דיאנה גולבי (צילום: אורית פניני)
לא רוצה לשבת ולחכות. דיאנה גולבי בהשקה|צילום: אורית פניני

בשונה מאלבום הבכורה שלה "אושר" (עדיין השם הזה לא ממש יושב עליה), שארז אותה היטב בתוך מסגרת של הקלטות אולפן משויפות - במופע ההשקה לאלבום, שערכה אמש במועדון "בארבי" בתל אביב, דיאנה גולבי עוד לא מצאה את ה'אושר', היא אומנם בדרך, והדרך הזו סלולה, אבל לא בטוח שהיא בשלה מספיק כדי להשיג ולהציג אותו בשלמותו. הופעה חיה היא הפורמט החשוף ביותר, האמיתי ביותר, זה שקשה להסתתר בו. דיאנה גולבי עמדה אמש על הבמה, בלי פילטרים, והיתה הכי קרובה למה שהיא באמת, על הטוב והפחות מוצלח שיש בה. היו רגעי קסם בהם נדמה היה שהנה הנה גדלה כאן פאטי סמית' ישראלית, גרסה משופרת של אורית שחף, ולצידם רגעים מביכים, בהם גולבי שכחה שהיא זמרת ושיחקה אותה הליצנית של החבר'ה.

חיקוי של עידן עמדי ומבטא רוסי מוגזם

היי, דיאנה, תביני, את לא יכולה לשיר קאבר ל"Black" של פרל ג'אם ובאמצע השיר, באמצע שאת שרה, להגיד מזל טוב לחבר שנמצא בקהל. זה מוציא אותך לא רצינית, פאמיליארית מדי, זמרת קריוקי, אחת שתעשה הכל כדי לרצות מישהו. למי אכפת שלידיד שלך יש יום הולדת, בזמן שאת מכסה את אחת מבלדות הגראנג' הכי גדולות. או החיקוי של עידן עמדי, או חיקויים של המשפחה במבטא רוסי  - מה זה צריך להביע? את בערב הווי ובידור של "טדי הפקות" עכשיו, או במופע רוק חגיגי לרגל השקת אלבום הבכורה שלך, במועדון הכי חשוב בארץ? אולי את מנסה לפצות על זה שלא היית בלהקה צבאית ולהצחיק עכשיו את החבר'ה? עשי טובה ושמרי את זה ליציאה הבאה שלכם לבר. גם ההתייחסות לאבא של הגיטריסט יוסי סאסי צרמה. אבל מראש הוא לא היה ניגש לבמה אם היית נותנת לפני כן את התחושה שאת כאן על תקן של זמרת רוק רצינית ולא בדרנית בחצות.

דיאנה גולבי (צילום: אורית פניני)
הבת האבודה של קוביין? רק בשיער. דיאנה גולבי בהשקה|צילום: אורית פניני
דיאנה גולבי, יוסי סאסי (צילום: אורית פניני)
מארחת. דיאנה גולבי בהשקה עם יוסי סאסי|צילום: אורית פניני

אבל היה גם הרבה טוב. גולבי היא באמת זמרת חזקה, רוקרית ששרה מצויין, שהצליחה לנקות מהשירה שלה הרבה מניירות (ונשארו לה כמה, חלקן בולטות מאוד) ומגישה את השירים שלה בצורה מעוררת הערכה. כשהיא שואגת הקירות רועדים, כשהיא רוצה לרגש היא יודעת לעשות את זה. אבל הופעת רוק זו לא תחרות צעקות, ולא לכל אורך המופע דיאנה הצליחה להיות מרתקת ומעניינת - היום גם כמה רגעים בהם היא קצת שיעממה. זה קורה בעיקר בשירים הפחות חזקים שלה, כיוון שהיא עדיין מבצעת שתלויה בשיר אותו היא שרה ברגע הנתון, אין לה עדיין את היכולת לקחת שירים שהם להיטים פחות גדולים - למשל "במקום" או "צעד צעד" - ולגרום לקהל להרגיש שזה השיר הכי טוב בעולם כרגע ושהיא מתאבדת עליו. כלומר, כשגולבי שרה להיטים היא משכנעת מאוד כזמרת. כשהשיר עצמו לא מספיק כובש - גם היא לא בדיוק נפוליאון.

