מכירים את הקלישאה "כל החיים עברו לנגד עיני?" ובכן, כך הרגשתי כששמעתי את "לילה כיום יאיר" של אביתר בנאי.
תמיד הייתי בנאדם של מילים. שום סולו תופים ושום ליין של גיטרה לא עושים לי את מה שמשפט אחד מנצח מסוגל לעשות. ובנאי, כמי שבקיא במלאכה, מוליך אותי בשבילים המפותלים של מילותיו וחושף בפניי חיים שלמים, וכל שנותר לי לעשות הוא ללקט את פינות ההזדהות הפרטיות שלי, ויש הרבה כאלה.
צריך אולי לחזור 4 שנים אחורה, לאלבום הקודם "עומד על נייר". אני זוכרת את הדיסק הזה פוצע אותי ומכאיב. אני זוכרת ששמעתי בו ניסיון אדיר לצאת מייאוש לתקווה. בנאי שר: "אל תפחד מהפחד" ואני שמעתי בקולו אימה. והנה, "כה חיכיתי ליום והגיע", והאפלה הפכה לאור גדול: לילה כיום יאיר.
"אני שומעת את קולו ויודעת שהוא הולך לנצח"
איכשהו, אפילו כשבנאי שר "איזה קרב, אלוהים אדירים איזה קרב" ("לילה כיום יאיר") נדמה לי שהוא שר ומחייך. אני שומעת את האופטימית בקולו, את הרוך, את האמונה, ויודעת שהוא הולך לנצח, כשהוא טווה קו אחד של לחנים אינטימיים, שאוחזים אחיזה יציבה את המלל.
השיר הפותח הוא "אבא", תפילה אישית. לא שהיה מקום לתהות, התחזקותו של בנאי באמונה שזורה כחוט השני ביצירתו. ובכל זאת, הפתיחה הזו מכניסה באחת את המאזין לעולמו. כבר מהמשפטים הראשונים שלו הרגשתי את מעיין התפילה הפרטי שלי נפתח ואת התפילה האישית מאירה את ליבי ואת מיתריי.
אותו קו מנחם ממשיך ב"אותיות פורחות באוויר", הסינגל הראשון והמבטיח. אחרי חודשיים בהם לא הפסיק להתנגן ברדיו, כובש את ראשי המצעדים, עדיין לא די בו. מיד אחריו "אורייתא", שכולל משפטים בארמית מתוך תיקון שבועות, מוביל את המאזין לפלא הקרוי "עד מחר". משהו בשיר הזה מרגיש כאילו הוא היה כאן כל הזמן, כמו קסם באוויר, ולמזלנו בנאי תפס אותו, הלביש לו מילים ולחן והפך אותו נגיש לכולנו.
עומד בפני פיתויי הבמה ושכרון אור הזרקורים
"מחיאות כפיים" חושף פתח לעולמו של בנאי על הבמה, איך היא חושפת פיתויים בפניו ("פתאום האמת בורחת, נחש עומד בפינה") ואת המאבק שלו להישאר בדרכו, באמונתו, גם מול שכרון אור הזרקורים ומחיאות הכפיים. "כל בוקר קצת", "אב הרחמן" (מומלץ לעידוד הנפש אם אתם עוברים דירה) ו" ארבעתנו" משלימים את הסיפור, מתארים את המאבקים, מאירים את החושך. דווקא "כוכבי בוקר", שיר עממי, בו מצטרף לבנאי אביו יצחק בנאי בשירה, הוא נטע זר באלבום. איכשהו הוא לא מצליח להתיישב לגמרי ברצף השירים האחרים, ששומרים על ניגון אחיד.
בפנייה שלו לתקשורת עם צאת האלבום ביקש בנאי להדגיש שהאלבום הזה שייך לא פחות ממנו גם לשותפיו ליצירה, לאמיר צורף בהפקה מוזיקלית, גיטרות וקלידים, לרועי שקד בתופים וכלי הקשה, לעודד שכטר בבס ולשותפים נוספים. "מוזיקה", הוא אומר "אפשר לעשות רק עם חברים". והאמת היא שניכר שהאלבום הזה נעשה באהבה ונדמה ששותפיו של בנאי מכירים אותו ויודעים להוציא החוצה באמצעות הנגינה את כוונותיו.
המלצה שלי, תנו לאביתר בנאי להאיר את לילותכם או את יומכם. תתמסרו אליו אפילו רק לכמה רגעים, והוא יקח אותכם למסע רוחני במחוזות הרגש, שלא בטוח שתחזרו ממנו כפי שהייתם.