בסיום המופע של קרן פלס בפסטיבל הפסנתר עמד הקהל מולה ומחא כפיים ברציפות במשך כדקה, כנהוג בקונצרטים של דיוות גדולות. המחווה הזו הגיעה לה, ועוד איך. קרן פלס טיפסה אמש עוד מדרגה, לרמה גבוהה שמעטים האמנים שמגיעים אליה, מדרגת האמן-אנטרנטיינר השלם, כזה שיכול לבדו להחזיק מופע מלא ולגרום לקהל להרגיש שקיבל את כל קשת הרגשות, מתוך ביצועים יוצאי דופן למיטב שלו.
עוד פסטיבל הפסנתר ב-mako:
- סימפטיה בדרך אל האושר: שלמה גרוניך ודני רובס התחברו
- זיקוקים: "המשקפיים של נויפלד" פיזר אור וחום
- תמר ואור ירח: אייזנמן מנסה רוקנ'רול בעברית
- הזוהר לארגוב: מתי כספי שר סשה עם בנו ונכדתו
- דנה מהבלוק: ברגר עברה לאר אנד בי
- שלומי שבן חרך את המשכן עם שלום חנוך
- בחזרה לדרך המשי: יהודית רביץ במופע רטרו משובח
- אריאל הורוביץ התעלה במופע "דיוקן אימי" משירי נעמי שמר
כמו דיוויד ברוזה והגיטרה הקלאסית, כמו אהוד בנאי והחשמלית, קרן פלס כל כך מצויינת, עד שהיא יכולה לשבת ערב שלם על הבמה, רק היא והפסנתר, להגיש את השירים שלה, והתחושה תהיה של שלמות, שלא צריך תוספות, שהעולם באותו רגע מורכב ממנה, מחייה, מהחומרים מהם הם בנויים, ומהפסנתר דרכו היא מתרגמת את העולם הזה ומפיצה אותו דרך השירים. הדרמות, האהבות, הדכאונות, הרומנטיקה, האקסים שהיא לא סובלת, היחסים המורכבים עם האמא והציפיות לאורך השנים, ההתבגרות, הנשיות, האמהות, היופי והדיאטות, ההומור העצמי וההומור שצולף בכל מי שמסביבה, ההערצה לבעלה, הסקס, התשוקה, הכאב, האמביציה, היצירתיות, המאבקים, הכל כולל הכל, קרן פלס האבסולוטית - מוגש לצופה וגורם לו לחוש שהוא צופה במחזמר שלה על עצמה, שבו היא הכוכבת הראשית, הבמאית, המפיקה וגם כמובן המוזיקאית.
ראיתי אותה ונזכרתי בברברה סטרייסנד כמובן, שגם היא הצגה של אישה אחת, אבל בעיקר באמני סטנד-אפ קומדי חזקים, שעולים לבמה רק עם מיקרופון, והולמים בקהל משך שעה וחצי בלי הפסקה, פאנץ' אחרי פאנץ' אחרי פאנץ', כל 15 שניות. ככה פלס עובדת. ביצועי הסולו שלה, עם הטקסטים החודרים שמספרים את סיפור חייה, השירה שמתחילה מליטוף שקט ועד שאגה אדירה לכל אורך הסקאלה, עם ברייקים, שינויי קצב, החלפת סולמות וסגנונות תוך כדי השיר - הולמים בך שוב ושוב, לפעמים אלה מהלומות קטנות של רגש ישר לתוך הלב, לפעמים אתה משתגע יחד איתה. השילוב בין המילים שיוצאות לה מהשפתיים לנגינה שלה יוצר סאונד-בייטס ששוב ושוב מכים את האוזן, גורמים לך להרגיש שאתה עובר איתה את החווייה עליה היא שרה, שאתה חי איתה את הסרט, הסיפור, אופרת הרוק בה מתנהלים חייה של "קרן פלס", הדמות המהדהדת מהשירים.
או סקנדל או פסטיבל
וגם כשהיא מדברת אין אצלה רגע דל, או סקנדל או פסטיבל, והו הא, והכי הכי תשאל, כי היא תספר על הכל. בין השירים היא יושבת וכמו סטנדאפיסטית מיומנת מדברת על חייה ומקפידה להצחיק את הקהל ברווחים כמעט קבועים. המוזיקה שלה כבדרנית של טקסטים מזכירה את הקצב שלה כזמרת - עד שנרגעת מפאנץ' אחד הנה היא כבר מביאה את הבא בתור. גם ברמת התכנים פלס מזכירה בדרנים ואמנים שהצליחו בגדול, ועדיין שוטחים את סיפורם האישי המפדח, ילדותם הלא מושלמת, מרד הנעורים, תקופת החיפוש העצמי, בני הזוג הנוראיים שהיו בדרך, ועד ההתברגנות והמאבק למצוא בייביסיטר. מהסטנד אפ שלה עולה שפלס היא מהאנשים הנוצצים האלה, שלכאורה הכל מושלם אצלם, אבל מסתבר שגם הם סובלים, בדרכם, מצרות היומיום. מהגיסה שקראה לה "שמנה", דרך האמא שמתקשה לשמור על הנכדים, ועד הבייביסיטר הצעירה והחתיכה שזוממת על בעלה. כולם עולים אצלה על המוקד.
