אם היה זה ליל פברואר של 1999, קליס לא היתה מופיעה בהרצליה. למעשה ספק אם בכלל היתה מופיעה בישראל. ואם כן, בדרך פלא, זה כנראה היה קורה במועדון תל-אביבי דחוס ומעושן. אלא שהגלגול הנוכחי של קליס שונה בתכלית מחלוצת האר אנד בי הגדול, הפראי והשרוט שהיתה בתחילת הדרך. יש משהו מדכא ברטרוספקטיבה הזאת, ועם הכניסה לזאפה הרצליה זה מתבטא בלופ של חישובי "מתי יצא ה-להיט". לעזאזל, 12 שנה עברו מאז שכל הבנים הגיעו לחצר של קליס. ואז, אחרי חימום גזעי (מדי לקהל) של עדי אולמנסקי, ועוד אינטרו של זמרת הליווי והלהקה, היא עולה לבמה.
קליס בת ה- 35 נראית כמו אמא של קליס מה"מילקשייק". היא עונדת תכשיטים כבדים, לבושה אאוטפיט שבקהל זוכה ל"הכי שוק לוינסקי שלה" ומדברת אל הילד הקטן והחמוד נייט, בן משותף עם הראפר והגרוש נאס, שמתרוצץ באזור והופך תוך רגע לאטרקציה. על הסטנד עם המילים, אותן היא מתוודה שזוכרת בקושי, מונח הסלולרי ונדמה שהיא הגיעה כדי לחלוף, ואולי על הדרך לבדוק את ה-vv הכחול של הוואטסאפ. היא לא אוחזת בשאיפות גדולות לטרוף, ורק צריכה להרביץ עבודה (במקצועיות) ולהמשיך ליעד הבא.
למזלה, היא יכולה לעשות את זה בלי שהקהל יתבאס עליה. לקליס יש קול שנשמע כמו קלרינט שבור, והוא בוקע מגרון מיומן שמכיר היטב את המנעדים החמים של הסול. עיבודי הג'אז, שיש בהם פוטנציאל לעצבן, גורמים לה להרגיש בנוח, וככל שהיא נינוחה, כך גם הביצועים הווקלים נעשים אינסטנקטיביים וגדולים יותר. ב-“Lil Star” היא מתיישבת על כסא, בזמן שנייט הקטן מתעד את אמו במצלמת פולארויד וגורר אחריו קריאות "הווווו" (כי באמת, כמה חמוד אפשר להיות?). המחזה המשפחתי מתערבב עם "אין בי משהו מיוחד" העצוב, ולרגעים נדמה שכולם בסביבה מזדהים עם הג'וב שלקח על עצמו נייט, לתעד את הכוכבת המאוד לא קטנה הזאת.
ב-2014 קליס הוציאה את אלבום האולפן האחרון "Food", שהוא חלק מחייה החדשים הכוללים תכנית בישול בערוץ האוכל האמריקאי. "אני עובדת על ספר בישול", היא מספרת לקהל, והוא שמח בשמחתה. ב" Trick Me", "Glow" ו" Friday Fish Fry" מתעוררת דריכות קולקטיבית לשתף פעולה ולצהול, ונראה שעל אף שהיא לא מתכננת לצאת מדעתה, קליס מבסוטה על הפידבק ומוכנה להמשיך עד שבירת המתח, כל הדרך ל"Milkshake". לקראת סיום הביצוע הבורגני ללהיט הגדול ביותר שלה, משתלבת הקלטת האולפן המקורית - ומה לעשות - והגעגועים לגרסה האפילית, הקולית והאקסצנטרית, עושים חשק לקרוע את מתכוני הבישול ולחשב מחדש את מסלולה של הדיווה.
אבל המציאות קוראת לנו לחזור ולהבין שלקליס טוב בבגרותה, וגם אנחנו הרבה פחות קולים משהיינו בעשור אחר. כשיורד האסימון ומחליטים להימנע מליפול למלכודת הרגרסיה, המופע נע על הסקאלה שבין כיף אדיר לכיף חיים. קליס מבצעת את "4th Of July", "Bounce" ו"Acapella", ומרגיעה שאין צורך לקחת את הכל ברצינות תהומית כל כך. מכאן והלאה, הרצליה 2015 נראית כמו יופי של מקום למוזיקאית שזנחה את הקלאב והפופ המסחרי, והתחילה להקפיץ את האר אנד בי עם ירקות.
הערות שוליים
- התאורה הלבנה מדי לא התאימה לשירי הבדידות והזימה. היה צורך באדום, הרבה אדום.
- רחמים על הבסיסט שמתפקד כגיטריסט ומחליף בין הכלים. למה לא הגיע עוד נגן?
- בזמן שאת להקתה שכחה להציג, את בעלה הטרי שישב לצד הבמה דווקא הציגה בגאווה.
- אותו בעל היה גם זה ששלח את נייט הקטן להביא לאמא ליפסטיק לבמה, צעד חכם שהלהיט את הגרוב.
- היום (שבת) יתקיים מופע נוסף בזאפה הרצליה, ואם תלכו - תוכלו לספר לנו עליו.
