10. A Great Big World & Christina Aguilera - Fall On Me
אחד מהרגעים המפתיעים והמיוחדים בקריירה הענפה של כריסטינה אגילרה היה החיבור לצמד האנונימי דאז A Great Big World. אגילרה שידועה בחוסר רצון שלה להחביא את עוצמת הקול שלה, התכנסה ב-Say Something לקול שני כמעט מינימליסטי. ההצלחה העצומה של השיר הביאה אותם לשיתוף פעולה נוסף, הפעם אגילרה תופסת מקום רחב יותר ומקבלת בית ופזמון משלה. כגורלם של כל הנסיונות לשחזר הצלחה, הדואט החדש נופל לעומת שיתוף הפעולה הראשון. לא שמדובר בשיר רע, הוא אפקטיבי ולבטח יתפקד כפסקול לסלואו ראשון בחתונה, אבל אין בו את הקסם הנאיבי של Say Something. מה שכן, כריסטינה אגילרה מוכיחה שגם אחרי 20 שנות קריירה, היא עדיין הזמרת עם הקול הכי בלתי מעורער בסביבה.
9. Koffee - W
קופי רק בת 19 וכבר יש לה מועמדות לגראמי בקטגוריית האלבום בז'אנר הרגאיי. הזמרת הצעירה מג'מייקה פרצה השנה עם השיר Rapture ועם אי.פי ראשון הנושא שם זה. בשיר החדש היא ממשיכה את הקו של להיות בעלת קול ייחודי ומרענן שפורץ את גבולות הז'אנר.
8. The Weeknd - Heartless
דה וויקנד הוא מהאמנים הבולטים שפרצו בתחילת העשור והצליחו לשרוד לכל אורכו. הוא עשה זאת בזכות הליכה מתונה לכיווני הפופ מאזורי הארנ'בי האפל שאפיינו במיוחד את טרילוגיית המיקסטייפים איתה פרץ. כנראה בעקבות סיום העשור דה וויקנד הרגיש געגועים לרגע ההתחלה והוציא השבוע שיר חדש שמרגיש הכי קרוב לטרילוגיה. השוני הגדול הוא שבעוד אז הוא בעיקר פנטז על כסף ובחורות, כיום הוא מתרברב על הבלינג והבת זוג לפרקים בלה חדיד. דיכאון של האלפיון העליון.
7. Big Freedia ft. Icona Pop - Louder
ביג פרידה לא מאמינה בשירים שקטים, אבל להכריז על שיר שלך כעל "Louder" מעלה את השאלה - לאן עוד? אמנית הבאונס מקבלת בשנים האחרונות הכרה גם מחוץ לעולמות הז'אנר בזכות ביונסה ודרייק שהשתמשו בקולה הייחודי, בנוסף לשיתופי פעולה עם קשה, דיפלו וליזו. אז האם Louder באמת כזה? לא באמת. הוא דווקא רגוע ביחס לחומרים הרגילים של ביג פרידה, מה גם כשמדובר בשיר עם איקונה פופ הידועות בלהרים גבוה. לא שהוא מאכזב, מדובר באחד הקטעים הטובים של ביג פרידה, פשוט כל העוצמה כנראה הלכה לקבל אישור לסמפל את Snap.
6. Black Pumas - Colors
יש שירים שצצים משום מקום. Colors שייך לבלאק פומאס - צמד מאוסטין, טקסס שמורכב מהזמר אריק ברטון (לא להתבלבל עם אריק ברדון מהאנימלז) והמפיק אדריאן קאסדה. כביכול אין שום דבר חדשני או מיוחד בשיר, עוד קטע רטרו סול. רק ששני המרכיבים העיקריים של הצמד - הקול של ברטון וההפקה של קאסדה משתדכים בכזו שלמות שמקבלים שיר ממכר מבלי שיהיה מעצבן. התכונה הזאת הובילה אותם לקבל מועמדות לגראמי בקטגוריית האמן החדש ואפילו הרדיו המקומי אימץ אותם. השבוע הגיע הקליפ לתת חותמת סופית של אנחנו כאן.
