אמרו שזה הסוף שלו, אמרו שהוא הלך

"רואים רחוק רואים שקוף", מופע המחווה לרגל שלושים יום למותו של היוצר והזמר שמוליק קראוס ז"ל נערך אמש באולם "צוותא" בתל אביב ונמשך כשעתיים ורבע. בשורה הראשונה ישבו בני משפחת קראוס - אחיו, אחותו, אלמנתו, ומולם עלו להופיע עשרות אמנים ששרו ממיטב השירים הקלאסיים שהשאיר קראוס אחרי מותו, מ"בית הערבה" הקדמוני ועד "יום רודף יום" המזדקן. היו שם אמנים ותיקים שהופיעו בימי שכוחו של קראוס עוד היה במותניו כמו ישראל גוריון, שותפים ליצירתו כמו המשורר יענ'לה רוטבליט, נגנים שניגנו איתו כמטו עילי בוטנר ולא מעט אמנים צעירים, שכמו שאמר חמי רודנר הם "בניו ובנותיו" של היוצר הענק הזה.

הקהל ב"צוותא" זכה לקבל את מילות כל השירים על מסכים בצדי הבמה, מה שהפך את הערב למעין "שירה בציבור" ופגם בחלק מהביצועים. על המופע ניצח מעמדת הפסנתר וההנחייה אילן שס, שבסך הכל עשה עבודה טובה, וערך את הערב היטב בעזרת רוטבליט. שס המנוסה אך הנרגש ידע להוביל, אם כי לעיתים נשמע מלאכותי ומעושה.

דווקא הוא פתח את הערב עם שתי זמרות ליווי ב"זמר נוגה (התשמע קולי)", קלאסיקה שבקלאסיקה, שאומנם עברה חלק אבל קצת התבזבזה. האמן הגדול הראשון היה מתי כספי, נטול פסנתר, ששר את "זה קורה" כפי שאיש לא שר לפניו, ברצינות, בחגיגיות, אבל ללא פאתוס. עלמה זהר, ביתו החורגת של רוטבליט, שקראוס היה לה כדוד בילדותה,  התרגשה מאוד בביצועים ל"סוס עץ" ו"ילדה קטנה" וההתרגשות שלה עברה היטב אל הקהל. גם שינויים בהגיית כמה ממילות השירים נסלחו לה.

שלישייה שכללה את מור מנדל (הבת של דורית ראובני), שירה גבריאלוב (הבת של מיקי) ואילן שכטמן ביצעה מחרוזת שירים קצביים של "החלונות הגבוהים". על הנייר זה נשמע פיתרון טוב לתת לשלישייה צעירה לבצע את ""כל השבוע לך", "הורוסקופ", "יחזקאל" ו"אינך יכולה", אבל התוצאה היתה הבינונית. גבריאלוב מנענעת ירכיים אבל לא שרה טוב ונראה שטרם התגברה על טראומת "אמריקן איידול". מור מנדל טועה במילים של 'הורוסקופ' ומזייפת, שכטמן חלבי, מזכיר את ששי קשת מהסרט 'הלהקה', ממש לא את אריק איינשטיין. שלישיית מה קשור.

אחריהם מיכל שפירא שרה היטב את "מה איתי". היא מדייקת ויש לה עוצמה והיא גם מצליחה לרגש. חמי רודנר (מי אם לא הוא) שר יפה ועם חיוך את "בלדה לעוזב קיבוץ". סדרת שירי ילדים שכתבה מרים ילן שטקליס נפתחת בביצוע של ענבר שני ל"מיכאל", טל גורדון מפליאה ב"אלישבע מה נחמדת" ובהמשך מצטרף אליה חמי רודנר לדואט "נתפייסה". לרגע הוא וגורדון נראים ונשמעים קצת כמו שמוליק קראוס וג'וזי כץ. קורין אלאל מביאה ל"הבובה זהבה" דוק של מיסתורין אפלולי שלא היה בו קודם, ושומעים מהביצוע שלה לשיר הערש הקלאסי הזה את חדר הילדים החשוך ומרובה הצללים.

ומילדות לנעורים: דביר בנדק מקסים ב"לוח וגיר", שובב וחרמן במידה המתקבלת על הדעת. הוא יכול להחזיק שיר ואפילו לרקוד. הפתעה נחמדה. ישראל גוריון, צעיר נצחי, שר את "ימים של קולנוע" ממש כמו שעשה בסבנטיז בשלישיית "הטוב הרע והנערה", עם הכובכע, החן ותנועות הגוף. תענוג. ומקלילות לרצינות: שלמה בר התחבר ל"ארץ ישראל" מהמקום הרגשי, שם הוא אלוף. ההתרגשות הרבה שאחזה בו לא הפילה אותו, הוא הצליח להתמודד איתה. בר דיבר על הפשטות והאומץ של קראוס, אמר שראוי שהדור הצעיר ילמד לאהוב אותו כי זו אהבה עם זיכרון עתיק ויפה, ושר את "בית הערבה". שמעו יותר את הקהל שר, מאשר אותו, אבל ממה שכן נשמע בר הוביל יפה את המקהלה ב"צוותא".

אהוד בנאי שר יפה את "ימי ראשית הקיץ" והביא לשיר ניחוח של הלך שעבר בדרך עפר. לרגע קטן הוא פספס משהו עם הגיטרה וזכה למבטים מהמתופף ומהגיטריסט יאיר מיכאל, אבל בסך הכל שר וניגן יפה מאוד. "הגיטרה" בביצועו כבר היתה רוקנ'רול עם סולואים חשמליים בהם בנאי התחלק עם מיכאל. ביחד הם הצליחו לספק את הסחורה, בשיר שכמו נכתב על בנאי. לקח לו זמן להתחמם אבל לקראת הסיום הוא ניגן באמת נהדר וממש התפלל עם הגיטרה החשמלית.

