הוא החבר הטוב שתפגוש במילואים. תצא איתו לגלוש בחוף הים. ותוריד איתו שוטים של וודקה בפאב השכונתי. הוא הגבר הרגיש שתתאהבי בו עד כלות. או המאהב השרמנטי שינפץ את ליבך. יש בו חום וכמיהה לצד חספוס וכעס, כנות פוצעת עם צער שגורם להזדהות. צליל שממזג דיסטורשן ופולק, מזרחי ופסיכדלי, קלאסי ואלקטרוני. חיתוך דיבור של שלמה ארצי תחת רוחניות בסגנון מוש בן ארי. יש לו את כל המרכיבים להפוך לכוכב גדול שיחרוך את קיסריה. ואיפה עוד תשמעו שיר שמתחיל במילים "ביום שבגין מת" ומדבר בכלל על ריסוק התא המשפחתי. אולי זה קשור לכך שטסה נולד בשכונת התקווה 3 חודשים לפני מהפך 77'.
"סחרחורת", הדיסק התשיעי של דודו טסה, הוא מלאכת מחשבת של ישראליות שוקקת, שיקוף מושלם של המדינה שבה הוא חי ופועל. אין ישראלי שלא ימצא בו את עצמו, את ביתו, את אהובתו, את ייסוריו, את פחדיו, ואפילו את המוזיקה שאליה יתחבר. בגיל 35, שקוע בעבודה מתמשכת, לא פעם סיזיפית, ככותב, כנגן, כשחקן וכזמר, לאחר שדילג בין מירי מסיקה למוצאו העיראקי, ביצע שלל קאוורים ואפילו הפיק את שלישיית "מה קשור", מגיע לטסה מקום של כבוד בשורה הראשונה של כוכבי הזמר והבידור הישראלי. ביציע הכבוד, בלב המיינסטרים.
גיטריסט מצוין, מבצע כובש, מלחין מחונן
טסה הוא גיטריסט מצוין, מבצע כובש, ובעיקר מלחין מחונן ובעל אוזן רגישה. כל שיר באלבומו החדש יכול להפוך בנקל ללהיט השמעות ברדיו. יש בו את הכריזמה הים-תיכונית של ג'קי אלקיים, את הלב הפועם של אהובה עוזרי, את האמינות והרכות של יהודה פוליקר, ואפילו את הרוקנרול החותך של שלום חנוך. לו אני אריק איינשטיין, הייתי חוטף אותו אתמול, כמלחין וכמעבד, וחוזר לשורשים שנטשתי מאז סיום ההקלטות של "בדשא אצל אביגדור".
9 השירים של "סחרחורת", 33 דקות הדוקות, מנסחים סיפור חיים מוכר, כל-ישראלי: אהבה, אכזבה, בית. התמלילים פשוטים, נהירים ומקרבים. וכבידור נעים לאוזן, כמזון קל לעיכול, כחוויה רגעית שמעבירה את הזמן, תקליטו של טסה עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר. מי שמחפש, לעומת זאת, משהו יותר מורכב, מפתיע, מסעיר, מכאיב ממש; מי שמייחל לאמנות לעומתית, נוקבת, צורבת בגרון; מי שמתאווה לכך שבטנו תתהפך, בהלה תאחז בו וחייו ישתנו באחת - ספק אם ימצא את מבוקשו.
דודו טסה - "סחרחורת". 33 דק'. הד ארצי
