ברוכים הבאים לשעשועון "מנומס או מהונדס". המשתתפים שלנו היום הם כל האמנים החדשים שנכנסו למיינסטרים הישראלי של השנים האחרונות. "המהונדסים" הם אלה שעומד מאחוריהם צבא של כותבים, מפיקים ומנהל אומנותי. "המנומסים" הם כמובן אמנים יוצרים שהולכים על בטוח, שרים על אהבה או אהבה לאלוקים, שירי אמצע הדרך מתוקים.

ונעבור מיד לסיבוב המהיר: עומר אדם - "מהונדס", סטטיק ובן אל - "מהונדסים", ישי ריבו - "מנומס", נועה קירל - "מהונדסת", בניה ברבי - "מנומס", סטפן - "מהונדס", עדן בן זקן - "מהונדסת", איתי לוי - בין "מנומס" ל"מהונדס".

עכשיו חשוב לציין, אין לי שום טענה נגד האמנים "המנומסים" וה"מהונדסים" של ישראל. להיפך, "המנומסים" מובילים בשירי רדיו מרגשים שכתובים היטב, ו"המהונדסים" הם הפרזנטורים של דור כיפי, מגוון וחדשני יותר. פשוט חסרה כרגע הקטגוריה של "הבועטים". כאלה שעושים משהו מאוד מיוחד ואחר, ועדיין יגיעו למקום הראשון ביוטיוב.

הקטגוריה הזו, של "המיוחדים", אויישה לרגע על ידי אמני היפ הופ ישראלי כמו נצ'י וטונה מכיוון גלגלצ או דודו פארוק מכיוון הנוער, והם הצליחו להביא הרבה הייפ סביב מסרים לא קונבנציונלים. אבל גם הבעיטה הזו סופה להישחק, ולפרובוקציה, כמו לכל דבר, מתרגלים בסוף.

תוך שנה בלבד היינו עדים לסיפור עלייתו ונפילתו של דודו פארוק, ואיך הדמות השובינסטית והגזענית שהייתה האדם הכי מחופש בגוגל פשוט נעלמה לה וחזרה אל עולם האנונימיות, כאילו לא הייתה מעולם.

נכון, יצאו לדודו שירים בקיץ שעבר, אבל הם התקשו לשחזר את ההצלחה של "אלירן סבג" או "דוד המלך". הוא ברח כי היה בלאגן גדול; מהפאדיחות באופירה וברקו ועד להופעת ההשקה הבינונית. לכן, היה ברור שאורי קומאי, האדם מאחורי דודו פארוק, יכול היה רק לחזור בדמות אחרת או כקומיקאי - כי הפרסונה הזאת הפכה למאוסה מדי.

אז הוא עשה חתיכת תרגיל. לפני שבוע חזר כדמות בשם בובי רז'ולו, איש מתולתל עם חליפת שומן, והאייטמים השתוללו. מגיא פינס ועד הצינור, (בהזדמנות זו אגיד שלתכנית הזו יש אובססיה לא ברורה כלפי האיש הזה) והכריזו על חזרתו המפתיעה. שבוע אחר כך הוא כבר חשף שהוא עבד על כולנו, ובובי רז'ולו היא בעצם דמות של הדמות. בטיזר לשיר החדש הוא הוריד את חליפת השומן וממנה יצא דודו פארוק, אותו אחד שהכרנו, רק במקום קרחת - שיער מחומצן, ובמקום סקסיזם - גזענות כלפי שחורים. על המוקד הפעם: איברו המוצנע של סטפן לגר.

 

בתוך עולם "המנומסים"/ "מהונדסים" הדבר זה הרגיש כמו אוויר לנשימה. צעד מפתיע שכיף לדבר עליו. הנה מישהו שפועל מחוץ למוסכמות באשר הן - הוא לא בצד שקורא ללבוש מכנסיים ארוכים לשם צניעות, ולא בצד שקורא ללבוש מכנסונים לשם השיוויון. דודו פארוק לוקח מכנסיים קצרים וגוזר אותם לצורת כיפה ושם על הראש. "סטפן לגר" התמקם כרגע במקום הראשון ברשימת הסרטונים החמים ביוטיוב כי הוא לבד בקטגוריה שלו - ויש לזה ערך בעיקר כי מאוד מאוד משעמם עכשיו.

השאלה המסקרנת היא מה הערך של זה? הרי סך הכל המסרים פה די ברורים - קומאי קורץ לפופ המהונדס בהשוואה שלו לסטפן, בה הוא מקטין את עצמו (ואת האיבר שלו) מול גודל ההצלחה (והאיבר) של סטפן. הקליפ הוא אחד לאחד הקליפ של השיר "אני לא אני״ של מרגי". השיר עצמו הוא בהפקת ג'ורדי, ה-מפיק של הפופ המהונדס. אבל בסוף הוא חוזר לאותה נקודה חלשה שהייתה לו גם בסיבוב הקודם - המסרים לא מספיק ברורים כשמתפוגגת עננת הפרובוקציה. שוב הצעירים יאהבו את הבדיחה ואת הביט, והמבוגרים יכעסו בדיוק כמו בפעם שעברה. "סטפן לגר" הוא שיר מעולה - אבל הוא גם גזעני ודוחה. חייבים להודות.

לפי כל התחזיות דודו פארוק היה אמור להיות היום זיכרון רחוק. פרובוקציה שנשחקה מדי ומכל כיוון - אבל הנה, הוא חזר, וגם אם אכתוב פה שמיצינו והוא צריך לשחרר את הדמות, זה לא רלוונטי כי יש לו סיכוי לחזור אלינו בסיבוב. כי אורי קומאי הוא בעצם "המהנדס הלא מנומס". איך אומרת אופירה? מה ששלו, לגמרי, שלו.