אבל נחזור למוזיקה. מרוב שהיא מלחינה וכותבת ושרה, אף אחד לא מדבר על רמת הנגינה של קרן פלס, ובמופע הזה היא מוכיחה שהיא גם פסנתרנית טובה, הרגעים הקסומים באמת, בחיבור שלה עם הכלי, מתרחשים בהדרן, בשירים "זאת שבמקומי" ו"מבול", שמוציאים ממנה פרצי רגש עוצמתיים. פלס והפסנתר הופכים אז לגוף אחד, היא המשך שלו והוא המשך שלה. הצלילים שהיא מנגנת הם זרם הדם של אותו גוף מחובר, של האחד הגדול והעוצמתי הזה, המכונה קרן-פלס-פסנתר. היא מתפתלת בחצי עמידה חצי ישיבה, הידים צמודות למנענעים השחורים-לבנים, והפה זועק את האמת שלה החוצה. תנועות הגוף שלה מזרימות אנרגיה לידיים, לקצות האצבעות, שמזרימות עוד ועוד צלילים פנימה לפסנתר וממנו החוצה, לקהל המהופנט מול התופעה הלא רגילה, המוטציה המוזיקלית הזו, המיוחדת. באותם הרגעים ברור לך שאתה רואה אמנית מדהימה, טוטאלית, שנותנת מעצמה את כל מה שיש לה, שתחשוף את עצמה עד הסוף, ותעשה הכל כדי שיאהבו אותה.
"עדיף אהבה"
פלס הציגה במופע שני שירים חדשים. "צל על העולם", שיר יפה ומרגש, שכתבה על הזוגיות עם בעלה ואבי ילדיה, נועם טור. היא שרה בו על "אלוהים ששומר מקום ליד הים", ו"ילדים שהם צל על העולם". נשמע כמו להיט מהאזנה ראשונה. לעומתו ב"אין סוף ללילה", עם "אנשים שמחכים ליום" ו"מלאכים שמפסיקים לחלום", היא "מודה על השירים ומודה על אהוביה", שיר שמצריך יותר מהאזנה אחת כדי להתחבר אליו. שני שירים חדשים ולא פחות מעניינים היא ביצעה עם רמי קלינשטיין, האורח המאוד מכובד שעלה אמש לבמה, החליף אותה על הפסנתר ומיקם אותה לצידו, בעמדת הזמרת עם המיקרופון ביד. "רגע שקט" הוא דואט על זוגיות מורכבת שמתפרקת ("איך אנשים חיים? שאלוהים ישמור"), שהולך לגרום להרבה נשים (וגברים) להזיל דמעות על הכרית בלילה.
השיר השני, "עדיף אהבה", הוא השיר הכי פוליטי-חברתי ששני אמני המיינסטרים האלה מסוגלים לנפק יחד. פלס מביאה את הדרמה והכוח וקלינשטיין תורם את המלודיות. הקירות של אולם רקנאטי רעדו אמש כשפלס שאגה: "יש אנשים שאין להם מה לאבד, אנשים שראו את החושך יורד, וייתנו את הכל, בשביל כל מה שלנו מובן מאליו". השיר הזה הוא בדיוק מסוג השירים שכל אחד יכול לפרש אותו כרצונו - מי שפוליטי יחשוב שהם שרים על הפלסטינים, ומי שחברתי יחשוב על אוכלוסיות חלשות בחברה הישראלית. אוקיי, זה לא "יורים ובוכים", גם לא "אחרינו המבול", אבל גם זה משהו בימים טרופים אלה, כשהמסקנה המתבקשת (והבנאלית) היא ש"עדיף אהבה", ולא מלחמה.
פוטנציאל גדול יחד
עוד לפני זה הם שרו בדואט נהדר את "ביום של הפצצה", שיר שקלינשטיין שר במקור לבדו ופלס תמיד חלמה לעשות ממנו דואט של זמר וזמרת. הצליח לה, והיה תענוג לראות אותה יחד איתו קורעת את המנוע של אותו אופנוע ישן מהאייטיז. והוא ענה לה עם "ואת" שנתנה להראל סקעת, והקהל חיבק בחום. החיבור בין קרן פלס לרמי קלינשטיין הוא מסוג החיבורים שבשבילם נועד פסטיבל כמו הפסנתר. בלי קשר לפסטיבל, הם כבר עובדים יחד כמה חודשים על אלבום משותף, ובמת הפסטיבל חשפה שהפוטנציאל שלהם יחד הוא גדול. אם הם ידעו להביא שניים-שלושה להיטים משותפים ויהיה להם זמן להתעסק עם הפרויקט ולקחת אותו ברצינות עד הסוף, אין סיבה שלא יגיעו יחד לקיסריה.
עם מופע הסולו שלה קרן פלס יכולה לרוץ מעכשיו ועד סוף החורף, ובהצלחה. אם היא תדע להביא בכל ערב נתון את אותן רמות של אנרגיה, הקרבה אישית ואיכות, כמו שנתנה אמש במופע שנעל את הפסטיבל, היא הרוויחה כאן פורמט שאיתו אפשר לעשות דרך, והקהל ירוויח חווייה אמנותית מיוחדת, של יוצרת וזמרת שיש לה המון לתת, והיא מחלקת בשפע ובנדיבות, רק תאהבו אותה בחזרה, זה הכל.
צפו בקטעים מהמופע:
זמנים משוגעים
דמעות
לייק וונאקה
צל על העולם
איתי
שיהיה לנו בית
אין סוף ללילה
בקרקס הזה
לשם
ביום של הפצצה
רגע שקט, עם רמי קלינשטיין
רמי קלינשטיין - ואת
עדיף אהבה, עם רמי קלינשטיין
