אושר כהן משחרר הבוקר את "אני אוהב אותך", סינגל חדש שממשיך במובהק את התפשטות הטראפ המזרחי, תת הז'אנר שצמח במפתיע בישראל בשנה האחרונה. את השיר החדש כתב והלחין כהן בעצמו כמו את מרבית שיריו, ועל מנת לשלב את האלמנטים הנדרשים מעולם ההיפ הופ הוא נעזר במפיק נדב "נאבי" אהרוני.

את השיר החדש כתב כהן על זוגיות שניהל בעבר, ולמרות שהוא לא מעוניין להרחיב יותר מדי על בת הזוג לשעבר שעליה כתב את השיר, הוא דואג להבהיר שהוא "כבר עבר הלאה" ומדובר רק בפרק אחד מהחיים שלו. "כשאתה כותב ויוצר יש המון עניין עם התת מודע שלך", הוא מספר בראיון ל-mako. "כיוצר אתה פועל מתוך דברים שנמצאים אצלך בתת מודע, צלילים ששמעת, מילים שנתקלת בהן בשירים ומעלות לך אסוציאציות - וכנראה שפה זה היה שחור על גבי לבן".

כהן אמנם רק בן 22, אבל כבר הספיק לכבוש את הרדיו לפני כשנתיים עם "ברגעים שאת הולכת"; להכניס שיר לאלבום החדש (שכולל רק שמונה שירים) של עומר אדם; וליצור כמה וכמה להיטים שהפכו בשנתיים האחרונות לסוג של פסקול ברשתות החברתיות ובחפלות. אז מה השלב הבא בקריירה מבחינתו? ובכן זו שאלה טובה, כזו שלכהן אין כרגע את התשובה הסופית עליה, אבל הוא כן מוכן לדבר על הכיוון הכללי אליו הוא צועד.

"קודם כל, הקריירה בתור זמר חשובה לי יותר מכל", מספר כהן. "אני מאוד סביב זה עכשיו, ואם הייתי רק יוצר אז הייתי מפיק לאמנים אחרים, גם כאלה לא מוכרים, אבל חשוב לי מבחינה אמנותית להתקדם כמה שיותר. חשוב לי להישאר מעורב בהפקות. מילים ולחן זה משהו שאני מביא איתי, אני כותב מגיל 16 בערך, ואני כל הזמן חושב על שילוב כלי הנגינה שאני יודע לנגן עליהם - יש לי עוד המון דברים לחשוף בפני הקהל שלי".

ביט ההיפ הופ הברור שמלווה את השירה שלו בסינגל החדש הוא כנראה אחד מהדברים החדשים שכהן החליט לחשוף בפני מאזיניו, והזמר הצעיר, שמנגן כמעט על כל כלי נגינה אפשרי מאז שהיה ילד, מסביר שבחר ללכת על הכיוון הזה כי הפעם הוא לא רצה לעשות מוזיקה קצבית, אבל עדיין לאפשר לקהל שלו להזיז את הראש תוך כדי ושירגישו שהם בקצב: "רציתי שהשיר ישמח אותם. אני לא בא להגיד 'את עושה לי עצוב', האווירה שלו בסוף היא שהכל טוב", מספר כהן.

אבל למה דווקא היפ הופ?
"זה הגיע אחרי שבחצי שנה האחרונה התחלתי לשמוע יותר את הסגנון הזה. זה התחיל עם המלודיה של הפסנתר, אבל לא רציתי ללכת לשם במאה אחוז, אני עדיין רוצה להביא את עצמי. עשיתי סקיצה ואז הלכתי לנדב אהרוני שהיפ הופ זה ה-DNA שלו".

בשביל לאזן את האווירה המערבית שמזוהה עם הז'אנר בו בחר להתנסות, כהן ואהרוני רצו לשלב גם את ההפך הגמור: "אמרנו שאנחנו חייבים להביא גם את ה'בכי' בשביל שתהיה ניגודיות אז שלחנו את הסקיצה לטורקיה, לקבוצת הכנרים של איברהים (טטליסס)", עניין שבהחלט בולט בשיר ברגע בו הכינורות נכנסים ומתנגנים על הביט הטראפי  בשילוב מפתיע שמיד מושך את תשומת ליבו של המאזין.

במהלך תקופת הקורונה חווה כהן טרגדיה אישית אחרי שסבא שלו, אליו היה קשור במיוחד, נפטר לאחר שנדבק בנגיף ("הוא היה בן אדם בריא ותוך ארבעה שבועות נגמר. זה הזוי"). בשביל להתמודד עם האובדן הוא העסיק את עצמו ביצירת מוזיקה והתנחל באולפן שבביתו בקרית מוצקין. "מנסים להמשיך לעבוד, אין דרך אחרת. המזל שלי בקורונה הוא שאני כותב שירים ומלחין, אז זה עזר לי מבחינה כלכלית ואני באמת עומד על הרגליים ברוך השם. אני מנסה כמה שפחות להרגיש את המכות בכנפיים, וברוך השם אני מודה על הכלים שיש לי".

"הוצאתי בשנה האחרונה ארבעה שירים והם עשו לי רק טוב", מוסיף כהן. "הקהל קיבל אותם בהמון אהבה ואני מרגיש שהצלחתי להתקדם למרות כל הסגרים וביטול ההופעות. מרגישים את זה שאתה נשאר בתודעה. אתה מרגיש את זה ברשת, ברדיו ובטלוויזיה. אני מוכרח להגיד שזה לא היה פשוט ויש המון זמרים שנמחקו בקורונה".

הכתיבה של כהן, שמזוהה בעיקר עם מטאפורות "ללא פילטר", הפכה לפופולרית מאוד בשנים האחרונות, ומורגש שבשיריו הוא אף פעם לא פחד לגעת בנושאים רגישים, גם אם לא מדובר בשירים שלא הוא כתב. כך למשל כשבחר לשיר את "ציפרלקס" (שכתב עדי כבירי): "לצערנו הנושא הזה נהיה מאוד 'אין' בשנים האחרונות ואני בעד שירים שאנשים יוכלו להתחבר אליהם, זאת למרות שאני באופן אישי לא נוטל ציפרקלס. אני בעד שירים שיכולים לדבר על כמה שקשה לך ובסוף זה רק יחזק אותך".

תסביר.
"כשאתה בוכה אתה מגיע לשפל, אתה מגיע לנקודה הכי נמוכה שהנשמה שלך יכולה להגיע. אתה עושה ריסטרט. זה אומר שמכאן אתה יכול להיות רק יותר שמח, וזה בדיוק מה שאני עושה עם האמנות שלי".