קפטן הוק חזר לדיוויזיית האושר

לרגע אחד מתחם 'רידינג 3' בנמל ת"א התחפש למועדון "דארק אייטיז". כמה עשרות ישראלים שלפו מארונותיהם המאובקים את הבגדים השחורים, אותם נהגו ללבוש בשנות השמונים העליזות אך הקודרות, הוסיפו קרע חדש לג'ינס הישן ובאו להתפלש בנוסטלגיה. פיטר הוק, בסיסט להקת "ג'וי דווי'זן" ולאחריה גם "ניו אורדר" הגיע עם להקתו העכשווית "The Light" בכדי להציג בפנינו "חגיגה של ג'וי דיוויז'ן" כפי שמספר כרטיס הכניסה להופעה. ללא ספק בחירת מילים מוזרה שכן "חגיגה" היא כנראה המילה האחרונה שעולה לראש כשמדובר בג'וי דיוויז'ן ובסולנה המתוסבך והגאון, איאן קרטיס, שתלה את עצמו ב-1980 כשהלהקה הייתה בשיאה. המעריצים המקומיים באו כדי להיזכר בקסם שיצרה אחת הלהקות המעניינות של המאה ה-20 ולצפות באחד ממייסדיה מנסה לשחזר את הקסם.

חצי שעה של סרטוני וידיאו

רגע לפני תחילת ההופעה, תמונות וסרטונים של קרטיס, ג'וי דוויז'ין וניו אורדר החלו לרצד על מסך שהוצב בקדמת הבמה, אך מה שהחל כנוסטלגיה נחמדה הפך במהרה למטרד, כאשר הקהל נאלץ לצפות בכמעט חצי שעה של סרטונים שניתן למצוא בקלות באינטרנט. מה גם שחלק מהסרטונים היו קליפים שלמים לשירים שהלהקה עתידה לבצע בעוד מספר דקות על הבמה. לא ברור. בשלב מסוים פנה אלי מישהו ושאל אם הוק בכלל הגיע או שהוא נשאר בבית.

אבל אז, בסביבות 23:00 עלה סוף סוף פיטר הוק לבמה, מלווה בלהקה מצומצמת שכללה גיטרה, תופים קלידים ובס. כן, עוד בס, כי כזכור גם הוק הוא בסיסט. לאחר אמירת "שלום" קרירה המופע נפתח עם "No Love Lost" ו- "Leaders Of Men", בחירות בעייתיות עם שירים פחות מוכרים מהרפרטואר של ג'וי דיוויז'ן ולכן גם הקהל הגיב בתחושת מבוכה קלה ואפילו בלבול.

לשמר את המורשת של איאן קרטיס ומנצ'סטר

ניצוצות קלים של אנרגיה החלו להתגלות רק עם "Digital" המעולה ו- "Disorder" המושלם, שהזכירו שאנחנו פה בכדי לכבד את זכרו של אחד מהאמנים האניגמאטיים ביותר שעולם המוזיקה זכה להכיר, איאן קרטיס. למעשה אפשר לומר כי כל ההפקה של הוק, שסובבת סביב ג'וי דיוויז'ן, נובעת מהרצון לשמר את המורשת של קרטיס ואת המורשת המוזיקלית של העיר מנצ'סטר. ואם על הדרך אפשר להניף אצבע משולשת לחברים המתקמבקים מ"ניו אורדר" ולהוכיח להם שבלעדיהם, גם הוא יכול לעשות את זה, בכלל טוב.

ואכן, היו רגעים בהם הוק עשה את זה, כמו למשל ב- "New Dawn Fades" היפהפה, שהצליח להרטיט כמה לבבות בקהל וב-" She's Lost Control", שיר שמדבר על נערה חולת אפילפסיה (מחלה ממנה סבל גם קרטיס). גם "Dead Souls" ו-"Transmission", שנוגנו בהדרן סיפקו את הסחורה וכמובן "Love Will Tear Us Apart" הנצחי שהוריש לנו קרטיס לפני מותו זכה לטיפול מספק בהחלט. אבל לעזאזל, גם אם סבתא שלי הייתה שרה את השיר הזה במקלחת כנראה שהוא עדיין היה יוצא מושלם. תקרית מוזרה התרחשה כשהוק הפסיק את המופע בכדי לצעוק על מישהו בקהל שכנראה התפרע. אתם יודעים, בריטי אחרי הכל.

פיטר הוק ו-"The Light" הם רק להקת קאברים

בסופו של דבר פיטר הוק ו-"The Light" הם סוג של להקת קאברים למקור. אלא שעל אף הסאונד היחסית דומה ונגינת הבס המוכרת של הוק, זה פשוט לא זה. הוק הוא לא קרטיס -  ותעיד על כך העובדה שקולו הנמוך נבלע כמעט באופן מוחלט בין שאר הצלילים - ובניגוד לריקוד האפילפטי של איאן, פיטר רק עמד על הבמה וחיבק לעיתים קרובות מדי את הגיטרה שלו. גם שאר הנגנים אגב היו סטאטיים להחריד.

בסופו של יום, מי שציפה לקבל הופעה מפעימה של להקה על-זמנית כנראה התאכזב, אבל את מעריצי ג'וי דיוויז'ן האדוקים הוק ו-" The Lighet" בהחלט מספקים. ועוד משהו אחד מאוד לא ברור: איך לעזאזל נעלם "Atmosphere"? בולט בהעדרו זה אנדרסטייטמנט!

>> ניצן חורש מ"אלקטרה" ממליץ על אלבומים ב"אוזן השלישית"

האיטם בשיתוף אתר www.lalatribe.co.il