אביב ואביתר מביטים למעלה ונושאים תפילות

העיניים שלנו לפעמים מטעות. אנחנו רואים שני אנשים אוחזים בכלי נגינה. אחד לבוש שחורים, עם כיפה גדולה על הראש וציציות דקות-אך-בולטות יושב זקוף ליד פסנתר. ואיש נוסף עם חולצה לבנה, נגיעה קלה-אך-בולטת של איפור בפניו, תופס גיטרה חשמלית עם מניירות של כוכב. עכשיו עולה שאלת השאלות - מי מהשניים מצא את אלוהים, וסיים את החיפוש שלו?

לפעמים אלוהים זה עניין של טעם

התשובה לא ברורה מאליו. ובכלל, כל הקהל שהגיע לראות את אביתר בנאי ואביב גפן (או אולי את אביב גפן ואביתר בנאי) הגיע עם איזשהו פייבוריט בראש. לפעמים אלוהים זה עניין של טעם - אחד חושב שאביב יותר מוכשר, אבל אביתר זמר טוב יותר. השני חושב שהשירים של אביתר עולים בהרבה על אלה של אביב, אבל הנוכחות הבימתית של אביב מפצה על כך בריבית. כולם צודקים, וכולם טועים.

אם מנסים להיזכר מתי כמות כזאת של כישרון ישראלי טהור שיתפה פעולה יחד על במה אחת, צריך לחזור אחורה לזמנים בהם ארקדי דוכין ומיכה שטרית הופיעו עם "החברים של נטאשה", או אולי אפילו אחורה יותר בזמן, לתקופה בה שלום חנוך ואריק איינשטיין שרו יחד בהיכל התרבות. הקהל שהגיע אתמול לאמפי שוני לראות את ההופעה השלישית בסך הכל של הצמד (אחרי שתי הופעות בשנה שעברה בפסטיבל הפסנתר) - והראשונה מתוך שלוש שייערכו השבוע באמפי שוני - יכולים להיות בטוחים שהם חזו באירוע היסטורי. מפגש פסגה של שניים מהכשרונות הגדולים ביותר של הדור האחרון.

כמה אביב שונה מאביתר. כמה אביתר שונה מפעם

המילה "שונה" חוזרת על עצמה הרבה בראש במהלך ההופעה. כמה אביב שונה מאביתר. כמה אביתר שונה ממה שהוא היה פעם. כשאביתר מבצע את השיר "קוצים" של גפן ועידן רייכל, הוא מציין שזה אחד השירים הכי יפים שנכתבו בשנים האחרונות. לאחר מכן, כשהוא פונה לבצע את "סוף העולם", הוא כבר מגזים ואומר שזה השיר הכי יפה בתולדות המזרח התיכון, אירופה ולונדון. אביב לעומת זאת, לא מתבייש להגיד שהוא שנא את בנאי כשהוא התפרסם לראשונה, בגלל שהוא זיהה את הכישרון שבו. רגע לפני שהוא מבצע את "תתחנני אליי" המרגש של אביתר, הוא אומר שזה שיר שהוא מרגיש שהוא יכול היה לכתוב, אבל אם הוא היה כותב אותו הוא היה טוב יותר. כביכול בדיחה.

אביתר בנאי יכול לשיר כל שיר ולהפוך אותו לשלו. הוא הוכיח את זה בעבר עם הביצוע ל"ברוש" של אריאל זילבר ובביצוע הנפלא ל"חתונה לבנה" של שלום חנוך. בהופעה עם גפן זה בולט במיוחד. הביצוע שלו ל"מלאך" גרם לכל הזוגות הלא נשואים בקהל להחליט שזה יהיה שיר הכניסה לחופה שלהם. לעומת זאת, גפן לא נשמע במיטבו כשהוא מבצע שירים של אחרים. זה לא אומר שהביצועים לא מיוחדים, אבל בביצועים המשותפים ל"תחרות כלבים" ו"עד מחר" קשה היה שלא לשים לב מי הזמר המגוון יותר.

