה ליוטיוב לפני שלושה חודשים והחל לצבור תאוצה מיד עם צאתו. כנראה שרוב המאזינים לא שמעו לפני זה על מלכה, שבעיקר כיכב במועדוני היפהופ כדיג'יי לחובבי הז'אנר. אבל כפתור השייר עושה את שלו, והנבואה בשיר "שומעת רגאטון אז פתאום בא לה לרקוד" התממשה. אנשים שמעו את השיר, הפיצו את הבשורה לחברים שלהם, ומפה לשם הגיעו 3 מליון צפיות. אם זה לא לשבור את האינטרנט אני לא יודעת מה כן.

אבל כידוע, קליקים זה לא מדד לאיכות. בואו נגיד את זה ככה, יש הרבה קליפים שיותר ראויים למיליארד צפיות מאשר "גאנגם סטייל". חלק מהלהיטים הנצפים בישראל הם שירים שעובדים בעיקר אצל הילדים וקהל בוגר ככל הנראה לא היה מתלהב מהם. עדיין צריך להפעיל שיקול דעת בנוגע למה מאזינים שכבר סיימו תיכון גם יאהבו. במקרה של "בא לה לרקוד" אין חשש. מה שהרגאטון הכי מצטיין בו זה לגרום לתחת לזוז, ולכן אנשים קלילים שאוהבים את החיים לא ישארו אדישים אליו. הקצב מעולה, הראפ של סטטיק עושה את העבודה, והוא כולו תמצית של גוד וייבז. נכון, ההפקה היתה יכולה להיות מהודקת יותר, אבל מתעלות עליה המילים והאווירה הפמיניסטית (כן, כתבנו את המילה הזאת) שהן יוצרות בשיר.

"בא לה לרקוד" הוא שיר שמרים לבחורות. מדובר על מישהי שלא מחפשת בעל, לא מעניין אותה בחורים עשירים, והיא אפילו לא רגשנית גדולה. היא כל היום בים, מסובבת ראשים, המחזרים בעקבותיה, אבל מצידה תנו לה רק לאהוב את השמש ורגאטון. "קוראת להם כלבים כי הם קוראים לך מעלפת" זו שורה נדירה בז'אנר שדווקא יכול לעודד קריאות מטרידות לבנות. זה עדיין לא בדיוק שיר שמרב מיכאלי הייתה לוקחת לקמפיין שלה, כי בכל זאת, הבחורה עליה שרים לובשת ג'ינס שרואים לה ת'תחתון וגופיה עם מחשוף ו"שהקצב עולה כשהיא לאט מתחילה לחשוף". אבל למי איכפת כשהיא עושה את זה בשביל עצמה ולא בשביל להרשים גברים? מלכה וסטטיק יצרו להיט סקסי שמצליח להיות לא פוגעני, ועל זה בכלל מגיע להם להצליח.

בזמן שאתם קוראים את הכתבה הזו, מונה היוטיוב של "בא לה לרקוד" ממשיך לעלות. תחנות הרדיו כבר הבינו את גודל הלהיט ומנגנות אותו בלי סוף, ואין שום סיבה שלא.