הוד ארליכיותו

הופעת טרום-השקה קראו למופע החדש של אסף ארליך באוזן בר בתל אביב, הופעה שמגיעה במקביל לצאת אלבומו השלישי "שקט עכשיו". אין הרבה הפתעות אצל ארליך וזה לא דבר רע. ההרכב המלווה אותו בשנים האחרונות ניצב לצידו גם הערב, עידו אגמון הגיטריסט המצוין, וגם המפיק המוזיקלי של שני האלבומים האחרונים, אורן רביב על התופים ואורן לאור על הבס.

נוסחה מנצחת עבור הקהל הנאמן

ארליך עולה בטי שירט שחורה וג'ינס, כמעט כרגיל, ועם פאסון בימתי שנובע דווקא מהעובדה שהוא לא פרפורמר סוער או מתמסר במיוחד. השילוב של הקול העמוק והחזק, על גבי הגיטרות של אגמון והרית'ם סקשן היציב של לאור-רביב הוא נוסחה מנצחת עבור הקהל הנאמן של הוד ארליכיותו.

ההופעה מתחילה עם שני שירים מהדיסק החדש: "שקט עכשיו" ו"לא בא הביתה" ונראה שהקהל האוהד כבר בקיא בחומר. "לילות בלי חג" המעולה מהדיסק הקודם "חדשות מהמגירה", מתקבל גם הוא בחום, ובצדק. מדובר באחלה שיר רוק, שבכל מדינה אחרת כבר היה שורף את הרדיו.

"התגעגענו אליך, ארליך!"

"על בודדת" מהדיסק החדש היה משתלב יפה גם באלבום הקודם. מדובר בשיר רוק טוב עם פזמון טוב, אבל אף פעם לא שמאלצי - כמיטב המסורת הארליכית. אסף ארליך, כאמור, מקמץ במילים ואז מישהי צועקת מהשורות הראשונות "התגעגענו אליך, ארליך!" - "גם אני התגעגתי", הוא עונה לה, ועידו אגמון מתעקש שהוא יגיד את זה למיקרופון שכולם ישמעו ממנו שהוא התגעגע.

בהמשך הערב מפציע "סוס משוגע" הסינגל המצוין מהאלבום החדש, שמצליח לרגש ולסחוף את הקהל האוהד. שוב ניכר, למי שזה עדיין לא ברור לו, שאסף ארליך יודע לשלב טקסטים שחורכים את הדף עם מלודיות רוק נהדרות. גם "פנים" מתבלט יפה בין השירים החדשים.

חיבור טבעי בין חומר ישן לחדש

אחרי עוד כמה שירים מודיע ארליך לקהל: "זה שיר ישן, מלפני תשע שנים" ואז מגיע עוד אולד פייבוריט בדמות "אני הולכת" מאלבום הבכורה המרשים שלו "טוק שואו". מפיקו של אלבום הבכורה, חמי רודנר, נצפה בקהל בחזית הפרגון.

כצפוי, מתבסס המופע של ארליך ברובו על שירים מהאלבום החדש, השלישי, שהוא הסיבה למסיבה. מכיוון שהדיסק רק יצא, תמיד נחמד לפגוש חברים ותיקים יותר כמו "כשתבואי אלי" ו"תן לי אהבה" מהאלבום הקודם. השילוב של המוכר והחדש הוא טבעי, למרות ההבדלים הקיימים בין האלבומים.

אחד הגיבורים היותר מוצדקים של הרוק המקומי

השיר "מתרחקת" מהחדש סוגר את הסט עם סולו גיטרה קורע במיוחד של עידו אגמון ומותיר את הקהל עם תחושה של עוד. בלטו בהיעדרם כמה מהשירים החזקים כמו "טוקשואו" הוותיק ו"התאבדות אפלטונית" העוצמתי מ"חדשות מהמגירה". אולי בפעם הבאה.

בעידוד הקהל ארליך והלהקה חוזרים להדרן, כשבמרכזו "כמה מדרגות" מאלבום הבכורה - אולי להיטו הגדול ביותר. את ההופעה סוגר "המדינה מתפרקת" שלא משאיר המון מקום לאופטימיות. מצד שני אלבום חדש לאסף ארליך, אולי אחד הגיבורים המוצדקים יותר והמוכרים פחות של הרוק הישראלי, הוא בכל זאת אירוע חגיגי. העם דורש רדיו ארליכי.