אחריו עלה גיטריסט לא פחות מוכשר - אילן וירברג, שריגש ב״ספרי לי״. כמה צניעות וחן יש באיש הזה. אבל אז עלה יוסי ברוש מלהקת ״יציאת חירום״ וקלקל את ״גלגל מסתובב״, בליווי וירצברג. חבל שהערב התקשה לשמור על רמה נאותה לכל אורכו. אבל הנה שוב אכות: אתי אנקרי ווירצברג מקסימים ב"אחרי 20 שנה". אנקרי דרמטית אבל לא מדי, שרה מהנשמה, ווירצברג מפליא בסולו אקוסטי.

גם הבא בתור הוא גיטריסט: עילי בוטנר, שניגן עם קראוס בגיל 17 מספר שהוא היה רגיש למצוקה של אנשים אחרים, ואיך הזמין אותו לישון אצלו בבית בסוף הופעה. בוטנר, שהוא לא זמר אמיתי, דווקא הוא מכולם, זוכה לשיר את "רואים רחוק רואים שקוף", בליווי גיטרה בלבד, מה שמיד הופך את השיר ל"שירה בציבור" בקולי קולות ועושה מבוטנר סוג של גבי ברלין. "ילדי החוץ״, אדר גולד ואוהד שרגאי, מצטרפים לבוטנר לודאט ״שוב״. הם שרים נכון אבל לא מצליחים לרגש. במקום לשיר נמוך ולתת קונטרה לגולד, שרגאי שר יותר גבוה ממנה והתוצאה היא שהם נשמעים כמו צוות הוויי הג"א. בסוף הם נותנים לקהל לשיר בלעדיהם. אולי ככה עדיף.

להקת "זבולון דאב סיסטם" עולה לבצע את ״מי אנחנו״ מתןך התקליט ״מדינת ישראל נגד קראוז שמואל״. הטקסט על ״אלוהים הוא התשובה״ מתחבר לקטע של הרגאיי. הזבולונים מצליחים להחזיק יפה קצב והבראס שלהם נחמד אבל הם נראים כמו חבורת היפסטרים אדישה שעושה כאילו, עם קלידן שלועס מסטיק. זה שיש לכם זמר שחור בפרונט לא אומר שתפסתם את בוב מארלי בביצים.

לפתע עולה לבמה אבי עופרים. האיש אמור להיות בן 75, נראה מקסימום 55. בלי אף טיפת שיבה ושיער בלונדיני ארוך וגולש (אולי הוא לא שלו), שילוב מוזר בין אקסל רוז לג'ף ברידג'ס. לעופרים, שהיה עם שמוליק קראוס בצמד "העופרים" המקורי, לפני שהצטרפה אסתר זייד (לימים אסתר עופרים), לוקח כחמש דקות להתארגן על גיטרה ואיכשהו לחבר אותה לסאונד. בסוף הוא מפתיע בביצוע ל״ללוליי״ שסוחף את הקהל. יפה לו.

אחריו עולה ערן סבג, שאוהב לדבר על היראה מקראוס וההחברות ביניהם שלדבריו התמצתה במשפטים בודדים כמו "אל תהייה לארג' על חשבוני". שיהיה. סבג מזמין את גיבור הערב יענק'לה רוטבליט, ששר בצורה הכי מרגשת את ״יום רודף יום״, עד שבא לך לבכות. רוטבליט מספר איך נפגש עם קראוס בשנת 70' ואיך היה "מנקה אחריו" את הבלגן אחרי כל תקליט. "כל עוד ישירו בעברית ישירו קראוס בארץ", הוא אומר. סבג גורר אותו לשיר שורה מ״השיר החי של הזמר המת", ואחר כך רוטבליט שר באמת את ״אם״, אחד משירי השלום הגדולים שנכתבו בארץ.

לסיום הערב ההפכפך הזה עולה לבמה להקת "תיסלם". עד שהם מתארגנים על הכלים יאיר ניצני מיד שובר את הקרח עם בדיחה על השיער של אבי עופרים ועוד אחת על חשבון גלי צה"ל. מזל שהוא שם. "תיסלם" מיד משנים את הפאזה של המופע, עם רוקנ'רול אמיתי בווליום אגרסיבי, שלידו נשמע שאר המופע כמו טרנזיסטור חלש. הם פותחים עם "זה קורה" שיזהר אשדות חידש ב"עבודה עברית,, עוברים ל"שישי חם" המגניב מ"קראוז" וכמובן מסיימים עם "כשאת בוכה את לא יפה". נחמד לקבל מהשישייה הזו 'בום' של רוק לפנים אחרי ערב שלם של ליטופים.

קטעים נבחרים מהמופע

מתי כספי - זה קורה


עלמה זהר - סוס עץ


עלמה זהר - ילדה קטנה


מיכל שפירא - מה איתי


חמי רודנר - בלדה לעוזב קיבוץ


חמי רודנר וטל גורדון - נתפייסה


קורין אלאל - בובה זהבה


ישראל גוריון - ימים של קולנוע


אהוד בנאי - ימי ראשית הקיץ


אהוד בנאי - הגיטרה


אתי אנקרי - אחרי 20 שנה


אבי עופרים - לולליי


יענק'לה רוטבליט - יום רודף יום


יענקל'ה רוטבליט - אם


תיסלם - זה קורה, שישי חם, כשאת בוכה את לא יפה

עוד תמונות מהמופע