מריה קארי, אולי הקול הטוב ביותר במוזיקה העכשווית, חוזרת עם אלבום חדש שאחרי הרבה שנים מישהו ציפה לו באמת. ההצלחה של אלבום הקאמבק שלה "The Emancipation Of Mimi", למרות שלא הצליחה לשחזר את ההצלחה המטאורית של ""Butterfly, שהכניס מספר שירים לפנתיאון, הגיעה כגשם של ברכה אחרי מספר שנים של כשלונות מחפירים, בשיאם הסרט הבלתי נשכח "Glitter".
ההצלחה באלבום הקודם נתנה תקווה למעריצים לקראת האלבום החדש, שהנה קארי משחזרת את ימי מלכותה מהניינטיז. כי מריה קארי, עם כמה יתרונות בולטים, ביניהם קולה, שנע בין חמש אוקטבות באותה קלות שאתם מזפזפים בטלויזיה, היא לא עוד אחת מאלה שהם "כמעט מלאכים", היא המלאך האמיתי. לכן הגיוני שאלבומה החדש יקרא "Memories Of An Imperfect Angel ".
הכיוון מצויין, הביצוע הרבה פחות
כיוון האלבום החדש הוא מצוין. סוף סוף מתחילה קארי לזנוח את הRN'B שהוביל אותה בעיקר בשנים האחרונות, ומתחילה לחזור לאותן בלדות שפרסמו אותה והפכו אותה לכוכבת. היא כנראה מבינה שאותו קהל שחיבק אותה בשנות ה-90' והביא אותה להצלחה, נמצא כבר בסוף שנות ה-20 ואפילו תחילת ה-30 לחייו והיא צריכה להתבגר איתו, במקום לנסות לחזור בזמן ולתפוס את מקומן של מיילי סיירוס ודמויות דיסני אחרות.
אולם, למרות הכיוון הנכון, בהאזנה ראשונה נותרה תחושה של פספוס. נראה כאילו מפיקיה של קארי החליטו לקחת את כל סופי השירים ולמתוח אותם לאורך שיר מלא ועליהם להוסיף קולות רקע קבועים. למרות אהבתי לקארי, כמעט אף שיר לא נשאר אצלי בראש כמה שניות אחרי שהסתיים. אפילו "Betcha Gon Know", הרצועה הפותחת, שמראה פוטנציאל להיטי טוב, נעלמת שניה אחרי שהרצועה השניה מתחילה, כי אין בה שום דבר קליט, או בלתי נשכח. עושה רושם שלא שווה להתעמק באף אחד מהשירים של האלבום החדש.
גם הסינגל ששוחרר כעת לרדיו "Obsessed" בגרסתו המקורית, הוא אחד המשעממים שיצאו לקארי אי פעם. הקצב האיטי מיותר, ומושך את קולה למקום לא טוב, ונראה שהעיבוד פשוט מרושל ולא מדויק, כאילו מישהו הזדרז להוציא אלבום.
הרמיקס ל"Obsessed" קצת מציל את העסק
מה שקצת מציל את העסק הוא אחת מארבע גרסאות הרמיקס האובססיביות ל"Obsessed", שמנפחות את האלבום ל-21 רצועות. Chill Radio Mix הוא רמיקס מוצלח למדי, שמחייב האזנה שלישית ורביעית ויכול להצטרף בקלות למצעד הלהיטים הטובים של השנה.
אבל מצעד האזכבות נמשך. רצועה 14 "Angel" נשמעת מבטיחה ומחזירה אותנו למריה קארי הישנה והטובה, אך היא נמשכת רק דקה ו-14 שניות בלבד. זהו למעשה מעין פרלוד, קטע מקדים שמושמע לפני השיר עצמו, "Angels Cry" ועולה עליו בכל פרמטר.
קאבר לפורינר - הרצועה החזקה בדיסק
רצועה 17 היא הרצועה החביבה באלבום רווי שעמום. קארי החליטה לחדש את "I Wanna Know What Love Is" של להקת Foreigner משנת 1984, שכבר זכה לשלל גרסאות, ביניהן של טינה ארנה בשנת 98'. להגיד שהקאבר של קארי הוא פרשנות חדשה, מרתקת, מעניינת שלוקחת את השיר מ-84' והופך אותה לשיר שלה, יהיה שקר. אין בחידוש הזה דבר שהופך אותו למשהו ששווה לנצור. אבל כשיר נטו, הוא מצוין.
השירים באלבום של קארי לא ממש גרועים, והיא כמובן לא מזייפת, אבל פיהוק בלתי נשלט הופיע בכל פעם ששיר חדש התחיל או הסתיים. כמקבץ שירי ערש או כפס-קול להתגוללות מחוצ'קנת של בני 16 בשמיכות המיטה, זה יכול להתאים. לא כך ציפיתי לשמוע את מאריה קארי הדיווה מודל 2009. אכן כיוון הבלדות הוא נכון, אבל היא לא שם, ובמילותיו של צדי צרפתי "זה ליד". אולי מעריצי קארי ינדו אותי מקהילתם, אבל אין מה לכעוס, כשם האלבום החדש, אכן מדובר במלאך לא מושלם.