הוא אולי אוהב למתג את עצמו כמעין לוזר נצחי, כמו מישהו שתמיד נמצא ליד אבל אף פעם לא באמת נוגע, אבל אם יש משהו שניתן לומר בוודאות אחרי הופעת ההשקה של "טונהפארק" אלבומו החדש טונה, הוא שהראפר הפתח תקוואי יושב היום על כס המלכות של המוזיקה הישראלית ושימיו כמוזיקאי אלמוני מאחוריו.
כמעט כל מי ששיתף פעולה עם טונה באלבומו הנוכחי הגיע להופעת אורח, כולל בונוס מיוחד בדמות האיש הנוסף שחולק עם טונה את כס המלכות המדובר וחברו הטוב, נצ'י נצ'. טונה ביצע עשרה מתוך 12 השירים שמופיעים באלבום, וכן לא מעט שירים מהקודם. הופעות האורח וכמות השירים המטורפת גם מסבירות למה ההופעה הייתה ארוכה במיוחד (שעתיים וחצי נטו של הופעה). במסגרת חגיגות בת המצווש של טונה קיבלנו את הכל: הופעות אורח מטורפות, סרטון שמסכם כמה שנים טובות של פעילות מוזיקלית וטונה אחד שלא מצליח לעכל שכל זה קורה. היה רק חסר שנצ'י נצ' יצא מתוך צדפה ענקית מכוסה בנצנצים.
הערב התחיל עם סרטון מקדים שמציג את טונה החל משנת 2012 ועד היום, עובד על שירים, מופיע מול אולמות ריקים, מסתחבק עם הנגנים שלו ובעיקר ממשיך ולא מוותר, למרות שאף אחד לא ממש מעוניין במה שיש לו להציע. עד שהגיעה שנת 2015. כידוע, זאת הייתה שנת הפריצה של טונה למיינסטרים עם השיר הוויראלי "גם זה יעבור". מאז הוא בנה את עצמו ביסודיות, עד שהפך לאחד המוזיקאים המושמעים והאיכותיים ביותר במדינה.
מצד אחד הסרטון הזה מסכם בצורה מאוד יעילה מעל עשור של עשייה מוזיקלית ענפה שאף אחד לא ממש שמע וכמובן את הסיפור של טונה שהוא למעשה האנטי תזה לכל סיפורי הסינדרלה של כוכבי הריאלטי. מצד שני זה מרגיש מעט מלא בפאתוס וממש מוקדם מדי לווידאו ארט בסגנון חיים שכאלה. מיד בתום הסרטון, כשעל המסכים הופיעה חללית, יצא סוף סוף בעל השמחה והתחיל עם "אבודים בחלל", לבוש בחליפת האסטרונאוט שאיתה הופיע גם בקליפ לאותו השיר. הרכב הבנות A-WA עלה לבצע את השיר יחד עם טונה, ובכך הן סימנו את מגמת הופעות האורח המפוצצות, שבעקבותיה עלו בהמשך הערב גם מיקי גבריאלוב, אורטגה, עדי אולמנסקי, צליל דנין, רד בנד ונצ'י נצ'.
אלבומו השני של טונה מורכב משירים מאוד חושפניים, שמדברים על תקופה לא פשוטה בחייו של המוזיקאי. הוא שר על התקפי חרדה ("סחרחורת"), פרידה ("על הרכבת"), הפרעות קשב ("י"א 2"), קושי כלכלי והסתגלות לאור הזרקורים שבו כולם רוצים ממך חתיכה ("קאובוי"). מדובר באלבום מאוד אקלקטי ובעל סאונד סופר מהוקצע וייחודי, שמשלב הרבה אלמנטים של פאנק, היפ הופ ורוק. למרבה השמחה, העיבודים של טונה והצוות שלו לגרסאות הלייב הצליחו לשמור על המהות של גרסת האלבום אבל גם הוסיפו עוד איזה קיק שעובד ממש טוב על הבמה.
הקהל שמילא את האנגר 11 היה מגוון, ונע בין הגילים 18-40. התווך הזה הוא בדיוק סוד הקסם של טונה, היכולת לגרום לצעירים להתחבר אל טקסטים של גבר ששר על חייו מלאי התקפי החרדה בגיל 30 פלוס, בדיוק כמו לבני ה-40. גם כפרפורמר טונה מצליח להביא משהו ייחודי לבמה, מעין שילוב של צניעות אותנטית, עם הפקה מהודקת וכריזמה מתפרצת. הקהל מכיר את המילים של השירים בעל פה, וזה הישג לא מבוטל עבור טונה, שכן, עברו בסך הכל שלושה שבועות מאז שיצא האלבום השני. שמים לב שהקהל שלו הולך אחריו עם כל הלב ולכל מקום וזה עניין מרשים במיוחד עבור מישהו שפרץ רק לפני שנתיים. אולי זה קשור ליכולת של טונה לייצר קשר בלתי אמצעי עם הקהל. הוא עומד על הבמה בפוזת רוק סטאר שנבוך מכל האהבה שהקהל מרעיף עליו, ומצליח למגנט אליו את כל האנשים שעשו להופעה הזאת סולד אאוט כל כך מהר.
הופעת ההשקה ללא ספק הייתה גרסת הפרמיום של הטור הזה, מאחר שקשה להאמין שכל שיירת האורחים המפוארת תגיע לשאר ההופעות בטור, ולכן ניתן לסלוח על אורך ההופעה, שהייתה מעט ארוכה מדי. כמו כן היא לא הייתה חפה מבעיות טכניות וכמות התקלות שליוו אותה היו לא מעטות. עמעום סאונד, תקלה במסכים ומיקרופונים שלא עבדו היו רק חלק מהבעיות. התקלה החמורה ביותר הייתה כשהמיקרופון של טונה, שהיה אמור לעשות את אפקט האוטו-טיון, התקלקל באמצע הביצוע של "סחרחורת", כך שהוא היה צריך לעצור ולהתחיל מחדש את השיר.
