שבק ס' השתוללו בשוני עם הדג נחש ורד בנד

רד אורבך עולה לבמה ומברך את באי אמפי שוני, או כמו שהוא כינה את המקום "קיסריה לעניים". סולן להקת רד בנד, אולי אחת מלהקות הרוק החשובות שהיו בארץ (לא באמת, כך הם אוהבים לתפוס את עצמם), מתחיל מונולוג של כמה דקות שנקטע ברגע שהוא מתחיל להתעקש שכל בנות המין היפה יחשפו את החזה. כשאמן כזה, יותר נכון בובה סגולה, הוא מופע החימום בתחילת הערב, ברור שמשהו כיף יהיה כאן, בהופעה של שבק ס'.

פרובוקציות וכיף הולכים ביחד

לשבק ס' יש קו מאוד ברור שהולך איתם החל מהיום שקמו, דרך כל חילופי ושנויי ההרכב שלהם וכלה במופע שנערך אמש. מצד אחד אמירות בוטות, קשות, פרובוקטיביות נגד הממסד, המערכת, הממשל, המשטר וכל מה שכוכב רוקנ'רול מתחיל יודע שהוא צריך להתמרד מולו. מצד שני קיים בהם גם צד קליל יותר, כיפי והומוריסטי משופע בהרבה הומור עצמי.

לפעמים עקביות זה שם המשחק ואין ספק שבמקרה של השבק העקביות הזאת מוכיחה את עצמה. הקהל של השבק צעיר מאוד ברובו - ספק אם רובו היה בכיתה א' כשהשבק סגרו את הבאסטה בתחילת שנות האלפיים - אבל גם אלו שגדלו ביחד עם "בעטיפה של ממתק" זכו אתמול לערב שהיה מאוד דומה למופעים שהכירו מפעם - מפוצץ באנרגיות ומלא ברגעים שהם פאן טהור. מופע של הרכב ענק, שיודע להחזיק כל דקה משך כשעתיים, שיודע להקפיץ את כל מי שבא לראות אותם ולהרוויח ביושר כל מילת "ריספקט" שהם מקבלים.

הקהל מכיר שירים חדשים שטרם יצאו

זה ניכר כאשר בוחנים את תגובות הקהל לשירים החדשים. מאחר והמופע אמש היה לקראת יציאת האלבום החדש של השבק, "פרה פרה", היה מספר מכובד מאוד של שירים פחות מוכרים שעוד לא יצאו באלבום, ושאולי כבר עברו כמה טסטים בהופעות קודמות או כסינגלים ברדיו, אבל טרם התבססו כלהיטים קלאסיים, מהסוג שיש לשבק בשפע. ולכל אחד מהשירים האלה הקהל של השבק הגיב, שר, רקד, קפץ. לא היה שם רגע אחד של דעיכה או מנוחה. החומרים החדשים של השבק ממשיכים לבקר במילים לא מתחנפות ובשפה מלוכלכת את כל מה שקורה פה מסביב כשברקע הגיטרות שלהם מחזקות את האפקט של כל מילה עם כמויות של דיסטורשן כבד, מטאליסטי,  שכמעט וכבר לא קיים ברוק הישראלי המיינסטרימי.

"לשבט – לקום!" המצוין נתן את יריית הפתיחה, ב"ברוך הבא להופעה" שבא אחריו היה נדמה שמדובר בשיר ישן שכן רוב הקהל הצעיר לא פספס בו אפילו מילה, ואז כדי שכולם ירגישו בעניינים, "יהיה פיצוץ" הפך הכל למסיבה כמו שרק השבק ידעו להפיק. רקדניות מהסוג הפחות פמיניסטי הצטרפו לשמחה שעל הבמה ונראה שהאמפי כולו היה בחגיגה אחת גדולה.

רד בנד והדג נחש מצטרפים לחגיגה

אבל איך אפשר לחגוג היום משהו במוזיקה מבלי להזמין חברים שיבואו לחזק ולפרגן. חברי "רד בנד" הגדילו לעשות, לא באו בידיים ריקות ועלו לבמה עם באנג ורוד ענק. שבק הצטרפו בשמחה לגימיק הפרובוקטיבי וחגגו בהפלת "ראשים", כולל אפקטים של סאונד ועשן שיוצא מהבאנג, לקול צהלות הקהל. ביצוע משותף ל"ילד ירוק" ו"שיר הגאנג'ה" היה רק מתבקש בשלב זה והשמחה רבה.

גם החברים מ"הדג נחש" הגיעו לפרגן. בתחילת הדרך אולי היתה סוג של תחרות בין שני ההרכבים, שנעזרו שניהם בהפקתו המוזיקלית של המאסטר יוסי פיין, אבל בשנים האחרונות הם נוהגים להתארח זה אצל זה כדרך קבע ותמיד מסומן האירוח כאחד מרגעי השיא בהופעה. השירים של הדג משתלבים באופן טבעי באלה של השבק, כמו למשל "לבקש את הקש" ו"מספרים", ירושלים ויבנה הופכות למרכז קרבות של ראפ ו"הדג שבק" נשמע כמו ביטוי טבעי בתוך השירים.

נופלים, קמים, וחוזרים

"נופל וקם" סוגר את המופע באופן די סימבולי. כבר למעלה מעשור שההרכב הזה קם, נופל, שוב קם ונלחם על המקום שלו במוזיקה הישראלית. חברי שבק ס' חשפו את עצמם בצורה כנה בסרט התיעודי שלהם, שההעבודה עליו התארכה לכמה שנים טובות, ולא פחדו לחשוף בפני הקהל מה זה באמת ליפול כלהקה.

מאז הם כבר התאוששו, הוציאו אלבום אחד כושל, אבל לא הפסיקו להופיע וחזרו להיות הרכב שמצליח למלא את אמפי שוני, תוך שהם מתעקשים שהם לא עושים כרגע קאמבק - וגם הקדישו לכך את השיר "אל תקראו לזה קאמבק". והאמת, למה לא לזרום איתם. כמו שאומר השיר שדווקא לא בוצע אתמול, "מה שהיה היה". כמו שזה נראה כרגע השבק שוב פה, ובגדול, וכדי להישאר.