אם משווים את אפללו למגרש הפוליטי שמבעבע על אש גבוהה בימים אלו, אפשר לומר כי אפללו מחזיק בפרסונה דומה לשל איציק שמולי. מין אחלה גבר שאפשר לסמוך עליו בעצימת עין, אחד כזה שלא אוחז בכיסו פרובוקציות שתוסרטו בידי יחצנים משומנים אבל מנגד קוטף מקום ראשון בפריימריז. כך גם אפללו, שהדליק לא מזמן את הנר העשירי בעוגת ההופעות, מנפק בעשור האחרון הופעות די מלאות בקצב מסחרר של שתי הופעות לשישה ערבים בשבוע, פרודוקציה שגם במונחים בינלאומיים נשמעת ממש לא רע. מטבע הדברים ההופעה בזאפה חיפה זכתה במהירות האור להיות סולד אאוט.
למרות הצינה הלילית והגשם, מחוץ לאולם היה אפשר למצוא קבוצות של אנשים רטובים שנסעו כל הדרך מהשרון ומהצפון הרחוק לכרמל, ומתחננים שמישהו יפתח את ליבו וימכור להם את הכרטיסים. הביקוש הגבוה למניה של אפללו מקבל מימד מפתיע לאור העובדה שבשנים האחרונות הוא נוגן משמעותית פחות בגלגלצ שתמכה בו בתחילת דרכו, למעט שירים בודדים שחדרו את בטון התחנה, שהאחרון ביניהם הוא הלהיט המרגש שכתב לאשתו ״אהבה שלי״. 
הקונספט של הערב בנוי מסט שירים מהעשור האחרון בשילוב סיפורים על החיים של אפללו כבן לאמא מורה ללשון. אפללו מצליח לשחק בווירטואוזיות כמעט מאיר אריאלית בשפה העברית. פעם אחר פעם, הקהל נזרק לרצפה מרוב צחוק. כשקובי מעביר לשירה הוא טס בספירות גבוהות עם ״בא מן השתיקה״, ״מכתב לאחי״ ו״שיר געגועים״, שירים של רגש מזוקק שגורמים לקהל לדמוע. בהמשך אפללו משלב להילוך חמישי עם חידוש עילאי לשיר ״סוד המזלות״ של זוהר ארגוב ומוסיף "מישהו פעם התעקש שאשיר זוהר ומאז הוא איתנו בכל הופעה".
לאורך המופע מאחורי אפללו ממוקמים חמישה מהנגנים המובילים בארץ. הדיוק העילאי בין הבסיסט יניב פופיק לטל רונן המתופף, מכניס את איתמר מאירי לגרוב גיטרות מיוחד וסינכרון מהודק שמשלים את החוויה המוסיקלית. על הקלידים והפסנתר מנצח יוסי מור המוכשר. באמצע המופע, אפללו מפרגן לזמר ונגן הגיטרה הנוסף יוני אמבר בדואט מרגש מתוך הפרויקט של שמוליק נויפלד, קאבר ל-״Shape of My Heart״ של סטינג.
קובי יופיע ב-16.3 (שבת) בגריי יהוד וב-28.3 (חמישי) בזאפה ירושלים.