שיר שאביתר לא ישיר היום, ספק אם יסכים לשמוע

הכיפה שינתה את אביתר. מי שלא היה בפסטיבל ערד של שנת 2000 יכול למצוא תיעוד מרגש של ערב המחווה שערך בנאי למתי כספי, ששודר בזמנו בשידור חי בערוץ 1. בין השאר, אפשר למצוא ברשת וידיאו נהדר של "אביה" הצעיר עם עמיר בניון, שניהם נטולי כיפות, מבצעים את "סליחה" של כספי. מי שכן היה בפסטיבל, יודע שברגע שהשידור החי נגמר, אביתר הזמין לבמה את ערן צור, וביחד הם ביצעו גרסה רצחנית של "נערת הרוק", כולל האוננות, הסמים והבת זונה. הנה לכם שיר שאביתר לא ישיר היום, ספק אם יסכים לשמוע.

מי שזכה לראות את אביתר של סוף שנות התשעים בהופעה, לא יזהה את היוצר המופנם והצנוע שמופיע היום תחת אותו שם. המטמורפוזה של בנאי מאלבומו הראשון מ-1997 לא דומה לזאת שעבר אחיו מאיר או זאת של בן דודו אהוד. זו לא רק הכיפה, מדובר בשינוי בכל הגישה למוזיקה ולהופעה. אם בעבר בנאי התכתב ביצירתו עם רוברט ווייאט, היום הוא מסתכל רק פנימה - ויורה החוצה את האמת שלו. זאת לא השתנתה, היא רק קיבלה שכבה נוספת. הוא יכול לקרוא לזה קדושה, אתם יכולים לקרוא לזה עומק. כשיש לך כישרון זה לא משנה איך תקרא לזה.

גפן בשירים מהראשון של בנאי, שבנאי הפסיק לשיר

ובכל זאת, ידוע ומצער שבנאי ממעט לבצע שירים מאותו אלבום בכורה מופתי. את "תיאטרון רוסי" (שיר השנאה העברי האולטימטיבי) הוא לא מבצע בהופעות בגלל השורה "אמן תישארי לבד לנצח". לשמחת המעריצים, את השיר הזה, ועוד ארבעה שירים מאותו אלבום, ניתן יהיה לשמוע שוב ביומיים הקרובים בשוני עם אביתר על הפסנתר ואביב גפן בשירה - העובדה הזאת לבדה שווה את עלות הכרטיס.

להופעה טובה יש שיא. טור דה-פורס אם תרצו. רגע בו כולם עוצרים את הנשימה ואומרים "וואו". להופעה מצויינת יש כמה שיאים כאלה. בהופעות נדירות ממש, קשה להחליט מה היה רגע השיא מבין כל ה"וואו" של הקהל. יכול להיות שזה היה בהדרן, בו אביתר ביצע לבדו את "אור הירח" עם פסנתר, והוסיף על האלוהים של גפן שברא לנו ירח שנראה איך אנחנו בודדים, שאין עוד מלבדו.

חיוך של השלמה

ואולי השיא היה בביצוע של אביתר ל"לבכות לך", שהזכיר פתאום שבלי הקונטקסט של יום הזיכרון מדובר בבלדת רוק מצויינת. יכול להיות שהשיא מגיע דווקא כשגפן מחליט לבצע את "אבא" של בנאי, מונולוג של אדם מאמין מול אלוהיו, ומקדיש אותו ליחסיו הבעייתיים עם אביו, יהונתן גפן. או אולי השיא הגיע בכלל ברגע הבנאלי כמעט, בו אביתר מבצע לבדו על הבמה, רק הוא והפסנתר, את "אבות ובנים".

אביתר חובש כיפה ולובש ציצית, זה לא אומר שאין לו שאלות. אביב אומר שהוא חשב על להתקרב למסורת, עד שהוא ראה את אביתר מסתבך בחיפושים בתל אביב אחרי סושי כשר. כשהם שרים יחד ב"יומן מסע": "מביטים למעלה ונושאים תפילות / כשבינתיים שוכחים שהמשמעות לחיות / היא לשאול את השאלות ולענות", קשה לפספס את החיוך המשותף של שניהם, חיוך של השלמה.