את השירות הצבאי של אחי הבכור ליווה אלבום ההופעה החיה ״כשהגיטרה מנסרת את הלילה״ שפורטיס וסחרוף הקליטו כמה חודשים לפני שהתגייס ב-1992. את השירות הצבאי שלי ליווה אלבום ההופעה החיה של ברי שהוקלט כעשור לאחר מכן. עוד עשור עבר מאז ולא הרבה השתנה בכל הנוגע לשניים האלה. ברי עדין עומד מבויש עם הגיטרה על הבמה ליד פורטיס המשתולל מול קהל משולהב. זו גם הסיבה שאי אפשר לשפוט את ההופעה שלהם על פי המדדים הרגלים של קונצרטים כאלה ואחרים. אפשר מצד אחד להתייחס לכל העניין בציניות קרירה ואינטלקטואלית גרידא שתזלזל בתופעה כפי שאנשים ציניים, קרירים ואינטלקטואליים מזלזלים בכל תופעה תרבותית רחבה. מצד שני אפשר להכיר בעובדה שלפעמים אפשר ומותר להעיף קיבינימט את ההתניות התרבותיות, את הקיטש ומהותו, ופשוט לעמוד על הרגליים ולקפוץ שעתיים מול שני מקצועניים נהדרים. לצורך העניין, אני בחרתי באפשרות ב׳.

פורטיסחרוף (צילום: אורית פניני,  יחסי ציבור )
לעמוד על הרגליים ולקפוץ שעתיים מול שני מקצועניים נהדרים|צילום: אורית פניני, יחסי ציבור
יותר מהכל ברור שלרמי ולברי נוח אחד עם השני. נוח להם כפי שנוח בחיים להרבה מהמהנדסים שהגיעו אמש להופעה הישר מאזור ההיי-טק של רעננה, שנמצא בסמוך לאמפי פארק המקומי. לעתים הבחירה בנוחות היא הבחירה הנכונה. רוקנרול שנולד כדי לבעוט, כדי לשרוט, כדי למחות, יכול לעשות את העבודה מתוך פיג׳מה חמימה ונוחה. אני מניח שעל זה חשבו חברי הלהקה אמש, כשהופיעו בתלבושות ליליות שנועדו להנעים את זמנם של אנשים בעת הכניסה למיטתם החמימה.

רמי פורטיס היה היחידי שהגיע בפיג׳מה מלאה, שנראתה כמעין גרסה צבעונית לחליפת הקטיפה של ג׳ורג׳ קוסטנזה, בעוד שהשאר הסתפקו רק בחולצה. אולי כדי לסמל שפורטיס הוא המייצג הבכיר מכולם של אותה התופעה. מהרוקר הפרוע שהקליט את ״אינקובטור״ בטייק אחד רצחני ופרוע לפני שלושים שנה, בזמן ששאר חבריו לאולפן יצאו לארוחה, ושיודע שעוד כזה כבר לא יהיה - הגיע למסקנה שלעתים אפשר להירגע, אפשר לעלות שוב לבמה ולנגן את אותם להיטים מוכרים לצד חברים ותיקים ואורח חדש-ישן, שליווה אותו על הגיטרה גם להופעת יום ההולדת 60 שקיים לפני כשנה - בנו.

פורטיסחרוף (צילום: אורית פניני,  יחסי ציבור )
לעתים הבחירה בנוחות היא הבחירה הנכונה|צילום: אורית פניני, יחסי ציבור
ככל הנראה הייתי יכול לנהוג כשלמה שרף ולכתוב מילים אלה גם בלי חווית הפקקים הכלולה בנסיעה באיילון בחמישי בערב. חלק גדול מהבחירה בנוחות היא הידיעה שהצפוי הוא המצוי. כשאדם קונה כרטיס להופעה של פורטיס וסחרוף הוא יודע בדיוק מה יקבל: פורטיס ישחק אותה משוגע, ברי יהיה ביישן בקטנה, השירים יהיו כל כך מוכרים, כל כך נהדרים והאנשים מסביב כל כך לא יומרניים. החידושים הם תמיד בקטנה, בעיבוד חדש ליצירה ישנה וגדולה: חתול מפלצת תמיד יגרגר מחדש, הכדור ימשיך להסתובב מעודף חמצן ואני אמשיך לאהוב אותך, תמיד מחדש, כמו בירח דבש, כשאת אוחזת אותי. אלה אותם המילים שהועברו על גלי הרדיו הישראלי יותר פעמים משג׳ים מוריסון והדורז הראו את הדרך לבר הוויסקי הבא בחמישה לחצות בשישי גלגלצי טיפוסי.

אבל נוחות היא לא רק הידיעה שמה שהיה הוא שיהיה, אלא גם העבודה הקשה שבשמירה עליה - כי האמת המרה היא שנוחות ושאננות הן מתכון בטוח לחוסר יציבות בטווח הרחוק. אפשר לומר על סנדקי הרוק הישראלי הרבה דברים, אבל הם הוכיחו שהם רצים למרחקים ארוכים. כדי לעשות זאת הם תמיד דאגו לחדש את העיבודים לכל השירים המוכרים בכל סיבוב הופעות. העיבודים החדשים תמיד התאימו למקום וההופעה אמש היתה בחלל פתוח ורחב על במה נוחה וגדולה מול קהל מבוגר יחסית וכך יצא שכל השירים זכו לעיבודים מאוד עגולים ולא כסאחיסטים, מלבד אולי ״כמה יוסי״, שהתעקש לחזור קמעה למקורותיו הבועטים, לפחות בכל הנוגע לגיטרות. שאר העיבודים היו כאמור לרוב עדינים ומתוחכמים. חלקם אפילו הזכיר מאוד את הסגנון הניסיוני חדשני של מינימל קומפקט בזמנו עם סולואים מיוחדים ומעניינים מצד אורן לוטנברג וג׳נגו.

פורטיסחרוף (צילום: אורית פניני,  יחסי ציבור )
יותר מהכל ברור שלרמי ולברי נוח אחד עם השני|צילום: אורית פניני, יחסי ציבור
כמעט כל השירים אמש נשמעו טוב במיוחד בגרסתם החדשה, מלבד אולי ״נעליים״, שלעד יחשב בעיני כשיר הרוק הטוב שנכתב בשפה העברית, ופשוט לא יכול להתנגן בסגנון שהוא לא זועם ולא מעיף למעלה. לא שהקהל ויתר על הקפיצות גם כשהוא נוגן, אך היה זה ביצוע טוב מאוד ולא מעולה כמו אחרים שנוגנו אמש. דווקא ״ניצוצות״ החרוש עד דק הצליח לרגש אמש. בעיקר בזכות תזכורת יפה לז׳אן ז׳אק גולדברג, שנפטר לפני כעשר שנים. את השיר כולו ליוותה מכונת התופים שהייתה אמונה על הקצב לבדה במעין סגנון מינימליסטי, שהתאים כל כך למחווה היפה. גם זכרו של יוסי אלפנט המופלא זכה לעדנה באמצעות השימוש בגיטרה שהשאיר אחריו, כשבת זוגו לשעבר הלוותה לברי למען ההופעה.

פורטיסחרוף (צילום: אורית פניני,  יחסי ציבור )
פורטיס היה היחידי שהגיע בפיג׳מה מלאה|צילום: אורית פניני, יחסי ציבור
מלבד כל החברים לדרך שלא זכו להגיע לזקנה הנוחה היו שם הרבה מאלה שכן. לא פחות מעשרה נגנים מוכרים ליוו את פורטיס וסחרוף ועשו עבודה נהדרת, אבל לי אישית דווקא צרמה היעדרותו של אחד מהקבועים שבמלווים. לאורך השנים האחרונות היה זה שי צברי, שעשה ברי ועבר מעמדת המלווה הביישן לראש הבמה. דווקא הוא והקול המדהים שלו היו יכולים להוסיף עוד פלפל לערב גדוש ואיכותי גם ככה. כשרשמתי לעצמי מילים אלה כתזכורת בזמן שהמחשבה עלתה לראשי, פתאום שמתי לב שהאיש עומד לידי ושר את כל המילים לשיר שהתנגן באותה השניה. המקריות שימחה אותי עד כדי כך, עד שהבטחתי לעצמי שאזכיר לכולכם שמלבד ההופעה הבאה של פורטיס וסחרוף, כדאי לכם גם להגיע לאחת של בן טיפוחיהם - ולראיה הביצוע הנפלא הזה שעשה לאחרונה. כי אם כבר בשירים ששמעתם מאות פעמים ועדין יכולים לרגש עסקינן וכו׳
פורטיסחרוף (צילום: אורית פניני,  יחסי ציבור )
כמעט כל השירים אמש נשמעו טוב במיוחד בגרסתם החדשה|צילום: אורית פניני, יחסי ציבור
פורטיסחרוף (צילום: אורית פניני,  יחסי ציבור )
פורטיס ישחק אותה משוגע, ברי יהיה ביישן בקטנה|צילום: אורית פניני, יחסי ציבור
פורטיסחרוף (צילום: אורית פניני,  יחסי ציבור )
הוכיחו שהם רצים למרחקים ארוכים|צילום: אורית פניני, יחסי ציבור
פורטיסחרוף (צילום: אורית פניני,  יחסי ציבור )
עשרה נגנים מוכרים ליוו את פורטיס וסחרוף|צילום: אורית פניני, יחסי ציבור

_OBJ