משדרת סקסיות ועוצמה

גם כפרפורמרית יש לגולבי עוד דרך לעשות. נכון, היא גדלה על רוק כבד, מטאל וגראנג', ויודעת איך לעשות הד בנגינג ואיך לגרום לשיער המגניב שלה לכסות את הפנים, לשיר מתוכו ולהיראות כמו הבת האבודה של קורט קוביין. אבל כל אלה הם רק סממנים חיצוניים. פרפורמר טוב הוא כזה שמכניס את הקהל לתוך ההופעה דרך הנוכחות שלו, התנועות, הכריזמה שחודרת לאולם, שולחת זרועות ואוספת את כולם אליה. גולבי כריזמתית ועוברת את סף הבמה, לאורך המופע כיף להסתכל עליה, היא משדרת עוצמה, נחישות, רגישות, סקסיות וטירוף קל, לפרקים היא ממש מהפנטת, אבל היא עוד צריכה להשתפשף כדי להיות מסוגלת לגנוב לכולם את הלב בבת אחת ובעוצמה כזו שתשאיר רושם בל יימחה.

דיאנה גולבי (צילום: אורית פניני)
היי, דיאנה|צילום: אורית פניני
דיאנה גולבי (צילום: אורית פניני)
"אל תלך עכשיו". דיאנה גולבי בהשקה|צילום: אורית פניני

ההרכב שמקיף את גולבי נשמע לא רע. ניגנו יפה את הטייק-אופים על סנטנה והנדריקס. הם בדיוק מה שהיא זקוקה לו כדי להעמיד מופע רוק משלה, שמבליט את היכולות הגבוהות שלה כבלדיסטית-הרוק מהטובות שהיו כאן. כשהקצב עולה גולבי נובחת, שואגת, נוהמת, צורחת וצווחת - ורוב הזמן זה נשמע נהדר, עד גבול מסוים. היא שרה קשה, כואב, קשוח, מיליטנטי, על גבול ההארד-קור, וצריכה להיזהר שלא לחצות את הקו שממנו ואליך זה כבר פאתטי. כשהיא עוברת לאנגלית יש לה בעיה עם המבטא, שרחוק מלהיות מושלם. בעברית היא נשמעת הרבה יותר טוב, ושם כדאי לה בינתיים להישאר.

מה אומרת לה המילה "רוקנ'רול"

רגעי השיא במופע הזה הגיעו ב"לשבת ולחכות" ו"אם תלך עכשיו". אלה שירים שגולבי שרה מושלם, ואפשר היה להאמין לכל מילה שיוצאת לה מהפה. לצרוח הרבה יכולים, אבל רוקנ'רול הוא ז'אנר שמבוסס על אמת ואמון - וגולבי היא אחת שווה להאמין לה, לפחות בשלב הזה, כי היא באה ממקום נכון וחיה את המוזיקה והשירים מהבפנוכו שלה. וזו גם הבעיה שלה - בגלל שהיא כל כך אמיתית - כשהיא לא שלמה עם מה שהיא שרה מיד מרגישים.

דיאנה גולבי נולדה ככוכבת עם מטען עצום של ציפיות - להיות הרוקרית הבאה של ישראל. אבל רוקנ'רול הוא לא תחרות מלכת היופי ולפני שהיא מוכתרת לרוקרית הבאה של המדינה, גולבי קודם צריכה להיות הרוקרית הבאה של עצמה, או במילים אחרות: היא צריכה עדיין להבין מה אומרת לה המילה "רוקנ'רול" ומה המקום שלה בו. האלבום שלה נשמע מצויין, הודות להפקה של לואי להב, אבל במופע התגלו בקיעים באידיליה. לנינט טייב, עוד רוקרית מדהימה מבית "טדי הפקות", לקח ארבעה אלבומים. אני מאמין שדיאנה גולבי יכולה להיות שם כבר באלבום השני או השלישי, אבל בשביל זה היא תצטרך לעבור עוד כמה דברים בחיים. בינתיים, על הבמה, היא מעט בוסרית.

קטעים נבחרים מהמופע

"Precious Things" (קאבר לטורי איימוס


לשבת ולחכות


חטאים