על הרבה להקות נאמר שהן הצליחו כי היו במקום הנכון ובזמן הנכון, אבל אין להקה שמתאימה לתיאור הנ"ל יותר מ- AC/DC . ב-1980 הם הוציאו את האלבום הנצחי "Back In Black", שהפך במהרה לחמישי הנמכר ביותר בכל הזמנים באמריקה, עם מכירות של 21 מיליון עותקים. זה קרה בעיקר כי ברווח שבין הPאנק, הפרוגרסיב והניו-ווייב שהיו אז באופנה, ידעו AC/DC לספק רוקנ'רול טהור ומזוקק, כזה שכל שתיין בירה שתוי וקשה יום יאהב בקלות, מעין בלוז מהיר, מחוספס ורועש דיו בשביל להפוך אותם מלהקת פאבים אוסטרלית ללהקת הפאבים הכי מצליחה בעולם.
"Black Ice" אלבומם החדש של AC/DC, כשמו כן הוא. המוזיקה נשמעת כאילו היא קפאה מיד אחרי "Back In Black", עם אותם ריפים פרימיטיביים ורועשים, ואותם שירים שמצדיעים לאלה שעדיין בעניין של רוקנ'רול שחרחר ורועש. סך הכל AC/DC עדיין עושים באלבום הזה את הדבר היחיד שהם יודעים לעשות, ללא גיוון או חידוש. מצד שני, אי אפשר שלא להעריך את האחים אנגוס ומלקולם יאנג שבגאונותם מצליחים להוציא שיר ממינימום מוזיקה ומקול מונוטוני וצווחני כמו של הסולן בריאן ג'ונסון, קשישא. עם אותם לחנים סטנדרטיים הם יכולים הרי להוציא אלבום חדש מתי שבא להם.
כבר בפתיחה, מהריפ הראשון של "Rock ‘N’ Roll Train", ברור ש-AC/DC ממשיכים לכוון את המוזיקה שלהם לכיבוש אצטדיונים גדולים עם הפזמון החוזר, כאשר בראיין ג'ונסון צווח: "Runaway train!" והלהקה עונה לו במקהלה: "!Runnin’ right of the tracks". בהמשך האלבום הם ממשיכים לנסות וליצור המנוני אצטדיונים עם מוטיב ה"רוקנ'רול" שחוזר באלבום עוד 4 פעמים בצורות שונות, וזה כבר באמת נשמע מאולץ.
בניגוד למסורת העשרה קטעים לאלבום, הפעם הוחלט להפציץ עם 15, אולי כדי לחפות על האיכות בכמות. אלא שיש כאן "פילרים" מיותרים, דוגמת הבלדה "Rock ‘N’ Roll Dream" ו-"Anything Goes" הפופי, שנשמעים כאילו נכפו על הלהקה בכוח. אפשר היה לוותר עליהם ולהשביח את היצירה, הרי גם מינימליזם הוא אחת התכונות שמזוהה עם AC/DC.
מנגד יש כאן גם כמה קטעים מהטובים ש AC/DC הוציאו ב-20 השנים האחרונות, למשל שירים כמו "War Machine" המצוין ושיר הנושא "Black Ice". אלה יכולים להסביר את ההצלחה של האלבום במצעדי המכירות ב-29 מדינות ברחבי העולם, הצלחה שמוכיחה שאווירת הרוקנ'רול של AC/DC משנות ה-80 עדיין חייה ובועטת. בישראל, מדינה שאין בה מסורת ותרבות מפותחת של מוזיקת פאבים יהיה לאלבום הזה הרבה יותר קשה.
מסתבר שאחרי כל השנים האחים לבית יאנג עדיין יודעים להוציא את הרעש הנכון, גם אם סוף 2008 לא נראה הזמן הנכון. כמו שללבוש תלבושת אחידה של בית ספר יסודי עם עניבה וכובע על הבמה בגיל 60 זה כבר לא מצחיק, כי גם בדיחה טובה מאוד בסוף לא תצחיק כאשר אתה מספר אותה 30 שנה ברציפות.
Black Ice - AC/DC - יונייטדNMC