5. Alicia Keys - Time Machine
אנחנו בטוחים שאלישיה קיז היתה רוצה להיכנס למכונת זמן ולנסוע קצת אחורה. אין מה לעשות, העשור הנוכחי לא עשה לה הכי טוב והיא היתה צריכה לפנות מקום לאחרים. אבל מה שהכי יפה שהיא לא הולכת אחורה גם מוזיקלית. ליתר דיוק, היא לא הולכת לאחורה שלה, היא כן חוזרת לסינת'ים של שנות השבעים והשמונים. קיז שלא הפסיקה לאחוז בקול חם מספקת את האיזון לצלילים המתוכנתים לקבלת שיר שבתקווה יסמל את העשור הבא כחזרה משמעותית יותר למשחק.
4. Roisin Murphy - Narcissus
אם כבר אנחנו בשנות השבעים, רויזין מרפי מראה איזו מלכת דיסקו מפוספסת היא. השיר החדש מכניס בקלות את המאזין לאופוריה של הימצאות ברחבת מועדונים מבלי להיכנס לגנריות של הז'אנר. בעזרתו של המפיק ריצ'ארד באראת (הידוע גם כ-Parrot או Crooked Man), רויזין מפרקת את הדיסקו לרכיביו ומסדרת אותם מחדש לקבל יצור מוזר ואחר מבלי להישמע זר. הקליפ הוא הומאז' יפהפה לאייקון האיטלקי רפאלה קארה.
3. Aretha Franklin - O Tannenbaum
מאז לכתה העצוב של ארית'ה פרנקלין לא הרבו בשחרור חומרים לא ידועים שלה. השבוע קיבלנו הפתעה משמחת בדמות הופעה שלה מ-2015 בה היא מבצעת קלאסיקת חג מולד - O Tannenbaum. הביצוע כולל לא רק את הנגינה שלה על הפסנתר, כלי נגינה שהיווה תפקיד משמעותי לאורך הקריירה שלה, אלא גם קצת שורות בגרמנית מהטקסט המקורי של השיר המסורתי. מתנת הכריסמס הכי יפה שקיבלנו.
2. Labrinth ft. Sia - Oblivion
כבר השתפכנו פה רבות על לברינת' אבל הוא הוציא אלבום חדש השבוע אז נמשיך במגמה. הפעם במוקד הוא הרצועה הסוגרת של האלבום ואירוח של שותפתו ל-LSD, סיה. לא שומעים אותה הרבה, אבל היא כתבה את השיר ביחד איתו וניחוש מושכל אומר שמדובר בקטע שנכתב ל-LSD אבל ירד בעריכה, וחבל. יש ללברינת' יכולת לייצר דרמה מבלי שתרגיש דרמה. השיר גדול אבל הוא לא מגמד אותך ומרגיש יותר כמו יד תומכת מאשר חיבוק דב. אחד שחבל לפספס.
1. Stormzy ft. Burna Boy & Ed Sheeran - Own It
הראפר הבריטי סטורמזי עומד לפני אלבום שני ומוציא סינגל שצפוי למשוך את כל תשומת הלב. השיר מצליח לשלב באלגנטיות מירבית את העולמות של כל המשתתפים. בצד אחד יש את הגריים של סטורמזי, בצד אחר יש את הדאנסהול של ברנה בוי, ובצד הקיצוני יש את אד שירן. נכון שאד שירן נראה פה כמו הילד שנדחף לשורה האחרונה באוטובוס, אבל לא נשכח שגם הוא התנסה בקצת היפ הופ בקריירה שלו (ע"ע You Nee Me, I Don't Need You מאלבום הבכורה). הקרוסאובר המוזיקלי של הרגע.
האזינו לשירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: