על הנייר ההופעה של ג׳מירוקוואי שהתקיימה אמש בלייב פארק ראשון לציון הייתה יכולה להסתיים בקלות בעוגמת נפש. השילוב בין שרב כבד, ערב ל״ג בעומר עם ריח המדורות שבאוויר ולהקה שנחשבת ל-has been, לא נראה כזה מבטיח. עכשיו, אתם יכולים לקחת את הנייר הזה, לגלגל אותו לכדור קטנטן ולזרוק למדורה כי ג׳מירקוואי העניקו אתמול בערב שואו מושלם לקהל הישראלי. האלפים שפקדו את הפארק רקדו וחייכו כאילו השנה היא 1997 וכשעל הבמה מפלצת כריזמה קטנה וממזרית כמו ג׳יי (ג׳ייסון) קיי - ייתכן שכולנו באמת נכנסנו למכונת זמן בלי ששמנו לב. דברים משוגעים מזה כבר קרו בעולם.
ג׳יי קיי, שמזוהה באופן מוחלט עם ההרכב שהוא מוביל (רבים חושבים שהוא-הוא ג׳מירוקוואי) הקים את הרכב האסיד-ג׳אז-פאנק-דיסקו-פופ בתחילת שנות התשעים בלונדון. קיי ניסה להתקבל לתפקיד הסולן בהרכב אחר, אך לא עבר את האודישן. מהשפל הזה ועד להקמת הרכב שהוא שילוב כל האהבות שלו, הדרך הייתה קצרה. ג׳ימירקוואי (שילוב בין המילים ג׳אם ורוקוואי (שבט אינדיאני) הפכו לסיפור הצלחה כמעט מן ההתחלה, אי שם בשנת 1993, השיא המסחרי שלהם הגיע קצת מאוחר יותר, עם להיטים כמו "Virtual Insanity", הלהיט הזה הכיר לעולם כוכב פופ יוצא דופן. קיי שייך לז׳אנר הבחורים הלבנים שיש להם קול גדול, סולי ומלא אטיטיוד. למרות שלפני עשרים שנה הוא נחשב לכוכב די בעייתי עם חיבה מוגזמת לנשים, מכוניות ואבקה לבנה, ג׳יי קיי שעלה אתמול לבמה היה פשוט פופ סטאר.
ג׳מירווקאי עברו מאז שנות התשעים לא מעט שינויים, וכרגע הם נמצאים בטור עולמי שמלווה את יציאת אלבומם השמיני - "Automton". קיי עולה לבמה כשלראשו כתר צ׳יף אינדיאני עתידני שמחליף אורות, זז עם המוזיקה ובאופן כללי הופך לחלק מהותי מההופעה. הוא לא מבזבז יותר מדי זמן לפני שהוא אומר את כל מה שהקהל הישראלי רוצה לשמוע, זה מתחיל ב״שלום תל אביב״ מתבקש (בואו, אין סיבה להסביר לו מה זה ראשון לציון), ממשיך בהתנצלות על כך שהם מגיעים לישראל באיחור לא מגניב של 25 שנה ומסתיים במשפט שאפשר לחתוך לקטעי וידיאו נגד תנועת ה-BDS: "אתם יודעים, הרבה אנשים אמרו לי ׳אל תבוא לישראל׳, זה פאקינג בולשיט. שיעופו לי מהפנים". בזמנים בהם אפילו נטלי פורטמן מסתייגת מאיתנו, כל תמיכה מתקבלת בברכה, במיוחד כאשר במולדתו אנגליה, תנועת החרם על ישראל חזקה במיוחד.
אחרי שפתחו את ההופעה עם "Shake It On" מהאלבום החדש, קיי מתחיל בלהיט "Little L" והקהל לא יודע את נפשו מרוב אושר - מדובר בביצוע מדויק מאוד ששולח גלי אהבה מקולו של קיי הישר אל הרגליים שלנו בקהל. נראה שג׳מירוקוואי לא מאמינים בפור-פליי ומשם הם כבר מגיעים במהירות לשניים מהלהיטים הגדולים ביותר שלהם - "Space Cowboy" ו-"Virtual Insanity". שני שירים שרוב הקהל רכש כרטיס במיוחד בשבילם. כאן כבר הבנתי ששום אכזבות לא הולכות להיות הערב, כי מיד אחרי שהוא סיים עם הלהיטים ההכרחיים הרגל לא יורדת מהגז ואווירת המסיבה רק גדלה.
הטקסטים של קיי נעים בין שיחות חדר שינה, דיבורים מופשטים על העתיד ומשפטי העצמה עצמית, וכל מה שיצא לו מהפה נשמע לי כמו "בוא נעשה אהבה". ההרכב מנה שבעה נגנים, שלוש זמרות ליווי (מהמושלמות שראינו כאן) וגם וידאו ארט מושקע, והקהל הישראלי עף על ג׳מירוקוואי מהרגע הראשון. האנשים בקהל באו במצב רוח טוב, בין אם אלה שגדלו על ההרכב וכבר חצו את שנות ה-40 או צעירים שאולי קיבלו המלצה עליהם בספוטיפיי. המוזיקה שלהם, שמעולם לא טרחה להתאים עצמה לשום תקופה בזמן, הרגישה אתמול רעננה ולא נוסטלגית. אם מישהו היה מספר לי שהגעתי להופעה של להקה עם להיט במקום הראשון בבילבורד לגמרי הייתי מאמין.
בניגוד לטענות המלעיזים, לג׳מירוקוואי יש הרבה יותר משני להיטים, ואתמול הם הנחיתו את רובם בהפגזה ארטילרית - "Cosmic Girl", "Use The Force" ,"Canned Heat" ועוד. קיי שר את הלהיטים האלה באותה תשוקה שהייתה לו בניינטיז, כך שעייפות החומר לא מורגשת, להיפך - האנרגיות של הלהיטים האלה מצליחות להחזיק את הקהל ערני גם בקטעים פחות מוכרים ולשמור את ההופעה הארוכה (כ-20 שירים) קצבית ולא נמתחת. הסאונד המצוין של לייב פארק ראשון מאפשר לשמוע את כל חברי הלהקה ולא רק את הקול של קיי ובשילוב עם הווידאו ארט העתידני (עתיד של פעם, כן?), הריקודים הבלתי פוסקים (קיי נראה כמו מגבון לח 10 דקות לתוך ההופעה) ותאורה מהממת - נדמה שלא היה אדם בקהל שלא חייך.
