השנה היא 1965. תחרות האירוויזיון מתקיימת בנפולי, אחרי שאיטליה זכתה שנה קודם בתחרות שהתקיימה בקופנהגן. ג'יליולה צ'ינקווטי ייצגה אותם שם עם הבלדה הקלסית "Non ho l'età". בתחרות שצוברת תאוצה משתתפות כבר 18 מדינות, בינהן לוקסמבורג הקטנה, שבה אין זמרים ולכן היא בוחרת מידי שנה במישהו זר, רצוי צרפתי, לייצג אותה. ב-65' הוחלט על מהלך נועז - לשלוח לתחרות את אחת הכוכבות הצעירות והמפתיעות של צרפת, פראנס גל. היא בסך הכל בת 18, אבל מזה שנתיים שהיא אחת הזמרות האהובות על הדור הצעיר. חלק מהשירים שהיא מקליטה נכתבו על ידי המוזיקאי הכי שנוי במחלוקת בצרפת, סרז' גינסבורג.
פראנס גל אולי צעירה, אבל כבר יודעת מה היא רוצה. מתוך 10 שירים שמוצעים לה, היא בוחרת את שירו של גינסבורג "Poupée de cire, poupée de son". זה שיר מאוד שונה מכל מה שנשמע עד אז באירוויזיון. הוא מהיר, קצבי, ואין בו הפסקה בין הבית לפזמון. חוץ מזה הטקסט שלו ציני. הוא מושר מפיה של בובת שעווה בחלון ראווה. הבובה מסבירה לעולם שעדיף להיות בחלון ראווה מאשר בובה אנושית בסלון.
בחזרות בנפולי יש מי שצועק לה בוז. גל קצת נבהלת. בתחרות הרשמית היא די מזייפת. הבחור שאיתו היא יוצאת, הזמר המפורסם ממנה בהרבה קלוד פרנסואה, מצלצל אליה אחרי שגמרה לשיר וצורח בטלפון שזאת בושה, ואיך היא מעזה לזייף ככה. אבל השופטים יותר חכמים ממנו ומעניקים לה את המקום הראשון בהפרש גדול. מרגע זה פראנס גל היא זמרת פופולארית בכל אירופה.
שלוש שנים אחר כך היא חוזרת לאיטליה. במסגרת פסטיבל סן רמו השנתי, מבוצע כל שיר בשתי גרסאות. ג'יליולה צ'ינקווטי מזמינה את גל להיות הפרטנרית שלה ולבצע במקביל אליה את "La pioggia" ("הגשם"). 1969 נחשבת עד היום לשנה הקלאסית ביותר של סן רמו. זו השנה שבה בובי סולו זכה במקום הראשון עם "Zingara" ובמקום השני שרו זה לצד זה סרג'יו אנדריגו ובת הטיפוחים של פול מקרטני מרי הופקין את "Lontano dagli occhi" ("רחוק מהעין"). גל וצ'ינקטווי מסתפקות במקום השישי, אבל השיר שלהן הופך ללהיט בכל אירופה. אלה שנים שבהן פראנס גל היא אחת הכוכבות הגדולות ביבשת, מנהלת קריירות נפרדות בצרפת, גרמניה, איטליה וספרד. בכל מדינה היא מקליטה בשפה אחרת, שירים אחרים.
אם אתם מתבלבלים בין כל הפרטים, אל תרגישו לא נוח. פראנס גל, אירוויזיון 1965 וסן רמו 1969 הם עולם הולך ונעלם. מעטים האנשים בישראל שיכולים לחזור על האנקדוטות שפרשתי כאן, בלי להתבלבל. מעטים, זה כנראה גג 10 אנשים בישראל. לשמחתי הפרטים האלה הם חלק מהילדות והנעורים שלי. ובבגרותי הצלחתי גם להשתמש בהם. את "Poupée de cire, poupée de son" שילבתי לפני עשרים שנה בפסקול של הסרט הקצר שלנו "בעל בעל לב". שיר האירויזיון של צ'ינקווטי "Non ho l'età" קיבל הרבה כבוד וסצנה משלו בסרט "ללכת על המים". לכן אני מרגיש קצת שותף. וכשהודיעו אתמול שפראנס גל מתה בגיל 70 מסרטן, היה לי קצת עצוב וישבתי שעה ארוכה לראות קטעים שלה ביוטיוב.
