הכניסה לנמל תל אביב המחודש עוברת דרך מבנים כעורים שטומנים בחובם היסטוריה ישראלית של ממש, שכן מדובר במבני "יריד המזרח", משנכם המקורי של גני התערוכה. בשנת 1936 ניגנה התזמורת הפילהרמונית הישראלית (אז בשמה "התזמורת הסימפונית הארצישראלית") את הקונצרט הראשון שלה באחד ממבני היריד, והשאר היסטוריה.
שבן סיפק את הסחורה למרות הלחץ האדיר על כתפיו
בימים אלה סוגרת התזמורת הפילהרמונית מעגל כשהיא חוזרת להופיע על גדות הים, בהאנגר 11 - משכנה הזמני בזמן השיפוצים בהיכל התרבות. האמת, 75 שנה להקמתה, התזמורת נראית צעירה ותוססת מתמיד.
אמש אירח המשכן הארעי של התזמורת את שלומי שבן לקונצרט מס' 3 בעונת המופעים הנוכחית של הפילהרמונית. הכרטיסים לאירוע אזלו במהירות הבזק, כרטיסים בשוק השחור האמירו למספרים בארבע ספרות וכל הלחץ מהאירוע המכובד הזה ישב על כתפיו של הפסנתרן שמעיד על עצמו שהוא יותר יומרני מאשר עמוק. והוא סיפק את הסחורה.
אחרי ההצלחה עם סיבוב ההופעות הבומבסטי של "מגדל הפזמון", שהגיע אחרי מופעי הרוק האוונגרדיים של "עיר", אפשר לומר בביטחון שיותר מאשר הוא יומרני, שלומי שבן הוא אמן שאפתני. לעומת אמנים אחרים שהופיעו עם תזמורת סימפונית (ריטה, מתי כספי, אחינועם ניני, יהודית רביץ וכו'), שבן לא מסתפק בתזמור של שיריו הידועים, אלא דאג לעבד מחדש כל אחד מהשירים, ויחד עם המנצח אילן וולקוב ("חבר שלי מאז גיל 12") גרם לערב להיות חגיגת פיוז'ן של צלילים חדשים לצד קלאסיים.
ביקש להראות לקהל שהוא התבגר מאז אלבום הבכורה
כשצריך היה להישאר פשוט ("מותק, את אצלי בראש"), הוא שמר על זה פשוט, אבל כשהוא ביקש להראות לקהל שהוא התבגר מאז אלבום הבכורה, הוא שלף פתאום גרסה חדשה לגמרי של "אל תדברי על אריק", והפתיעה גם אנשים שצפו בעשרות הופעות של שבן. רוב הקהל באולם היו מנויי הפילהרמונית. לא בדיוק הקהל הקבוע של שבן. הוא הבין את זה כשהוא ביקש מהצופים שמעולם לא שמעו על השיר "עברנו לצפון" למחוא כפיים, והאולם הגיב בתשואות. ובכל זאת, כולם יצאו מרוצים. הכלה הטרייה יובל שרף הסתובבה בין הסלבס המוזמנים (נינט טייב, קרן מור, מנשה נוי) כמו אמא גאה לפני העלייה לתורה של הבכור שלה.
_c.jpg)
בנוסף לשירים המוכרים של שבן, הקהל זכה לטעימה מגדולתה ותפארתה של התזמורת הפילהרמונית (לעומת דן כנר, אף אחד לא הכתיב לי את המילים האלה). המופע נפתח ב"נסיעה קצרה במכונית מהירה" של ג'ון אדמס, ומאוחר יותר שבן הדגים מיכולתיו כפסנתרן קלאסי בביצוע של הפרק השני מתוך הקונצ'רטו בסול מז'ור לפסנתר לתזמורת של מוריס ראוול. לחובבי הפופ מדובר היה ב-10 דקות מייגעות למדי, לעומת הביצוע הכיפי והקצר של פרק הסקרצו מתוך החמישייה לפסנתר ולרביעיית מיתרים בסול מינור של דמיטרי שוסטקוביץ'.
כמו מלחין מהרפרטואר הקלאסי של היכל התרבות
רגע השיא בהופעה הגיע כשלעשרות הנגנים הצטרפה מקהלת העפרוני בניצוח מיה שביט, איתם שר שבן את "כולם אומרים" בביצוע האופראי המפורסם מההופעות שלו - אך נדמה שהפעם השילוב של מקהלת הילדים הנהדרת, יחד עם התזמורת הפילהרמונית גרמו לשבן להידמות לרגע למלחין מהרפרטואר הקלאסי של היכל התרבות, ולא לחבר כבוד בפלייליסט של גלגלצ.
_c.jpg)
מצד אחד, נראה ששבן הצליח לרצות גם את שוחרי המוזיקה הקלאסית שנחשפו אליו לראשונה במופע, ומצד שני נראה כי דווקא מעריציו של שבן יצאו עם געגועים לקלאסיקות כמו "שרמוטה פוריטנית", "אינטואיציה", "דניאלה", "יעלה", "טליה" ו"יחזקאל", שכנראה פחות התאימו לערב המכובד הזה מבחינתו. האנגר 11 לעולם לא יוכל לחקות את האקוסטיקה המיוחדת של היכל התרבות, אבל בזכות החלל הענק שלו הקהל זכה לחוות מצגת וידיאו ארט מרהיבה שהייתה חלק אינטגרלי מהמופע.
רשימת היצירות שנוגנו
"נסיעה קצרה במכונית מהירה" – ג'ון אדמס
מותק את אצלי בראש (גרסה עברית לבוב דילן)
החיים שלי יפים (גרסה עברית לרנדי ניומן)
ככה סתם (במקור של התרנגולים)
עמוק (עם מקהלת העפרוני)
קחי עוד ואלס (גרסה עברית ללאונרד כהן)
פרק שני מתוך קונצ'רטו בסול מג'ור לפסנתר ותזמורת – מוריס ראוול
גור חתולים
אני שוקעת... תפוס אותי
האזרח האחד
הצעה לשיר ערש חדיש (עם מקהלת העפרוני הצעירה)
אל תדברי על אריק
הדרן
עברנו לצפון
מגדל הפזמון (גרסה עברית ללאונרד כהן)
הדרן שני (ללא התזמורת)
Lonely at the Top (במקור של רנדי ניומן)
_c.jpg)
>> שלומי שבן נזכר בהופעה עם הפילהרמונית בגיל 17: "זובין מהטה רצה לחנוק אותי"