בישראל הביוגרפיה שלה מצטמצמת לכדי שני פרטים: שיר האירוויזיון שכבר דשנו בו, והשיר "אלה, אלה", שיר הצדעה לאלה פיצג'רלד שהקליטה באייטיז והפך ללהיט ענק גם בישראל. זה היה בקריירה השנייה והמקושקשת שלה. תקופה שבה היא שרה רק שירים שכתב בעלה מישל ברז'ה, בדרך כלל הם היו חלק ממחזמר או משואו ענק. החיים הם הרבה פעמים חידה גדולה. גל התאהבה בברז'ה שהיה זמר לא מצליח במיוחד אבל כותב אהוב. הם התחתנו והקימו משפחה והפכו גם לצוות אמנותי. הם לא השאירו חותם גדול כאמנים אבל חיו ביחד באהבה גדולה מ-1974 עד מותו מהתקף לב ב-1992. אחרי המוות שלו היא עוד השלימה אלבום שהתחילו לעבוד עליו ביחד. חמש שנים אחר כך, כשבתה נפטרה מסיסטיק פיברוזיס, היא הפסיקה לשיר לתמיד. זה היה לפני עשרים שנה.
כדי באמת להתאהב בה צריך ללכת אחורה, אל הילדה הבלונדינית היפהפיה שהתחילה לשיר בשנת 1964 והחזיקה קריירה מעולה עד אמצע שנות השבעים. ביחד עם פרנסואז הארדי, סילבי ורטאן, ולרגעים גם בריז'יט בארדו וג'יין בירקין, הן המציאו סוג של פופ מודרני נשי ומסעיר, שעד היום הוא אחד הסגנונות המופלאים בתבל. זה פופ שמושר בנונשלטניות, לפעמים בלחישה, תמיד בלי מאמץ. זה פופ שמושר על ידי נשים חזקות, מיניות מאוד, פתייניות, שלא דופקות חשבון ולא מתנצלות. אם אתם אוהבים את "Moon Safari" של אייר, דעו לכם שהשירה שם היא הצדעה לגל וחברותיה.
הבנות האלה אולי נראות תמימות, אבל הן יודעות הכל. באחד מהשיאים של הקריירה שלה היא שרה שיר בשם "Les sucettes" ("הסוכריות") שכתב עבורה גינסבורג. רק בדיעבד היא הבינה שהטקסט של השיר הוא דו משמעי ומיני מאוד, ולכן לא הסכימה בהמשך לשיר יותר משיריו וניתקה איתו כל קשר. פרט נוסף הוא שהשיר המפורסם "My Way", שמוכר בגרסה של פרנק סינטרה, היה במקור שיר צרפתי של קלוד פרנסואה, שנכתב אחרי שגל נפרדה ממנו. הטקסט לגרסה שאנחנו מכירים נכתב באנגלית, בלי קשר למקור. אבל הגרסה הצרפתית היא כולה שיר אהבה לגל.
כמו רוב כוכבות הסיקסטיז - פרט לפרנסואז הארדי הנהדרת, שהמשיכה לשמור על רלוונטיות ולהתחדש - גל נעלמה עם השנים. אבל זה באמת לא משנה, כי חלק מהשירים המתוקים שהוקלטו מאמצע שנות השישים ועד אמצע הסבנטיז, הם באמת יצירות מופת שקשה שלא להינמס כששומעים אותן. אתמול פראנס גל נפטרה אחרי שנתיים של מאבק בסרטן. נשיא צרפת כבר הספיד אותה בטוויטר. ההלוויה שלה לא תהיה דרמטית כמו זו שנערכה לג'וני האלידיי לפני פחות מחודש, אבל בפריז יעצרו לרגע את התנועה לכבודה.
אני מצרף כאן כמה לינקים ללהיטים חמודים שלה. אולי גם אתם תבינו את הקסם שלה. אף פעם לא מאוחר.